נתניהו וגנץ
נתניהו וגנץצילום: פלאש 90

1. אם נודה באמת, זה כבר לא משנה אם עד למועד פרסום שורות אלה תוקם כאן ממשלה או תושג ארכה או יוחלט סופית על מועד ג'.

הנזקים של שנת הבחירות המוטרפת הזו כבר לא ניתנים לתיקון, ואת הכתם שדבק במוניטין של כל אחד ואחד מהמעורבים - לא יהיה אפשר למחות.

אני משאיר לרגע את הסוגיות הכלכליות, המנהליות, הביטחוניות, המשפטיות - כל מה שתבע מסירות וטיפול וזכה במקום זאת להזנחה. הדחיינות הישראלית סביב עזה פלשה כמו להקת מדוזות לאוקיינוס הפוליטי כולו. הפלונטר המטופש שלכם הוא סימפטום לתקיעות עמוקה יותר שהנחלתם לנו - במשילות, ובנכונות להתעמת עם שאלות מפתח או להתמודד עם מחלוקות יסודיות.

המושג שהועלם כליל מהשדה הפוליטי שלנו בעת האחרונה הוא "התקדמות"; חונכנו לוותר על השאיפה האנושית הבסיסית להתקדם, לחתור לנקודה הבאה, לשפר, לתקן. זו תרבות פוליטית שלמה שהתמסרה כליל לניהול הפולמוס, ולא לניהול הפוליס, המדינה. תראו בכמה מעט אנחנו מוכנים להסתפק כבר: שרק תקום ממשלה כדי שנוכל לנשום לכמה ימים. הנמכתם את הציפיות של אומה שלמה.

2. הציבור משתעמם, וזה הישג אדיר לכמה מהשחקנים. הם מנהלים מלחמת התשה, לא בהכרח אלה נגד אלה, אלא נגדנו, כלומר הציבור. האדישות, הלאות, הבחילה - הן תחושות שעלולות לשרת את מי שזקוק לחבל כדי להשתלשל מהענף הגבוה שטיפס אליו.

למי אכפת אם מישהו יעמוד או לא יעמוד בהתחייבויות שלו; גם כך ההתחייבויות עצמן נטולות ערך מוסרי או עקרוני כלשהו - הן נועדו לשיווק פוליטי. יש כמה פוליטיקאים שמתגאים עכשיו בעמידתם החזקה על "עקרונותיהם", ומקווים לשפר את מעמדם הציבורי בשל כך.

הם רק חושבים שאנחנו שוכחים עד כמה עקרונותיהם חסרי רלוונטיות, קטנוניים, נקמניים, פופוליסטיים; או לכל הפחות - עד כמה חסרי משקל הם מול הדברים שעומדים על הפרק. חלונות הזדמנות שנפתחים פעם בדור מתפספסים, כי ההוא הבטיח לפני שנה שלא יישב עם ההוא, ואצלו פרינציפ זה פרינציפ. כפיים.

3. ניצחתם אותנו. התשתם אותנו, עיניתם אותנו, סכסכתם אותנו, מתחתם אותנו, מרחתם אותנו, חרפנתם אותנו. כבר לא תצליחו לצאת מזה טוב, ובכל פעם שמישהו מכם יפתח את הפה ויפלוט קלישאה מטופשת כמו "האומץ לקבל החלטות" או "מנהיגות אמיצה", נזכור לו היטב את השנה האחרונה, שבה משכתם לנו בצמה כמו נערים, וברחתם בבהלה כשהסתובבנו.

אתם ראויים אפוא לפלונטר, והפלונטר יאה לכם. הוא משקף יותר מכל מילותיכם ומעשיכם את סך כישוריכם בעת הזאת. איבדתם כל תחושה של אחריות קולקטיבית.

לא קיבלתם החלטות, לא גיליתם מקוריות, לא הפגנתם יצירתיות. הבטחתם להיות פתרון, והפכתם לנטל; כל אחד ואחד מכם הוא משקולת כבדה ומעיקה על כתפיה של החברה הישראלית. אתם מעכבים אותנו. שחררו אותנו מחוסר האונים שלכם; אנחנו לא צריכים לשלם על הטיפול באין־אונות זו. וזה כבר לא משנה אם מחר בבוקר תצטלמו מחייכים עם איזה הסכם ביד. אנחנו יודעים איך הגעתם אליו: עם הלשון בחוץ, בחוסר חשק, כי הכריחו אתכם, כי כבר לא נעים.

כך תנהיגו את המדינה אם בכל זאת, איכשהו, תתגמשו, תתרצו, תתפשרו, תיאנחו, תוותרו, תתעקשו ותסגרו איזה דיל? בזבזתם כמעט שנה על סידור עבודה, איך תנהלו משרדי ממשלה? לעזאזל, מנורה שרופה בלשכה לא בטוח שתצליחו להחליף. מזל שיש פקידים, ומנכ"לים, מנהלי אגפים, משרתי ציבור. המדינה על הכתפיים שלהם הרבה זמן, אבל אסור שבחסות הפוליטיקה המנוטרלת הפקידות תנהל את המדינה.

ואולי בעצם עדיף שלעת עתה תניחו לנו, לכולנו, ותצרו קשר אם וכאשר תקבלו החלטה קונקרטית. נמאסתם. הנה, הצלחתם לאחד אותנו לפחות סביב דבר אחד. תודה על הדגים, אנחנו ניקח את זה מכאן.