מגמה פחות מעורבת

העלייה בשיעור הגברים החרדים שמשתלבים בשוק העבודה ובאקדמיה נבלמה, ואף מעט ירדה.

יאיר שרקי , ז' בכסלו תש"פ

מגמה פחות מעורבת-ערוץ 7
חיילים חרדים.
צילום: יעקב נחומי, פלאש 90

רגע לפני שהכנסת ה-22 מסיימת את דרכה בדרך למערכת בחירות שלישית, שווה להיזכר בלילה המופרע שבסופו הכנסת ה-21 פיזרה את עצמה בחיפזון ובפזיזות. לפחות באופן רשמי, תחילתו של כדור השלג הפוליטי שהתגלגל לסופת חורף בלתי ניתנת לעצירה הייתה בחוק הגיוס שליברמן דרש לאשר ככתבו וכלשונו כתנאי להקמת קואליציה. כבר במרחק הזמן הלא רב, כמעט מגוחך להיזכר שמתחם המחלוקת שבין אביגדור ליברמן לאדמו״ר מגור - אחרי כל הצעות הפשרה וההתגמשויות - היה בשאלה האם יעדי הגיוס יופיעו בחוק עצמו או יועברו בהחלטת ממשלה בלבד. על הסוגיה הרת הגורל הזאת, שרובה אגו ומיעוטה חשבונות תיאורטיים לשינוי חקיקה עתידי, התגלגלנו לבחירות.

השבוע התברר עד כמה מופרך היה הוויכוח, כשב'הארץ' פורסמו נתוני גיוס החרדים לשנת הגיוס 2018 (שנת גיוס נמדדת מיולי עד יוני של השנה הבאה), שהצביעו על ירידה חדה של כ-20 אחוזים במספר החרדים שהתגייסו – 2,480 במספר לעומת 3,070 שדווחו בשנה הקודמת. את המספרים הללו הסתירו בצה״ל ובמשרד הביטחון בניגוד לחוק, ונמנעו לפרסם אותם בשל הרגישות הפוליטית. דיווחים שהגיעו אליי בזמן אמת מתוך מנהלת שילוב החרדים נתקלו בהכחשה בוטה ושקרית של דובר צה״ל.

הטוויסט בעלילה הגיע השבוע עם הפרסום של כרמלה מנשה על כך שבצה״ל זייפו במשך שנים את מספר המתגייסים החרדים. לפתע פתאום, ימים בודדים אחרי הדיווח על ירידה חדה במספרי המתגייסים, בצבא ״גילו״ פתאום שהנתונים בכל השנים זויפו. לא ברור על ידי מי, באיזה דרג, ואיך זיוף בוטה כל כך לא נחשף מיד במערכת שמתבססת כולה על מספרים וסד״כים מדויקים. זו דרכם של העומדים בראש מנהלת שילוב החרדים, שהחליפה פיקוד לאחרונה, לטעון שהם לא נכשלו וגייסו פחות מבעבר, אלא קודמיהם הם אלה שניפחו את המספרים כלפי מעלה.

במילים אחרות: מאבקי הכוחות הפנימיים בין הגורמים שעוסקים בשילוב חרדים בצבא ובין אלו שעסקו בכך עד לא מזמן, הובילו לניסיון לכבות את השריפה הקטנה של הדיווח על ירידה בגיוס החרדים באמצעות דלק של דיווח על זיוף שיטתי במשך השנים.

לא מקשה אחת

אלו ואלו צודקים. גם בלי לשחק במספרים באופן גס - צעד שייתכן שהתרחש בהיקף מסוים - נתוני הגיוס אכן מטעים. המדד הרשמי שלפיו הצבא קובע מי הוא חרדי לעניין הגיוס מבלבל: כל מי שלמד במשך שנתיים בישיבה חרדית בין גיל 14 לגיל 18. ההגדרה המרחיבה הזאת כוללת את נוטשי העולם החרדי לסוגיהם, וסייעה לצבא ולחרדים גם יחד להציג גרף עולה של מתגייסים חרדים על הנייר, אבל לא במציאות. בנוסף לכך אותרו באופן פרטני מתגייסים חרדים נוספים שלא נכללו בהגדרה הזאת, מה שפתח את האפשרות לשפץ מעט את הנתונים בהתאם לצורך.

כל זה לא סותר את העובדה שגם על פי המדד הזה, על חסרונותיו, נרשמה ירידה במספר החרדים שהתגייסו בשנה האחרונה. לכך צריך להוסיף גם עוד אמת אחת שצריכה להיאמר: לעולם לא יהיה שוויון אמיתי בנטל ולא יהיה גיוס של הגרעין החרדי הקשה.

ועדיין, אחרי ההבנה שיש ציבור שלעולם לא יתגייס, אי אפשר שלא לראות שבמדינת ישראל התרחש תהליך שלא כדאי לזלזל בו. בישראל חיים כמיליון חרדים, או ליתר דיוק - מיליון אנשים שמגדירים את עצמם חרדים. המספר העצום הזה כולל הרבה יותר מהחרדיות האשכנזית הקלאסית של פעם. אלו קהילות ותת-קבוצות. מנטורי קרתא והעדה החרדית, ועד לספרדים רבים שסופחו לקולקטיב החרדי כחלק ממהפיכת ש"ס והרב עובדיה, מחב"ד וברסלב ועד לחסידי גור. עולים חדשים מארצות הברית ומצרפת, חוזרים בתשובה וחרדים מודרניים. אכן, המיינסטרים הליטאי והחסידי הקלאסי, האליטה החרדית, לא נוהרת, לא נהרה ולא תנהר אל הבקו"ם, אבל הגיוס הגובר מקרב קבוצות הפריפריה, גם אם הוא התרחש במספרים נמוכים מאלו שדווחו, ניכר בשטח וגם משפיע על המציאות באמצעות האפקט הסביבתי. דוגמה כואבת לאפקט הסביבתי הזה ראינו רק לפני שנה, לאחר נפילתו של החייל החרדי יוסף כהן הי״ד בפיגוע בגבעת אסף.

יותר ויותר ילדים חרדים גדלים כשהם מכירים בן דוד, שכן או חבר שלמד איתם פעם בתלמוד תורה והוא לובש מדים. זאת הסיבה שההתקפות האלימות על חיילים ברחובות השכונות החרדיות כוונו דווקא כלפי מי שכיפה שחורה לראשם וציציות משתלשלות מחגורת המדים שלהם. בעיני הקנאים, האיום הוא דווקא באלו שמקיימים את הצירוף "חייל" ו"חרדי", לא באלו שסטו לחלוטין מהדרך.

יותר מדי משתנים

עם כל הכבוד למעקב המדוקדק אחר מספר המתגייסים, הנתון החשוב הוא שיעור הגברים החרדים שמשתלבים בשוק העבודה. וגם כאן יש סיבה לדאגה.

מתחילת שנות האלפיים נרשמה דווקא תפנית חיובית - החרדים החלו, או חזרו, להשתלב בחברה הישראלית. תחת גידול מואץ של המגזר ולחץ כלכלי גובר, ובמקביל למהפיכת האינטרנט והסמארטפונים, נרשם זינוק בשלושת התחומים המדידים ביותר של השתלבות בחברה הישראלית: הגיוס לצבא (גם אם נתוני הצבא נופחו), האקדמיה, וכמובן - יציאה לעבודה.

לפי נתוני הלמ״ס ב-2003 רק 35 אחוזים מהגברים החרדים לקחו חלק בשוק התעסוקה. מאז, בין השאר בעקבות שורת גזירות וקיצוצים של שר האוצר דאז בנימין נתניהו, המספר עלה בהתמדה עד לכ-52 אחוזים מהגברים החרדים שיצאו לעבוד בתחילת 2016 (אצל הנשים החרדיות, שבמקרים רבים הן המפרנס העיקרי, נתוני העבודה קרובים מאוד לממוצע התעסוקה של נשים בישראל). אלא שבשנתיים האחרונות העלייה הזאת נבלמה והחלה ירידה. שיעור הגברים החרדים המועסקים ירד אל מתחת ל-50 אחוזים בתחילת שנת 2019.

תהליך דומה התרחש גם באקדמיה. מספר הסטודנטים בשנת הלימודים תשע״ו טיפס בעקביות ובמהירות הגיע לשיא של 11,600 סטודנטים. בשנת הלימודים הבאה כבר נרשמה ירידה של 500 והעלייה נבלמה. התהליכים הללו התרחשו במקביל. בשלוש השנים האחרונות התהפכה המגמה, ומספרי החרדים שמתגייסים, לומדים לימודים אקדמיים ויוצאים לעבוד ירדו אחרי עשור מוצלח.

יש מי שמסביר את המהפך הזה בישיבת המפלגות החרדיות בממשלה החל מ-2015, שהביאה איתה ריבוי תקציבים והסרת מנופי הלחץ הכלכלי לצאת לעבוד וללמוד. התיאוריה הזאת לא מתיישבת עם כך שחלק גדול מהגידול החיובי התרחש כשהחרדים היו שותפים מלאים בממשלה. במגזר החרדי אפשר לשמוע פרשנות הפוכה: דווקא השיח סביב הגיוס והמתקפות על ההפרדה המגדרית באקדמיה הובילו את החרדים לשוב ולהתכנס בין החומות. גם התיאוריה הזאת לא מספקת הסבר מלא, הרי אפילו בימי חוק הגיוס של לפיד לא נרשמה ירידה אלא רק עלייה מתונה יותר.

עם כל הכבוד לסטטיסטיקות ולתאוריות, ההחלטה של צעיר חרדי להתגייס, ללמוד תואר אקדמי או לעזוב את הכולל לטובת שוק העבודה מורכבת ומושפעת משיקולים אישיים רבים אשר משתנים בין אדם לאדם, מדחק כלכלי עד נטיות הנפש וכמובן הנורמה החברתית. על רבים מאלו אין למדינה שליטה, אבל היא בהחלט יכולה לסייע. בזמן שכולם מדברים על הגיוס במקום לדבר על התעסוקה, כולם גם מדברים על החרדים במקום לדבר איתם.

לתגובות: 2sherki@gmail.com