השם ירחם

מה השם של השבט החדש? הייתי אומר לכם, אבל אסור לי לגלות דברים שאני לא יודע

דביר שרייבר , ח' בכסלו תש"פ

מסורת שנכתבה באש. חודש ארגון
מסורת שנכתבה באש. חודש ארגון
צילום מסך

הסוד השמור ביותר במזרח התיכון הוא לא תוכניות ההשתלטות של איראן, לא סודות הגרעין הישראלי ואפילו לא הכוונות הנסתרות של אביגדור ליברמן. הסוד הגדול, זה שכל העולם עוקב אחריו בנשימה עצורה, שסוכני ביון זרים עושים מאמצים על-אנושיים כדי להשיג עליו פרטים, שלוויינים בחלל מנסים להתביית עליו ללא הצלחה, הסוד הגדול הוא כמובן השם של השבט החדש.

כמו הפרוטוקולים של זקני ציון, מדי שנה בסוף הסתיו מתכנסים במערה אפלה חברי מסדר האבירים המכונים גם ההנהא"ר, הידועים גם כמליאת ההנהלה הארצית של בני עקיבא. הם מזהים זה את זה באמצעות לבוש סודי שרק הם מכירים (שמים את השרוך בחולצה במקום בנעליים), ונכנסים פנימה באמצעות סיסמה חשאית שהולכת ככה:

"עצור, סיסמה!".

"ה' עמך".

"יימח שמך. תיכנס".

בשלב הזה מדליקים חברי וחברות ההנההאהא"ר מדורה, שופתים עליה סיר מהביל עם תערובת מיוחדת של נטעים, נבטים וניצנים, מתיישבים על האדמה ומתחילים למלמל לחשים איומים שבסופם עולים מן הסיר אדים מכושפים שמציירים באוויר את שם השבט החדש, וכל חברי ההנהלה הארסית כורעים ומשתחווים ואומרים "יחי השבט החדש, יחי השבט החדש". על פי כללי הטקס, בשלב הזה אחד החברים (בדרך כלל הצעיר ביותר) קם ושואל: "תגידו, השם הזה לא היה כבר פעם?".

ועל כן עונים לו חבריו: "עזוב אותך, מי יזכור".

השם החדש נשמר בסודיות מופלגת ומועבר לבעלי סיווג ביטחוני גבוה (קומונריות) באמצעים דיגיטליים מוצפנים (כתובת אש), ורק בסוף המפקד במוצאי שבת, רק אז מתוודעת האנושות לסוד השמור וחניכי השבט החדש רוקדים במעגל ריקודים אינדיאניים וארובות השמיים נפתחות וגשם זלעפות יורד והחורף מתחיל באופן רשמי. וכל זה בזכות הפרוטוקולים של זקני ציון. אם כי החניכים של שבט ציון הם בסך הכול בני עשרים ולא באמת זקנים, רק קצת קשישים.

רק 3,000 אפשרויות

אז השבוע שוב התכנסו חברי המסדר הסודי, הפעם במאורה מוארת בבית שמש (אבל בלילה, כי סודיות חייבת חושך) והחליטו על הסוד השמור ביותר מאז מעמד הר סיני, ועכשיו כל העולם וגרושתו מתחננים שמישהו ידליף להם את השם של השבט החדש, או לפחות אות אחת מהכתובת אש.

חוץ ממני. אני לא צריך שידליפו לי כלום, כי לי יש בת קומונרית. בתנועה מסוגננת נטלתי את הטלפון, שלחתי לקומונרית הפרטית שלי ווטסאפ עם שאלת השאלות של הקיום האנושי, ותוך דקה בערך (שעה, אבל מי סופר) קיבלתי תשובה פשוטה וברורה, לאמור: "אני לא יכולה להגיד".

"טוב", סימסתי, "ובכל זאת?".

"בכל זאת לא", היא ענתה.

אני בן אדם שקול והגיוני. כשאומרים לי לא, זה לא. לכן פשוט הנחתי לעניין, ורק שלחתי לה הודעה קצרה ואחרונה, לאמור: "בבקשה! נו! אל תהיי כזאת! תגלי לי!!!". מאז היא לא מדברת איתי, לא יודע למה.

לא צריך טובות, אמרתי לעצמי. אני לא צריך קומונרית בשביל לדעת מה השם, אני יכול לפנות ישירות אל אבירי מליאת הההנהההא"ר. לקחתי את הטלפון, נכנסתי לאנשי הקשר, ורק אז נזכרתי שבעצם אני לא מכיר שם אף אחד. זאת אומרת אני מכיר, אבל איכשהו לפני שבת ארגון הם פתאום לא מכירים אותי.

מה שלא השאיר לי ברירה אלא לעבור לנשק יום הדין ולגלות את השם החדש בעצמי. בעצם זה לא כל כך קשה. מתחילים בשיטת האלימינציה הקובעת ששם שכבר היה פעם לעולם לא יחזור שוב, חוץ ממקרים שהוא כן חוזר. אז מכיוון שלשבט החדש של אריאל קוראים תאיר, ולשבט החדש של בני עקיבא לפני שלוש שנים קראו אורות, השם של בני עקיבא השנה לא יכול להיות לא תאיר ולא אורות אלא רק הטיה אחרת של אור, שזה מצמצם את האפשרויות ללא יותר מ-3,000 שמות אפשריים. עכשיו כל מה שצריך זה לגלות מה היה הנושא של חודש הארגון, לחשוב על הקישור הכי לא הגיוני – והנה לנו השם החדש.

שאלתי כמה חניכים מה הנושא של החודש. לא היה להם מושג. המדריכים שלהם נזפו בהם שהם לא מקשיבים בפעולות. שאלתי את המדריכים מה הנושא, והם נזפו בי שאני לא מקשיב בפעולות. שאלתי כבדרך אגב מה השם של השבט החדש. הם אמרו שכמו הנושא של החודש. שאלתי מה הנושא של החודש. הם אמרו שאת זה רק הקומונרית יודעת.

עניין של סטטיסטיקה פשוטה

בתחקיר עיתונאי מעמיק (בדקתי באתר של בני עקיבא) גיליתי שהנושא הוא "מצוּוה ועושה", מה שאומר שהשם החדש הוא צוואה, או צוואל, או איי צוויי דריי, או צב צווה צבי הנינג'ה, על פי שירת המנון התנועה: קדימה צבי הנינג'ה, הידד במעלה.

שיטת האלימינציה לא הוכיחה את עצמה, אז עברתי לשיטה הסטטיסטית הקובעת שיש חוקיות שחוזרת על עצמה בקריאת השמות החדשים. כלומר, שמות השבטים מתחלקים לכמה קבוצות: קבוצת השבטים הנושאים שמות של אנשים כמו אביחי, איתן, אחיה ודביר; קבוצת הצירופים של עם + הדבר הראשון שהתפלק לחברי המסדר, כמו עמיצור, עמיחי, עמישב ועמיעד; קבוצת השמות הציוניים, בתקופה שהציונות עדיין הייתה חוקית במדינה, כמו מתנחלים, מגשימים, עצמאות, נחלה; ושמות שיצאו בהטלת מטבע כי לאף אחד לא היה רעיון טוב יותר באותה שנה, כמו נעלה, הגבורה, נאמן והנני. יש גם כפילויות של יחיד ורבים כמו החלוץ וחלוצים, איתן ואיתנים, אמונה ואמונים, אורות ואורים, אבות ובנים. בנים זה באמת שם לא רע. בנים אתם לה' אלוקיכם. שבט בנים להיכנס למפקד. כן, גם אתן, שבט בנים בנות. שבט אחים ואחיות. לשבט, לקום, לשבט, לקום. התעללות לקרוא להם ככה. מצד שני כבר היו בעבר התעללויות לא פחות קשות, אז לך תדע.

יש גם את העניין הזה של שמות שחוזרים על עצמם. נגיד שבט מגשימים ושלוש שנים אחר כך שבט להגשמה. או התקומה ושלוש שנים אחר כך קוממיות. מה שאומר שיכול להיות שיש פה, בין השורות, מסר עמום כלשהו כאילו חברי המליאה מעודדים את החניכים לקום ולהגשים, או אולי לעמוד בגשם, קשה לדעת. אז אם לפני שלוש שנים נתנו אורות ושנתיים אחר כך דורות, ואם לפני שנתיים השם היה הנני, זאת אומרת שהשם החדש חייב להיות אייכה. זה גם מאוד קשור למצווה ועושה. וגם לתשעה באב.

בקיצור, השמות האפשריים הם אייכה, משהו שקשור לאור, משהו שקשור לגשם, משהו שקשור לצב ומשהו שלא קשור לכלום. מכל אלה האפשרות האחרונה הכי נראית לי. בטח הלכו על בטוח והזמינו שם סיני בבלאק פריידי. להזמין היום בעלי אקספרס זה הכי מצווה ועושה.

לתגובות: dvirshrayber@gmail.com