כשמתכננים טיסה מבצעית מסובכת מכינים מקרים ותגובות לכל מיני מצבים אליהם הצוותים עלולים להיקלע תוך כדי ביצוע המשימה.
אולי ניתקל באיומים שלא חשבנו עליהם, אולי נתגלה לאויב יותר מוקדם ממה שתכננו, אולי האויב יפעל אחרת מאיך שציפינו, אולי למישהו מבני המבנה תהיה תקלה טכנית וכו' וכו' בלת''מים אפשריים.
כשמקרה מהסוג הזה תופס אותך לא מוכן, לא בטוח שתגיב באופן הנכון.
תוך כדי טיסה קיים רצון עז להשלים את המשימה למרות התנאים החדשים, יש אי וודאות, פחד, לחץ, בקיצור..., שיקול הדעת לא בהכרח במיטבו.
לכן בשלב התכנון יושבים בנחת "תחת הניאונים" ומכינים החלטות מראש לכל אותם מצבים אליהם עלולים להיקלע ואם אכן קורה אחד המקרים האלו, פועלים ע"פ מה שקבענו "תחת הניאונים".
באמצע שנות ה-90 של המאה שעברה, לאחר "הלכת פנחסי" של ביהמ"ש העליון, התיישבו נציגי עם ישראל בכנסת, ו"תחת הניאונים" חשבו מה יקרה אם יום אחד יוגש נגד ראש ממשלה כתב אישום.
במשך כל השנים שעברו מאז אותה החלטה שהתקבלה "תחת הניאונים", לא מצאו נציגי עם ישראל בכנסת סיבה לשנות את "ההחלטה המקדימה" הזו.
והנה בשבוע שעבר, לצערנו הרב, אירע המקרה - היועמ"ש הודיע על כוונתו להגיש כתב אישום נגד ראש ממשלה מכהן.
זו בדיוק הנקודה בה כל דמוקרט אמיתי צריך להגיד: "איזה מזל שלפני כ-25 שנה נציגי עם ישראל חשבו בדיוק על מקרה כזה בלי שהופעלו עליהם לחצים, איומים ומסע הפחדות והכפשות. איזה מזל שהספיקו לחשוב על זה תחת הניאונים".
בפועל קורה בדיוק להפך.
מה שקורה זה כמו הילדים שכולנו זוכרים שתוך כדי המשחק משנים את החוקים כדי לא להפסיד. כאלה שאחרי ההפסד הראשון באבן-נייר-ומספריים מכריזים "הטוב משלוש" ואז "הטוב מחמש". עד שזה מסתדר להם (קרדיט לעירית לינור וקובי אריאלי).
מה שקורה זה שציבור שלם זורק את החוק הצידה כשהוא לא מתאים לו. האם אני שמח שנגד ראש הממשלה שלנו עומדים להגיש כתבי אישום? ממש לא! אבל אני דמוקרט. וכשיש דילמה, אני מעדיף שנשמור על החוק. חוק שחוקק "תחת הניאונים". ואידך זיל גמור.
נ.ב. למרות שאני משוכנע שהמהפכה החוקתית שמה את מערכת המשפט במקום לא טוב, ולמרות שאני משוכנע שהפרקליטות חייבת לעבור בדק בית יסודי, חשוב לי להדגיש שאין לנו מערכת משפט אחרת וחייבים לציית לחוק ולשלוחיו.