מה שעיניו לא רואות

דיין בית הדין למשמורת רג'א מרזוק מגלה סלחנות מפליגה כלפי מסתננים מהגרי עבודה שעברו עבירות פליליות מסוכנות לציבור

שילה פריד , ז' בכסלו תש"פ

מה שעיניו לא רואות-ערוץ 7
פסיקות שעוקפות את בג"ץ משמאל. מסתננים בדרום תל אביב
צילום: ניקי קלוין, פלאש 90

תקסטה סיום ברהה, עבריין שהסתנן מאריתריאה לישראל, פגע בשנים האחרונות בשלוש ילדות, ולמרבה האימה הוא מסתובב חופשי. בלי שום שיקום ובחסות החלטה שנויה במחלוקת של ערכאה שיפוטית שוחרר ברהה לחופשי. מעתה יתאפשר לו לפגוע בעוד ועוד קורבנות, בזמן שביטחונם ושלומם של אזרחי ישראל נמכר תמורת חירות למסתננים מאפריקה שהורשעו בעבירות חמורות. והכול תוצאה ממדיניות אקטיביסטית של דיין אחד בבית הדין למשמורת - רג'א מרזוק.

ברהה שוחרר לפני שלושה שבועות אחרי 25 חודשי מאסר שנגזרו עליו בגין פגיעה מינית בילדה, אבל הרומן שלו עם המשטרה ותיק הרבה יותר מהמקרה הזה. בשנת 2012 תקף ברהה בחוף נערה בת 14, תוך שהוא מושך אותה לתוך המים ליד אחותה הקטנה. בזמן שהתנהלו ההליכים הפליליים נגד ברהה הוא פגע ברמת גן בילדה נוספת בת עשר. על שני המקרים הללו נידון ברהה לשנת מאסר אחת בלבד. שחרורו מהכלא נתלה בתנאי – שיתחייב כי מיד עם השחרור יעזוב את הארץ וישוב למולדתו.

עם שחרורו ממאסר סירב המסתנן לעזוב את ישראל והועבר למשמורת. המשמורת היא פתרון שמצאה המדינה למסתננים שאין ביכולתה לגרש משטחה וכן לא ניתן לנקוט נגדם הליכים במסגרת חוק הכניסה לישראל. באופן עקרוני, התקופה הממושכת להישארות במשמורת היא שישים יום, ורק אם נשקפת סכנה מהמסתנן – בית הדין למשמורת יכול לקבוע כי הוא יישאר במחנה זמן ארוך יותר.

בהערכת מסוכנות שנעשה לו ב-2015 כתבה המעריכה כי "מסוכנותו המינית של הנדון לטווח הארוך הנה גבוהה תוך שחלה עלייה ברמת המסוכנות מבדיקה קודמת שנערכה ב-2014". היא הוסיפה עוד שהיא מזהה "דפוס של התנהגות מניפולטיבית שמטרתה לנצל קטינות שנקרות לדרכו".

דיין בית הדין למשמורת דאז, דביר פלג, אכן קבע כי ברהה יישאר במעצר. עורך דינו אומנם ערער על ההחלטה לבית המשפט המחוזי, אך גם שם נקבע כי הסכנה הנשקפת מהאסיר המשוחרר גבוהה ואין לשחררו.

עד לשנת 2017 הייתה הכליאה במתקני המשמורת פתרון לעבריינים שעלולים לסכן את הציבור גם אחרי שריצו עונש מאסר בגין עבירה פלילית. אלא שאז קבע בית המשפט העליון, בפסק דין הקרוי "הלכת טומגזי", שניתן בתיק שאליו הצטרף כידיד בית המשפט ארגון השמאל מוקד הסיוע לפליטים ולמהגרים, כי יש לשחרר עברייני מין ממשמורת. למרות לשונו המפורשת של חוק הכניסה לישראל, קבע בית המשפט כי יש לשחרר עברייני מין מכיוון שניתן להגן על שלום הציבור על ידי הטלת צו פיקוח במסגרת "חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין" בדומה לעברייני מין שהם אזרחים ישראליים.

כאשר עבריין מין משוחרר מהכלא, בהתאם למצבו ולהליך השיקום שעבר, במקרים רבים מוטלים עליו תנאים מגבילים כמו איסור קרבה לבתי ספר, איסור עבודה עם ילדים או קשישים וחובת התייצבות במשטרה מעת לעת. הבעיה עם נתינים זרים היא שאי אפשר באמת לאכוף את צווי הפיקוח. מדובר באנשים שלא ניתן לעשות אחריהם מעקב, אין להם כתובת ואף לא בני משפחה או חברים שבאמצעותם ניתן להתחקות אחר מעשיהם.

בעקבות הלכת טומגזי נאלץ בית הדין למשמורת להורות בשנת 2017 על שחרורו של ברהה ממתקן סהרונים – כמובן תחת צו פיקוח. ברהה לא ראה בצו הפיקוח מסמך מחייב, וכמו כן גם לא בחוק או בהתנהגות המקובלת בין בני אדם. כעבור כמה חודשים פגע בילדה נוספת, הפעם באופן חמור עוד יותר. התקרית האחרונה עלתה לברהה ב-25 חודשי מאסר שמהם השתחרר לפני שבועיים.

ברהה שוחרר למתקן סהרונים, אחרי שהוכח מעל לכל ספק שהוא מסוכן ואינו מתעניין ביישום צווי הפיקוח. כל אלה לא הפריעו לדיין הנוכחי בבית הדין למשמורת, רג'א מרזוק, לקבוע כי יש לשחרר את ברהה, כמובן שוב תחת אותו הסדר של צו פיקוח שנכשל לפני כן. המדינה אף לא ערערה על השחרור של ברהה שממש בזמן כתיבת שורות אלה מסתובב חופשי.

משחרר סדרתי

למעשה לא מדובר בפסיקת בג"ץ בלבד שהביאה לשחרורו. התרת החסמים מעל מסתננים שעברו על החוק היא מדיניות סדרתית של הדיין רג'א מרזוק. בשנה שעברה שוחרר מהכלא יעקוב באשיר פאדול, מסתנן מסודן שהכה למוות את אסתר גלילי ז”ל לפני תשע שנים. פאדול ריצה עונש מאסר מלא, ללא הליך שיקום. לא קוצר לו שליש על התנהגות טובה, ואף לאורך המאסר הוא לא הביע חרטה על כך שהביא למותה של אזרחית.

פאדול שוחרר למתקן כליאה ולא יצא לחופשי, אך לאחר דרישה באמצעות עורכת הדין מיכל פומרנץ קבע הדיין רג'א מרזוק שיש לשחררו על סמך הלכת טומגזי של בית המשפט העליון, למרות שהעליון קבע במפורש כי הלכה זו חלה אך ורק על מסתננים המעורבים בעבירות מין ולא בעבירות אחרות כמו אלימות, סחר בסמים או הריגה.

קורין גלילי, בתה של אסתר, ביקרה בחריפות את ההחלטה של מרזוק. בשיחה עם 'בשבע' אמרה קורין: "יש פה קביעה מצערת, מקוממת ומתסכלת מאוד, ואמירה מאוד קשה של מערכת המשפט. התחושה שלנו היא שדמה של אמא שלי הוא סוג ד' בעיני השופטים, וכן בעיני הפרקליטות וכל המערכת. ופרט לתחושה הקשה שעוברת עלינו יש פה סכנה ברורה שנשקפת לחייהם של אזרחים רבים. אדם שהמית במכות עוברת אורח קשישה, ניצולת שואה, על לא עוול בכפה – מסתובב בלי שום פיקוח. את כולנו זה צריך להדאיג".

גם השופט מנחם פשיטיצקי, דיין בית הדין לעררים, מתח ביקורת חריפה על מרזוק. בפסק הדין בערעור אמר פשיטיצקי: "בית הדין העדיף את השמירה על חירותו של פאדול, תחת השמירה על ביטחון הציבור. דומה כי מעשיו החמורים שהובילו למותה של אישה ששרדה את הגיהינום בשואה, לא יצאה בחיים מהתקיפה הקשה שנעשתה על ידי המסתנן פאדול. עצם הרשעתו מדברת בעד עצמה ומעידה כאלף עדים על מסוכנותו".

חוק ריק מתוכן

קודם לכן קיבל גם אדם חסן אישור יציאה ממשמורת מהדיין מרזוק. חסן גרם למותו של בעל פאב בדרום תל אביב, מסתנן אף הוא. הוא ישב בבית הסוהר שבע שנים אחרי שהודה במיוחס לו, וגם במקרה שלו לא זכה לשחרור מוקדם או להקלות בעונשו בשל התנהגות טובה או חרטה. מרזוק, בהחלטה אישית שאינה מבוססת על ההלכה שקבע בג"ץ, הורה לשחררו ממשמורת. נתונים שהגיעו לידינו מגלים עוד מקרים שבהם החליט מרזוק לשחרר מסתננים ממשמורת, על אף שלא קיימת סבירות ממשית שלא ישובו למעשיהם.

יונתן יעקובוביץ' מהמרכז למדיניות הגירה אומר בשיחה עם 'בשבע': "ההחלטה לשחרר עבריין מין מורשע ומועד, לאחר שכבר הוכח, על חשבונה של ילדה קטנה שנפגעה באופן קשה, כי צו פיקוח איננו עובד - היא מופקרת". יעקובוביץ' מוסיף כי "המחוקק הסמיך את בית הדין למשמורת באופן המפורש ביותר להגן על שלום הציבור מפני מסתננים ושוהים בלתי חוקיים מסוכנים וההחלטה הזאת מרוקנת את החוק מתוכן. למרות פסיקת העליון שאף קבע בעצמו כי ייתכנו חריגים, עם קצת רצון והיגיון בסיסי אפשר היה להגיע לתוצאה שונה שתעמיד בראש סולם העדיפויות את אזרחי ישראל, ובמקרה הזה את ילדות ישראל, ולא מסתנן בלתי חוקי שהורשע בביצוע מעשה מגונה בילדות שוב ושוב. על המדינה לערער בהקדם על ההחלטה הזאת, להחזיר את השפיות למדיניות ההגירה של ישראל ואת תחושת הביטחון לאזרחיה".

ממשרד המשפטים נמסר בתגובה: "מדובר בהחלטה שיפוטית אשר נתונה לביקורת שיפוטית של ערכאות הערעור".

מרשות האוכלוסין וההגירה במשרד הפנים נמסר בתגובה על הטענות שלא הוגשו עררים על השחרורים: "כל מקרה נבחן לגופו, בהתאם לנסיבותיו, ובשים לב להלכות שנקבעו על ידי בית המשפט העליון בהליכים דומים. לעיתים קרובות, כשמתקבלת החלטת שחרור נערכות התייעצויות עם הגורמים הרלוונטיים ובמקרים המתאימים מוגש ערעור. גם במקרה האמור, החלטת בית הדין נבחנת וככל שיוחלט להגיש ערעור, הוא יוגש".