מאות בני אדם ליוו היום (רביעי) למנוחות את תמר פניגשטיין ז''ל בבית העלמין ירקון. תמר בת ה-19 מפתח תקווה נמחצה למוות מתחת לגחון הרכבת הקלה בירושלים.
תמר נהרגה לאחר שחזרה מבילוי משותף עם חברותיה בקולנוע. ככל הידוע היא נפלה אל בין הקרונות כאשר הרכבת החלה לנסוע, ואז נמחצה למוות. פניגשטיין התנדבה במסגרת השירות הלאומי בבית החולים שערי צדק. היא הותירה אחריה הורים, שלוש אחיות ואח.
"תמר תמיד הייתה שמחה, התגברה על קשיים ונלחמה בכל כוחה לסיים את לימודיה", ספד האב משה. ''היה לה כוח רצון מטורף, היא כל כך שמחה כשהתקבלה לשירות הלאומי. כל המטופלות במחלקה רצו אותה. אני מבקש את מה שתמר הייתה רוצה - שהאהבה תנצח, תאהבו אחד את השני".
אחות רעות ספדה לה: "כשהייתי בוכה, תמר הייתה שואלת אותי למה את בוכה. אהבת את החיים ותמיד צחקת. תשמרי עלינו מלמעלה, אני בטוחה שתעשי את זה מעולה. תמסרי ד"ש לסבתא בת שבע ותבואי אליי בחלומות, אני אוהבת אותך תמרוש".
האח אבינועם ספד "אחותי היקרה, למה הלכת? כאב לך? איך לא היינו שם כדי לעזור לך, למשוך אותך? תמיד היו סביבך אנשים. גם ברגעים האחרונים היית עם חברות. אני לא מכיר אדם אחד שהסתכל עליך בעין רעה. כולם הסתכלו עליך בעין טובה. איך עוברים דבר כזה בלעדיך? איך נצליח? תשלחי לנו כוחות כדי שנוכל להמשיך, לשמור על אבא ואמא, לחזק אותם. תני לנו כוחות לשמור על הבית. אני מבקש שכל מי שייצא מפה ייקח על עצמו לשמוח ולשמח אחרים כמו שתמר הייתה עושה".
בני משפחתה של תמר ביקשו לתרום את איבריה. קרניות העיניים של תמר יושתלו בחולים הממתינים למאור עיניים.
נדב אפרי, גיסה של תמר, סיפר "תמר תמיד ראתה את הטוב. מקווים שקרניות עיניה יושתלו ויראו רק טוב. תמר תמיד דאגה לשמח אנשים והנתינה היתה חלק בלתי ניפרד ממנה".
"היא הייתה ילדה מצחיקה עם שמחת חיים", סיפרה לחדשות 12 מיכל רחמינוב, חברתה של תמר מהשירות הלאומי. "היינו מדברות כל הזמן על הצחוק המדהים שלה. היא הייתה אישיות, קליק עם כל מי שפגש אותה, היא הייתה מדהימה. אני לא מצליחה להגיד 'הייתה' בכלל".
חברה נוספת, רינה לובצקי סיפרה: "היא הייתה ממש אכפתית, תמיד הייתה קמה לאנשים באוטובוס, דברים שאני לא שמתי לב אליהם בכלל היא הייתה עושה".
התאונה הטרגית אירעה לאחר שבנות השירות הלאומי הלכו יחד לראות סרט בקולנוע, "רצינו לעשות את המפגש הזה והיא זאת שתכננה, הרבה זמן רצינו לצאת והפעם באמת יצא. התלבטנו אם לנסוע באוטובוס או ברכבת, ובסוף הלכנו לכיוון התחנה המרכזית וחיכינו לרכבת", אמרה רחמינוב.
לובצקי סיפרה על מחויבותה של פניגשטיין למטופלות בבית החולים שערי צדק, שם התנדבה במסגרת השירות הלאומי. "היא מאוד אהבה את הקשר עם אנשים בעבודה בבית החולים. תמר הייתה חושבת על כולם ונחמדה. הייתה הולכת לנשים אחרי לידה שהיו אצלה במחלקה ובודקת מה שלומן ואם הן בסדר. בכל פעם שאישה נכנסה למחלקה שלה היא הייתה דואגת כאילו זו אחותה הגדולה", הוסיפה מיכל. "זה לא דבר שכל בת שירות עושה. קשר כזה עם כל הרבה מטפלים לא רואים".
רחמינוב תיארה את השתלשלות האירועים ברגעי האסון: "עזרתי למישהי לה לסדר את כרטיס הרב-קו שלה ואז שמענו רעש חזק. שמענו את הרכבת נעצרת ולכן נלחצנו ממש. כולם ממש צעקו, היו צרחות והתחלנו לרוץ".
"ראינו את הדם ולא הבנו ממש מה קרה", המשיכה רחמינוב. "זה לא היה ברור, ואז קלטנו שמישהי חסרה. אז סיפרו לנו שזו תמר שם, וכל הלחץ והבכי שהיה התגבר. זה היה הדבר הכי הזוי בעולם. זה פשוט פסיכי שזה לא נעצר, זה פשוט היה הזוי".