מי המנהיג שימצה את הרוב המוצק שיש לימין?

פרופ' גידי רהט סבור שבחירה ישירה הייתה מונעת את הפלונטר הפוליטי, מעריך שהסרבנות לפשרות מובילה לבחירות ומנתח את סיכויי סער.

שמעון כהן - ערוץ 7 , כ"ט בחשון תש"פ

דריכות בליכוד
דריכות בליכוד
צילום: דוברות

האם יש איזשהו פתח למניעת הליכה לבחירות נוספות? משיחה עם פרופ' גידי רהט, מומחה לפוליטיקה הישראלית ואיש האוניברסיטה העברית, נראה שהסיכוי מתרחק והולך.

"בשיטה הנוכחית המפתח בידי פוליטיקאים, אבל אם היו מקבלים תיקון שהצענו, אנשי המכון הישראלי לדמוקרטיה, לפני שנים לא היינו שם היום. הצענו לפני כעשר שנים לקבוע שראש המפלגה הגדולה הוא ראש הממשלה ולא זקוק לאמון הכנסת. כלומר בחירה ישירה ולא הבחירה הנוראית שהייתה בעבר אלא בחירה בפתק אחד".

על פי הצעה זו "מי שבוחר באחת המפלגות הגדולות, שיכולה להיות גם ברית של מפלגות, המשמעות היא שהוא בוחר גם בראש הממשלה. זה היה מונע מאיתנו את המצב הנוכחי שבו אין ראש ממשלה מכהן".

על הקושי של ראש ממשלה בשיטה עליה הוא מדבר לייצר קואליציות, מסכים פרופ' רהט שאכן הדבר אינו פשוט, אך עם זאת הוא כבר מוכח במדינות אחרות: "הוא יצטרך לייצר קואליציה. אז או שיצטרפו אליו כי יהיה ברור שהוא ראש הממשלה ואפשר להחליף אותו רק ברוב של 61 ומעלה שיתמכו בראש ממשלה אחר. בנוסף, יכול להיות שהוא היה שולט תקופה מסויימת במה שמכונה ממשלת מיעוט והיה צריך לבנות קואליציה על כל החלטה והחלטה, ואולי היה מקבל רוב תומך מבחוץ להרבה דברים ואולי היה פונה בכל פעם למקום אחר כדי לייצר רוב, פעם לימין ופעם לשמאל".

האם מתכונת שכזו אינה מובילה לאנדרלמוסיה פוליטית? פרופ' רהט סבור שהשאלה נובעת מהדאגה הישראלית המוכרת ממשלות מיעוט "אבל בדקנו ומצאנו שבשליש מהמקרים במדינות שהתפקוד שלהן לא רע יש ממשלות מיעוט וזה עובד לא רע, וזה גם דמוקרטי ומרוסן במובן זה שיש ממשלה שולטת בדין אבל בכל פעם היא צריכה לדאוג לקיומה של קואליציה רחבה שתתמוך בצעדים שלה. יש כאן אלמנט מרסן ומרגיע כי זה לא שלטון הרוב ואנחנו יודעים שהרוב יכול להיות דורסני. כאן יש ממשלה שתצטרף לפעול בזהירות וכך זה עובד בקנדה ובארצות סקנדינביות".

"נצטרך ללמוד לעבוד עם זה כי ההעדפה הישראלית היא קואליציות רחבות", אומר רהט, ובאשר למתרחש במחוזותינו הפוליטיים כעת הוא רואה את הדרך למניעת בחירות עוברת דרך פשרה פוליטית שלא נראית באופן. "הדבר היחיד הוא פשרה פוליטית בין הצדדים, ליצור אפשרות לפשרה, וכאן אני לא רואה שמישהו מוכן להתגמש. ברור שאם לא היו כתבי האישום נגד נתניהו היה אפשר להקים ממשלת אחדות, ומצד שני יש לנתניהו תמיכה רבה בכל כיוון, כך שעל הצד השני יש לחץ להתגמש. אנחנו לא רואים כאן שום התקדמות משום צד, אבל זה יכול לקרות בין לילה, אבל כיום אנחנו יודעים שזה גם יכול לקרות כי אחרי שהכנסת פיזרה את עצמה פעם אחת הם יפזרו את עצמם גם פעם שניה ועוד ועוד והמשחק הפוליטי השתנה ולכיוון פחות טוב. שוט הבחירות כבר לא מספיק, כך למדנו, כדי להכריח את הצדדים להתפשר ולהביא לממשלת אחדות".

האם המשמעות היא הליכה חוזרת ונשנית אל הקלפיות? פרופ' רהט נזהר מלנבא אך מוסיף כי "איך שזה נראה כעת אנחנו יכולים להיקלע שוב ושוב למשבר. אבל מדובר בפוליטיקה מאוד אישית של שניים שלושה או ארבעה אישים שיוכלו לפתור את הבעיה אם יושיבו אותם בחדר סגור והם יפעלו בצורה כלשהי, אבל גם זה לא בטוח שיקרה. ברור שהסיבה לכל המהומה היא המאבק כן נתניהו או לא נתניהו".

על דבריו של חבר הכנסת גדעון סער ולפיהם 26 המנדטים שהסקרים נותנים לו הם רק ההתחלה ושעדיין לא התחיל הקמפיין שלו, אומר רהט: "סקרים טובים לאותו יום שבו הם נעשים. ישנה נקודה מעניינת, לימין יש רוב בכל הסקרים בעשור האחרון. גדעון סער, לפי הסקר הזה, רחוק מלמצות את כוחו של הימין, אבל גם נתניהו לא מיצה את כוחו של הימין. כלומר שהמועמד המוצלח ביותר מבחינת מחנה הימין הוא מי שיצליח למצות את העובדה שיש רוב מוצק למחנה הימין. זו תהיה השאלה. האם סער יוכיח שהוא יכול למשוך מצביעי ליברמן או תומכי יעלון ב'כחול לבן'. זו המשימה שלו ולא בטוח שהסיפור גמור".