בשביל הישראלי הממוצע לצמד המילים "ערוץ 1" יש קונוטציות של ארכיון מעלה אבק. גסיסתה של הטלוויזיה הממלכתית הישראלית הייתה איטית וכואבת והפכה אותה בעיני רבים לסמל האי רלוונטיות. בתחילת תהליך ההקמה של תאגיד השידור 'כאן' היה נראה כאילו מנסים להעתיק את המודל הפחות מוצלח שהיה נחלת העבר ברוממה. אלא שאט אט הפך אפיק 11 בממיר לטלוויזיה הטובה ביותר שנעשית כאן כמעט בכל תחום.
נכון, ריאליטי זה רייטינג וכסף, אבל מי שמחפש איכות בדמות שעשועון ידע מהסוג שבערוצים המסחריים מאסו בו, תוכנית ראיונות מהטובות שנעשו בשנים האחרונות בהגשת רוני קובן או אפילו שידורי אקטואליה קצת מגוונים ולא עוד מאותו דבר, מוצא אותם בשידורי התאגיד.
ההכרה הזאת היכתה בי בתחילה בשידורי החדשות. זה לא רק הצוות ודוריה למפל שמביאה מהדורה נוקבת, מקשה על כל מרואיין ובמקום לספר לנו מה דעתה מייצגת תפיסה כוללת שמביאה את ההתרחשויות כהווייתן. על סג"ל וליבסקינד כתבתי כאן בעבר, ובכלל שידורי האקטואליה של הערוץ הזה מוגשים בחן שלדעתי מספק סיבה מספיק טובה להתמקד בהם ולא באלו של הערוצים האחרים. פרט לכך, הפינות הקטנות, הפקות מקור ואפילו הסדרה 'חוק וסדר' האלמותית שהיא אחד הדברים ש'כאן' ירש מרוממה, הופכת את הערוץ הזה מבחינתי לפייבוריט.
השאלה היא כיצד תתרומם טלוויזיה ממלכתית שהצעירים זוכרים לה לרעה את הדימוי העתיק, בעולם של ריבוי ערוצים. ערוץ 20 נותר בשוליים כי הציבור הימני והדתי לא אימץ אותו אל חיקו. הוא העדיף לדבוק במה שיש לכולם במקום במה שיכול להיות לו. שידורי 'כאן' בוודאי לא יכולים להיות מוגדרים כימניים או כדתיים, אבל הם בהחלט, בחלק ניכר מאוד, אי של שפיות בתוך תקשורת טלוויזיונית שאיבדה את עצמה בעולם הרייטינג. אם זה מספיק חשוב לכם, כדאי שגם אתם תעשו להם מקום של כבוד בשלט שלכם.