הביאו את הנס

דייטים בלתי נגמרים יכולים לייאש, אבל אפשר גם ללמוד מהם על עצמנו

נירית בן עטיה (הושיה) , ז' בכסלו תש"פ

הביאו את הנס-ערוץ 7
הביאו את הנס
איור: יוסי שחר

אני זוכרת את עצמי כרווקה, רגע לפני גיל 30, מתבוננת על חיי ומבינה שזה לא הסטטוס שבו דמיינתי שאהיה כעת. במקום לחבוק ילד, להתרפק על כתפי בעלי ולהכין לנו תבשיל בולונז מהביל בתוספת סלט ירוק שווה במיוחד, מצאתי את עצמי בודדה, משוטטת ברחבי הפייסבוק המנחם ומתאוששת על הספה האדומה של דירת השותפות בביצה מהדייט המתסכל של אמש.

היה זה ערב סגרירי במיוחד. השותפה שלי נכנסה והתיישבה לידי. הנחתי את ידיי על ראשי ואמרתי לה: "עשיתי הכול וזה לא קורה, אני לא מבינה איך מסביבנו אנשים מצליחים להתחתן". באמת לא הבנתי איך זה קורה טכנית, שהרצוי פוגש את המצוי, שהוא רוצה להמשיך כשאני רוצה להמשיך ולהפך. איך מרגישים כשמסיימים דייט בלי להעלות לחלל האוויר את המילה "הזוי".

יום למחרת, כמו בכל בוקר חסר מוטיבציה לאחר דייט כושל, פרסמתי פוסט בפייסבוק: "כל חתונה היא נס". חשבתי לעצמי, אחרי הספק נאה של 200 דייטים עד גיל 30, מה הסיכוי שיתגשמו דברי השדכנית שהמליצה לי להאמין שבדייט הבא אני פוגשת את בעלי?

ברגע של נחמה נזכרתי בפסוק: "אם ה' לא יבנה בית שווא עמלו בוניו בו". הבנתי שלא עליי המלאכה לגמור. "אבל היכן מתחילה והיכן נגמרת האחריות שלי לסטטוס שלי, והיכן מתחילים ונגמרים ריבונו של עולם והתוכניות שלו?", שאלתי את עצמי.

החלטתי לנסות לקדם את מה שביכולתי לעשות. לפתע נזכרתי במשפט של איינשטיין, שאמר "טיפשות היא לחזור על אותה הפעולה ובכל פעם לצפות לתוצאה אחרת". הבנתי שהחמצתי משהו בדרך, שעליי לחשב מסלול מחדש, לעשות משהו נועז ולצאת מהגבולות של עצמי! לא ממש ידעתי מה לעשות, אבל כצעד ראשון ובלי שחשבתי יותר מדי, אני, הבחורה הביישנית, החלטתי להקים מיזם חברתי - "משנים סטטוס", שכיום מונה אלפי חברים. הייתי בכל כך הרבה קבוצות שידוכים ולא יצא כלום, אולי מהקבוצה שלי תבוא הישועה? אם לא לי, לפחות לחבריי הרווקים, כך חשבתי.

הדיונים בקבוצת הפייסבוק הלכו וגעשו והפכו לאירועי היכרויות פרונטליים. הווירטואלי נעשה ממשי. הרעיון היה שאם כבר רווקים, בואו נלמד איך להיות רווקים שמחים, בגרסה הכי טובה שלנו. איך להתחבר לחוזקות ולערכים שלנו, ומכאן והלאה איך מגיעים לזוגיות בריאה ושמחה.

בדור של היום, כשהתא המשפחתי הולך ומתערער מצד אחד, ומצד שני כשהקהילה הדתית לוחצת לכיוון השמרני של הקמת בית עד כדי שהיא מתייחסת לעיתים לרווקים כעוף מוזר, חשוב להזכיר לעצמנו מהי זוגיות טובה ואיך מגיעים אליה. מכאן פניתי ללימודי אימון לזוגיות, כדי לאמן קודם כול את עצמי ובעקבות כך התחלתי לכתוב טורים באתר 'סרוגים' ובפלטפורמות נוספות.

במסגרת הקבוצה הבנו שבעידן השפע, המרוץ אחר ההצעה הבאה כנראה לא בהכרח יביא אהבה. הבנו את חשיבות העצירה וההתבוננות הפנימית כדי לפתח מודעות להתנהלות שלנו, להפסיק לפעול על אוטומט ולנהל מעקב אישי והתפתחותי אחר הדייטים שלנו. התחלנו לשאול שאלות: האם קיים בנו דפוס קבוע שמכשיל את הקשר? האם מתן חשיבות לייחוס של הבחור או לסטטוס שלו הם מתכון לזוגיות טובה? היכן הסתפקנו בפירורים ולא האמנו בערך העצמי שלנו? איפה הושפענו לרעה ממודלים שליליים לזוגיות שראינו מסביבנו? מהן האמונות שמנהלות אותנו בקשר לזוגיות ולמין השני ומוטבעות בנו מראשית ילדותנו, והאם אפשר לנסח אותן מחדש? מאז ב"ה אני ועמוס זכינו להתחתן וכך גם זוגות נוספים, ואנחנו ממשיכים לסייע לרווקים לעשות חיים מהטעויות שלהם.

נירית בן עטיה (הושיה)

יזמת חברתית, מאמנת וכותבת