לא להפקיר את נתניהו

בעת הזאת הימין חייב לעמוד מאחורי נתניהו כדי לא לאפשר מצב שבו חילופי השלטון נעשים באמצעות כוחם של הפקידים במקום בקלפי. דעה

זיו מאור , ז' בכסלו תש"פ

לא להפקיר את נתניהו-ערוץ 7
בנימין נתניהו
Photo by Hadas Parush/Flash90

מערכת היחסים שבין נתניהו ובין הקולקטיב האמורפי שנקרא הימין עומדת בימים אלה למבחן. רבים בימין שומרים אמונים לאתוס הממלכתיות, וגורסים שאם הוגש כתב אישום נגד ראש הממשלה הוא אינו ראוי לכהן. אחרים קצת יותר ציניים - הם אומנם לא מאמינים שהמניעים של הפרקליטות טהורים ומסכימים עם הרטוריקה של "ניסיון הפיכה", אבל הם מזהים סיכון אלקטורלי - אם הימין ישמור אמונים לנתניהו, הימין ייחלש כי הממלכתיים, ימנים ככל שיהיו, לא יצביעו לראש ממשלה נאשם. שתי הקבוצות האלה טועות.

אתוס הממלכתיות אשר מנחה את הקבוצה הראשונה מחוויר לאור העובדה שכל מוסדות השלטון מופעלים, בסופו של דבר, על ידי בני אדם. חולשות אנוש, תאוות כוח ונטייה לשחיתות מאפיינים לא רק פוליטיקאים, אלא גם פקידים בלתי נבחרים בעלי כוח רב – כמו אלה שיושבים בפרקליטות. ההליכים הפליליים נגד נתניהו נראים, מריחים ונשמעים כמו רדיפה פוליטית. פרקליטים שקיבלו מהממשלה עוצמה רבה כדי לשמור על החוק והסדר משתמשים בעוצמה הזאת כדי להשיג את מה שנכשלו בהשגתו בקלפי: חילופי השלטון.

הקבוצה השנייה מפספסת את העובדה שלא נתניהו האיש הוא שנרדף, אלא נתניהו הסמל. סמל לשלטון ימני שמושג בדרך דמוקרטית. אם נתניהו ייפול עכשיו, המסר לכל פוליטיקאי שיבוא אחריו הוא ברור ומהדהד: אף אחד לא יכול על כנופיית שלטון החוק. אז אולי, אם נתניהו יודח, יתפוס את מקומו בהנהגת הימין מישהו אחר שאינו חשוד בפלילים. ואז יש שתי אפשרויות: או שאותו מנהיג ירכין את ראשו בפני המדיניות המוכתבת על ידי הפרקליטות, כאריק שרון שהפנה את גבו לבוחריו מאימת הדין, או שאותו מנהיג ישמור אמונים לבוחריו וימצא את עצמו בדיוק במקום שבו נתניהו מצוי כעת – נרדף על ידי גילדת משפטנים שמשתמשת בסמכויותיה כדי להגן על כוחה שלה במקום על החוק והסדר.

כל דיון על תרומתו האמיתית של נתניהו לימין בשנות כהונתו הוא דיון ראוי ונחוץ. אחרי הכול, נתניהו הוא עסקת חבילה: הישגים חסרי תקדים במעמדה הבינלאומי של ישראל – שלא מונפו לכדי לגיטימציה להכרעת חמאס וחיזבאללה. כלכלה פורחת ברמה שהעם היהודי לא חווה מעולם – לצד איום ההסתדרות שלא מוגר ומאיים למוטט את המשק. ההתיישבות היהודית ביו"ש יציבה מאי פעם – אבל גם הבנייה הערבית בשטחי C.

ביום רגיל דיונים פנימיים שכאלה בתוך הימין, הכוללים גם ביקורת נוקבת נגד ראש הממשלה, יכולים לחזק את הימין ואת משילותו. אבל היום זה לא יום רגיל. הצד השני הפסיק לשחק לפי הכללים והחל להשתמש בנשק לא קונבנציונלי. הם מכוונים את התותחים הכי כבדים למטרה הכי בולטת בשטח – נתניהו. יש מי שחושב שאם אנחנו בימין נזיז את נתניהו, לא יישאר להם מה לטווח וההרעשה תיפסק. זו איוולת.

אם ימי הסער הפוקדים אותנו יחלפו כשנתניהו איננו עוד בשלטון, השמאל הישראלי ילמד שהמנגנון הדמוקרטי הוא בסך הכול מכשול זניח שאפשר לדלג מעליו כשהוא לא מניב את התוצאות הרצויות. נתניהו רחוק מלהיות מנהיג הימין האולטימטיבי, אבל להפקיר אותו כעת זה להפקיר את הדמוקרטיה עצמה.

הכותב הוא יו"ר האגודה לזכות הציבור לדעת