אילוסטרציה
אילוסטרציהצילום: אייסטוק

בילדותי, לא הייתי שומרת שבת. כיום אני דתייה, אבל הדרך שלי ליהדות האורתודוקסית הייתה בלתי צפויה, איטית ומתמשכת.

כשנחשפתי ללימודי תורה בקולג', התאהבתי בעושר ובהיקף הידע שמתחת למעטה היהדות השטחית והבסיסית שהכרתי בילדותי. אני יכולה לומר בוודאות שההתחזקות שלי העשירה את חיי בדרכים שלא ציפיתי להן.

למרבה הצער, לא כולם חווים את אותה חוויה.

נחמה שווייצר, בת 28, גדלה במה שהיא מכנה "בית חרדי מגונן מאוד" בשכונת בורו פארק שבברוקלין. בניגוד לנערות האחרות בקהילה שלה, היא לא ציפתה בכיליון עיניים לסיום לימודיה ולהזדמנות להתחתן ולהביא ילדים לעולם. נחמה שאפה לקריירה משלה ולהגשמת חלומות אחרים. היא לא מצאה בסביבתה החרדית מישהו שיוכל לעזור לה לבחור בדרך אחרת – לא החברות בבית הספר הדתי לבנות, לא ההורים שלה, וגם לא איש מבין 11 האחים והאחיות שלה.

למרות תחושותיה ביחס לנישואים, הוריה והרב שלה עדיין כיוונו אותה בנחישות לכיוון זה. "כשגדלתי, לימדו אותי שזה הייעוד שלי בחיים", היא סיפרה. "אמרו לי שהמטרה בחיים היא להיות רעיה ואם, ולכן לא חשבתי שיש סיבה לסרב".

כך, בגיל 21 התחתנה שווייצר בשידוך לגבר שפגשה רק פעמיים במשך כ-45 דקות לפני האירוסין.

באותה תקופה היא נטלה כדורים נגד דיכאון וניסתה להחלים מהפרעת אכילה. המטפל שלה חשב שלא כדאי לה להתחתן, אך הרב שכנע אותה שלאחר החתונה היא תהיה מאושרת ושהיא יכולה, ואף צריכה, להפסיק ליטול את התרופות. "לפי החינוך שלי, עושים כל מה שהרב אומר", היא אמרה. "לא שואלים שאלות. אז הפסקתי לקחת את התרופות ובזמן החתונה כבר הייתי בנסיגה".

הנישואים הגיעו לקצם אחרי חצי שנה, כשנחמה התעקשה שאינה רוצה להביא ילדים מיד. אף שחזרה ליטול את נוגדי הדיכאון, מצבה רק החמיר.

"תמיד היה בי חלק שלא היה נאמן למי שהייתי", היא אמרה. "שאלו אותי, 'למה את לא רוצה להתחתן שוב?' הייתי צריכה לענות להם בזמן שהיו לי שאלות בנוגע ליהדות ולאמונות שלי".

מצבה של נחמה המשיך להידרדר. הדיכאון החריף והיא הגיעה לסף אובדנות ובגיל 25 אושפזה בבית חולים פסיכיאטרי. היא נותקה מהקהילה המסוגרת שלה והבינה שאין שום סיכוי שתוכל לחזור לחייה הקודמים. מבית החולים עברה נחמה להוסטל ומשם לדירה בשכונת מארין פארק.

בזמן האשפוז פנתה נחמה ל"מדרגות" (Madreigos), ארגון למודעות ולתמיכה ביהודים הסובלים מבעיות נפשיות ומהתמכרות. הארגון סייע לה להגדיר את השלב הבא במונחים של מקום מגורים ותוכניות להמשך הטיפול, ובמסגרת זו הפנה אותה גם ל"פרויקט מקום", המספק תמיכה חברתית ומידע על יהדות אורתודוקסית בלתי שיפוטית, שהיא לרוב רעיון חדש עבור החברים בפרויקט.

"פרויקט מקום", בניהולה של אליסון ג'וזפס, מציע שיעורים העוסקים באהבת האל ובמוטיבציה הנובעת ממשמעות ולא מתחושת אשמה. הארגון פותח דיון ומספק משאבים למי שמחלימים מחוויות טראומטיות בקהילה שלהם.

ג׳וזפס היא האישה שמאחורי Jew in the City ("יהודי בעיר"), ארגון שהוקם בשנת 2007 ומלמד את העולם החילוני על היהדות האורתודוקסית. במסגרת עבודה זו היא למדה גם על הצד השני, על אנשים בעולם האורתודוקסי שמושפעים מהמציאות הקשה בה הם חיים.

בתחילת הדרך, למשל, נהגה ג׳וזפס לומר שנשים אינן סובלות מדיכוי ביהדות, אך בהמשך היא פגשה נשים שסיפרו לה כיצד אולצו להגביל את עצמן ואת הרעיונות שלהם, ושעליהן לעשות הכול בהתאם לרצון בעליהן. היא פגשה נשים שעברו התעללות מינית טראומטית. ג'וזפס מספרת שגילתה כי הסיפורים השליליים בתקשורת על יהודים אורתודוקסיים אינם עלילות שווא מפיהם של "כמה תפוחים רקובים", אלא הם "בעיות מערכתיות בקהילות".

בעקבות הגילוי הזה היא הקימה ב-2014 את "פרויקט מקום".

"פרויקט מקום" מספק כעת אירועים חברתיים ושיעורי יהדות, לצד תוכניות קריירה ומסגרות לשבת. מטרת הפרויקט היא לסייע ליהודים דתיים שחשים מבודדים או מנודים למצוא קהילה של אנשים הדומים להם בה ירגישו חופשיים לשאול שאלות. "אנחנו רוצים לתת להם תוקף כשהם מספרים לנו מה קרה, אך בסופו של דבר לסייע להם למצוא דרך חדשה", אמרה לי ג'וזפס. הקהילה אינה שיפוטית, והחברים חופשיים למצוא את הקשר שלהם ליהדות באמצעות התוכניות השונות של הפרויקט.

"החברים ב'מקום' צריכים לדעת שאין לנו תוכניות בנוגע ליהדות שלהם", אמרה ג'וזפס. "זה בינם לבין אלוהים. אנחנו גאים להיות דתיים ולהראות להם את שמירת המצוות כפי שאנו חווים אותה, באושר ובאהבה, אך מה שכל אחד מהחברים יחליט בסופו של דבר תלוי רק בו".

באמצעות "פרויקט מקום" זכתה נחמה שווייצר להכיר ארוחות שבת שונות לחלוטין מכל מה שחוותה עד אותו רגע בעולם האורתודוקסי.

"לא הרגשתי שאני כלואה במשהו", היא מספרת. "הייתה לי הזדמנות לקבל תשובות לכל השאלות שלי, מלמטה למעלה, בפורום חסר כל שיפוטיות. קיבלו אותי כמו שאני - לא ציפו ממני להתלבש או להיראות באופן מסוים".

היא הוסיפה: "הם הצילו את החיים שלי, ולא רק הצילו אותם, אלא העשירו אותם והעניקו להם משמעות רבה יותר".

נחמה לא הורשתה לחזור הביתה, לקהילה החרדית שעזבה, כיוון שלא עמדה בדרישות הצניעות של משפחתה, ואף נבצר ממנה להשתתף בחתונתה של אחותה לפני שלוש שנים. אחד המכשולים בדרך לחידוש הקשר עם משפחתה היה עניין כיסוי הראש. נחמה הסכימה להתלבש בהתאם לדרישות ההלכה מנשים גרושות, אך רב המשפחה שלה קבע כי עליה להמשיך גם ללכת עם כיסוי ראש. נחמה חלקה על ההחלטה, שכן הנישואים שלה היו טראומטיים מדי, ובעקבות זאת פסק רב המשפחה שהיא אינה רצויה.

לאחר החתונה של אחותה סייע "פרויקט מקום" למצוא לנחמה רב אחר ששימש בורר בין רב המשפחה והוריה. בעקבות זאת שינה רב המשפחה את פסיקתו, והיא יכלה שוב לבקר את משפחתה ללא כיסוי ראש.

כיום נחמה שווייצר היא מורה נלהבת לחינוך מיוחד לכיתות גן-ב' בבית ספר מונטסורי. היא מלמדת שפה ולימודי יהדות. "כיום היהדות מעוררת בי אושר ואהבה", היא סיפרה. "כשגדלתי, אלוהים היה הכי מפחיד. תמיד פחדתי מעונש. עכשיו יהדות היא אושר, אהבה והתרגשות".

"פרויקט מקום" עוזר גם ליוצאים בשאלה שזקוקים לסיוע בבריאות הנפש וכן מסייע לחבריו להשתתף בתוכניות לימודי אנגלית כשפה שנייה והשלמת השכלה תיכונית.

"בואו לא נתבייש בבעיות שלנו", אמרה ג'וזפס. "בואו נפתור אותן ונעשה את הדבר הנכון".