הרב מתניה ידיד
הרב מתניה ידידצילום: באדיבות המצולם

לפני כמה שנים ישבתי לשיחה עם נער בגיל תיכון שהיו לו קשיים עם מסגרת בית הספר ועם קיום מצוות. הוא הצליח לקבל ציונים גבוהים ללא מאמץ, אך התקשה מאוד עם מסגרת בית הספר ועם המחויבות הדתית שבה. בשיחה התברר שהוריו בעלי האמצעים בנו בשבילו קומה שלמה נוספת בבית, כדי שיהיה לו מקום להיות עם החברים, ישנה עוזרת שמסדרת את חדרו מדי יום והוא מעולם לא שטף כלים ולא סייע בעבודת הבית. במילים פשוטות, הוא אינו נדרש להתמודד עם מטלות או עם משימות כלשהן שאינן כיף או הנאה. אמרתי לו שהוא לא עצלן אלא פשוט אינו גיבור, הוא אינו מתמודד ואינו מתגבר על דבר.

מידת הגבורה איננה החצנה של כוח פיזי או רוחני, אלא היכולת לדייק מה אני נדרש לעשות כעת ולעשות אותו במידה הנכונה. לכן עבודת המידות נקראת בשם זה. כל העבודה העצמית של האדם היא לכוון את עצמו אל המידה הנכונה - שמחה במידה הנכונה, נתינה במידה הנכונה, ואף לעיתים לעצור את הרצון שלי לתת לאחר, במידה הנכונה. הורים שייתנו לילדיהם כל אשר יבקשו אינם גיבורים אלא חלשים. לעומת זה, היכולת להגיד לילדך ואף לעצמך "לא!" זוהי מידת הגבורה. מפני שמבחינתך אתה רוצה לתת ולהשפיע ללא גבול, אבל אתה עוצר את עצמך כדי לא להזיק לילד בנתינה אינסופית שהוא אינו יכול לעמוד בה.

כך בדיוק מסבירים את הברכה השנייה שבתפילת שמונה עשרה, ברכת גבורות. חז"ל שואלים: מפני מה אנו מזכירים את הגשם דווקא בברכה זו? הסיבה לכך מופיעה בגמרא במסכת תענית, בדברי רבי יוחנן: "מפני שיורדים בגבורה". אפשר לחשוב שמדובר על צורת הירידה של הגשמים - בחוזקה ולעיתים תוך ברקים ורעמים. אך פרשנים רבים מסבירים זאת במשמעות של צמצום והתגברות. הקב"ה רוצה להוריד שפע בלתי מוגבל ללא הבחנה, אבל ביודעו שזה יזיק לנו הוא מצמצם את השפעתו ומוריד את השפע במידה. זוהי מידת הגבורה.

היכולת לחנך את הילד לדחות סיפוקים, לעצור לרגע כדי לחשוב האם זה טוב לו כעת או שזה יזיק לו למרות שהוא מאוד רוצה, ובאותה מידה להזכיר לילד שהוא גיבור, שהוא מסוגל.

מחקרים רבים מצביעים על מוטיבציה כגורם מכריע בהצלחה של הילד. גם אם המשימה שעומדת בפני הילד היא קשה, יש סיכוי שהוא יצליח בה אם נגיד לו שזה לפי מידתו, שהוא מסוגל, בתנאי כמובן שהוא אכן מסוגל לבצע אותה. מחקר מפורסם שנערך בארצות הברית עקב אחרי קבוצות הורים במשחקייה לילדים, והבחין בכך שחלק מההורים מראים בפועל לילד כיצד לשחק במשחק וכיצד להצליח בו וחלק מהם רק מעודדים את הילד להצליח ועומדים לצידו אך לא מסייעים לו בפועל. המחקר הוכיח שלאורך זמן הילדים שקיבלו את העידוד מהוריהם ללא עזרה בפועל, התמודדו טוב יותר עם אתגרים. הם התגברו על המכשולים שהוצבו לפניהם, ואף ההורים היו צריכים להתגבר על הרצון שלהם לעזור לילד, לטובתו.

חלק מהמצוות שאנו מקיימים ביומיום מכוונות למטרה זו. הברכות, למשל, גורמות לנו לעצור רגע לפני האוכל ולהתגבר על מנת להודות על מה שקיבלנו. גם התפילה מכוונת את הרצונות שלנו למקומות גבוהים יותר. אנו מתפללים בלשון רבים, מתפללים על כל החולים, על כל מי שזקוק לעזרה ולפרנסה ומתגברים על הצרכים האישיים ועל הרצונות הפרטיים שלנו לטובת הכלל.

כך נחנך אותנו ואת ילדינו להיות בעלי מידות, לדייק את מה שאנו זקוקים לו ולנהוג כאחת ממידותיו של הקב"ה.

הרב מתניה ידיד

מרצה לחינוך ויהדות, מכללת אורות

***

לשאלות ומכתבים למדור: [email protected]