הוא אולי האיש החשוב ביותר במאבק נגד ה-BDS, תנועת החרם נגד ישראל. מחלק את זמנו בין ישראל לארה"ב.
"מתנחל" עם אשתו וארבעה ילדיו ביו"ש, ומומחה למשפט בינלאומי וחוקתי באוניברסיטת ג'ורג' מייסון, בפרברי וושינגטון, מכאן הוא מסייע במסע חקיקה מוצלח בארה"ב נגד תנועת החרם.
נא להכיר: פרופסור יוג'ין קונטורוביץ, בן 44, מכונת אנטי-BDS של איש אחד. משפטן מבריק ושופע רעיונות ופעילויות לבלימת תנועת החרם בארה"ב. הוא לא מוותר על אף במה במלחמתו נגד כל מה שנראה כניסיון להחרים את ישראל, מהופעות ברשתות הטלוויזיה האמריקניות ומאמרים בעיתונים המובילים ועד לעדויות בוועדות הקונגרס ודיונים בבתי משפט ברחבי ארצות הברית.
אבל גולת הכותרת של עבודתו היא המאמץ השקט והעקבי להעביר חוקים בכל מדינות ארצות הברית שיאסרו החרמה של ישראל, חוקים שהתבררו כיעילים יותר מחקיקה פדרלית בקונגרס האמריקני שמעולם לא הגיעה לכדי הצבעה.
"יעצתי למחוקקים במדינות רבות ושכנעתי שאלו המבקשים להחרים את ישראל אינם פעילי זכויות אדם, והמסר הזה עבר״, הוא אומר. ״במרבית המדינות יש תמיכה ברוב של יותר מ-90 אחוז, דמוקרטים ורפובליקנים".
הכל החל במדינת קרולינה הדרומית.
קונטורוביץ׳, בסיוע מחוקקים מקומיים שגילו אהדה לנושא, הצליח להפוך את המדינה הדרומית, שאינה ידועה דווקא בהתעניינותה בישראל או ביחסי חוץ באופן כללי, לראשונה באמריקה בה אישרו המחוקקים המקומיים חוק שקובע כי חברות אשר יחרימו את ישראל, בין אם מדובר בחרם כללי על ישראל או בחרם מוגבל למוצרים ושירותים מן ההתנחלויות, לא יוכלו להתמודד על פרויקטים במימון המדינה. ובלשון פשוטה – כל חברה נדרשה להחליט מה חשוב לה יותר, להחרים את ישראל, או לקבל חוזים שמנים מהמדינה.
משם המשיך קונטרוביץ והופיע בפני מחוקקים במדינות נוספות, בהן אוהיו וטקסס בעלות תקציבי הענק, ושכנע מדינות רבות בארה"ב לאשר חוקים נגד אפליה לרעה של ישראל. כיום המיזם הזה כולל 28 מדינות, המהוות 80 אחוז מהכלכלה האמריקנית. חלקן העבירו חוקים המחרימים, למעשה, את החברות המחרימות במכרזים מדינתיים, ואחרות, דוגמת מדינת אילינוי, העבירו חוקים שאסרו על קרנות הפנסיה המדינתיות להשקיע בחברות שמחרימות את ישראל. את העבודה בבתי המחוקקים המקומיים עשו הפוליטיקאים בסיוע של ארגונים פרו-ישראלים. קונטורוביץ׳ סיפק את הבסיס המשפטי לקידום החקיקה.
ההצלחה הגדולה של המאבק הזה נרשמה בשנה שעברה, כאשר Airbnb, החברה המובילה בעולם לתיווך בין בעלי בתים לתיירים המחפשים דיור לתקופה קצרה, נאלצה להתקפל. בחודש נובמבר הודיעה Airbnb שתפסיק להציע דירות להשכרה בהתנחלויות, זאת בעקבות דרישות של ארגונים פרו-פלסטיניים ופעילי זכויות אדם שטענו כי אל לחברה לפרסם דירות שנמצאות בשטחים. בישראל קמה סערה, ובארצות הברית החל גל של פעילות משפטית נגד החברה. חלקו בא מכיוונם של אזרחים פרטיים שתבעו את Airbnb בטענה לאפליה, וחלקו בא כתוצאה מאכיפת החוקים המדינתיים שאוסרים חרם על ישראל. פלורידה השיבה בחרם נגדי, אילינוי הכריזה כי ההחלטה עומדת בניגוד למדיניות המדינה, ובסופו של דבר Airbnb הודיעו כי הם מבטלים את החלטתם וחוזרים להציע להשכרה גם דירות בהתנחלויות.
אבל מאחורי החקיקה הזו מסתתר ויכוח עמוק.
ארגוני זכויות אדם טוענים שמה שקונטורוביץ׳ וחבריו עושים אינו אלא פגיעה בזכות הבסיסית של כל אמריקני לחופש הביטוי, בכלל זה החופש להחרים.
״יוג'ין הוא כמו תעשיה של איש אחד. הוא מייצר המון. מופיע בגבעה הקפיטול, בבתי כנסת, כותב מאמרים, והוא מצייר מציאות שבה ישראל תמיד נוהגת כשורה״, אומרת לארה פרידמן, נשיאת הקרן לשלום במזרח התיכון, ארגון הידוע, בין היתר, בפעילותו נגד מדיניות ההתנחלויות. ״לאלו מאתנו שאוהבים את ישראל כדמוקרטיה ורוצים לראות בה אור לגויים אבל מוכנים גם להשמיע ביקורת נגדה, קשה לשמוע את הטיעונים שלו״, מוסיפה פרידמן, שטוענת כי פעולותיו של קונטורוביץ׳ חורגות אל תוך התחום הבעייתי של פגיעה בחופש הביטוי.
בכמה בתי משפט מתנהלים כעת דיונים בשאלה האם חוקי מניעת החרם פוגעים בתיקון הראשון לחוקה, המבטיח את חופש הביטוי. קונטורוביץ משוכנע ש״ההחלטות של המדינות ישמרו״ וטורח להגיע אישית לדיונים העקרוניים, כמו למשל בבית הדין לערעורים בטקסס, שדן בניסיון לבטל את חוקי איסור החרם במדינה. את העתירה במדינות טקסס, ארקנסו ואריזונה, הגיש ה-ACLU, ארגון זכויות האזרח הגדול בארה"ב. קונטורוביץ בטוח שהעתירות יבלמו. "אנחנו שואלים את בית המשפט מדוע האיסור על החרמת להט״ב אינו פגיעה בחופש הביטוי״ ואילו איסור חרם על ישראל הוא כן.
קונטורוביץ׳ יושב במשרד קטן בשורת חדרי המרצים בבית הספר למשפט באוניברסיטת ג׳ורג׳ מייסון. הוא מדבר בסלידה על הנשיא לשעבר אובמה ובאהדה על יורשו טראמפ, ומקפיד לגבות את דבריו בטיעונים משפטיים. למרות גילו הצעיר, מאחוריו קריירה משפטית מרשימה ומחקריו צוטטו בחוות דעת משפטיות רבות. הוא נחשב למומחה בשאלות הנוגעות למשפט פלילי בינלאומי ולחוקיות שאלות הגבולות של ישראל. במהלך השנים הוא לימד, כפרופסור אורח, באוניברסיטאות תל אביב ובר-אילן ובאוניברסיטה העברית.
למרות הפעלתנות הרבה שלו נגד הניסיונות להחרים את ישראל בארצות הברית, קונטורוביץ׳ אינו מודאג יתר על המידה מתנועת ה-BDS. באוניברסיטאות ברחבי אמריקה זוכה תנועת החרם לתשומת לב רבה, אבל בשורה התחתונה, הוא אומר, ההישגים הם מעטים. "הם נכשלים 99 אחוז מהזמן. ניסיון להעביר החלטות BDS נכשל בדרך כלל בארגוני הסטודנטים וכשזה עובר אותם, הנהלות האוניברסיטאות דוחות אותן. זהו לא איום מעשי על ישראל".
היעד הבא שלו הוא מאבק בדרישה האירופית לסמן מוצרים מן ההתנחלויות באופן שיבחין אותם מאלו שיוצרו בתוך תחומי הקו הירוק. לדעתו, על ישראל לפנות לארגון הסחר הבינלאומי, ה-WTO, ולטעון שהתקנות האירופיות מפלות לרעה את ישראל. ״העובדה היא שלא מסמנים סחורות שמגיעות מסהרה המערבית ושאין סימון של מוצרים מבית כלא לחינוך מחדש מספר 5, בסין״, הוא אומר. ״ישראל יכולה, אבל חוששת, להעביר את המאבק ל-WTO למרות העובדה שממשל טראמפ יטיל את כוחו הדיפלומטי והמסחרי, ויתמוך במאבק הזה".
אשר למאבק בתוך ארצות הברית, נגד חברות מחרימות ונגד סטודנטים אקטיביסטים, כאן קונטורוביץ׳ מבקש להזכיר לישראל שלא להגזים בתשומת הלב הניתנת לתנועת ה-BDS. ״הנטיה בישראל לדבר יותר מדי על BDS נותנת פרסום חינם לגוף מומצא״, הוא אומר.