תשע שנים חלפו מאז אסון הכרמל ובראיון לערוץ 7 מספרת חברת הכנסת לשעבר נאווה בוקר, ששכלה באסון את בעלה ליאור ז"ל, על התמורות שהתרחשו מאז בתחום הכבאות ועל אלה שמשום מה עדיין לא קורות.
"אין ספק שהשתפרנו לאין ערוך לעומת המצב הנוראי שבו מערך הכיבוי וההצלה היה לפני תשע שנים", אומרת בוקר שעמדה בראש וועדת המשנה לנושא כבאות והצלה. "כל הנתונים מלמדים על כך, והתפקוד של המערך בגל השריפות האחרון מלמד על כך. מבקר המדינה קבע שיש חוסר תיאום בין נציבות הכיבוי, המשטרה ושב"ס. לעומת זאת בגל השריפות האחרון בחיפה, בכרמל ובזכרון לא היו נפגעים בנפש".
"אני תולה את זה בשני עניינים שטופלו בשנים האחרונות", אומרת בוקר. "גיליתי שמערך הכיבוי מתפקד כמו בעולם שלישי. 62 תחנות כיבוי חסרות. במדינה מתוקנת יש איש כיבוי אחד לכל 800 תושבים ואצלנו מדובר באחד לכל 4000, היו חסרים חומרים מעכבי בערה, רכבי כיבוי ישנים משנות השמונים, מקרטעים שבקושי יכולים להגיע ליעדם וזה עולה לנו בנפש".
"היה הרבה מה לעשות ולשמחתי ממשלת ישראל השקיעה מיליארד שקלים בחמש השנים הראשונות מאז האסון בשיקום מערך הכיבוי וההצלה. בזמנו גם הקמתי קרן לטובת העניין. ניהלנו מאבק ציבורי ודברים השתנו. גוייסו לוחמי אש חדשים והגענו ל-900 לוחמי אש חדשים. זה עדיין לא ה-1200 שהובטחו לי אבל זה עדיין הישג לא מבוטל, הוקמו למעלה ממחצית מתחנות הכיבוי שהיו חסרות והשאר בשלבי הקמה שונים, נרכשו 200 רכבי כיבוי חדשים בעלויות אדירות למדינה כי זה צורך".
על כל אלה מוסיפה ומדגישה בוקר כי "החשוב ביותר היא טייסת הכיבוי. מבקר המדינה דיבר על הנחיצות של הטייסת. לצערי טייסת הכיבוי בוטלה מספר שנים לפני האסון על ידי ממשלת שרון. זו הייתה טעות נוראה כי אם היו מטוסי כיבוי בזמן האסון הוא היה נמנע. כיום יש 14 מטוסים שיוצאים למאות גיחות מדי שנה ומצילים חיים, מונעים את השריפות מלהתפשט".
ועם זאת יש עדיין סוגיה אחת שרחוקה מלהיות מוסדרת: "הנקודה הכואבת ביותר שחסרה עדיין היא אזורי חיץ. דו"ח המבקר קבע שאם היו שבילי חייץ שמפרידים בין היערות לבתים האש לא יכולה הייתה לדלג. קיימתי מספר דיונים בנושא ואישררנו את ההחלטה בוועדת הפנים. דני עטר מנכ"ל קק"ל הצהיר שקק"ל תקצה 250 מיליון שקלים להקמת אזורי חיץ ולצערי עד היום זה לא קרה. בישיבה שקיימתי שנה אחרי רציתי לדעת לאן הלכו הכספים ונציג האוצר אמר שיש סדרי עדיפות ולא ניתן להקצות את הסכום הזה. זה מצער מאוד כי אם היו אזורי חיץ משרד האוצר לא היה צריך לשלם כל כך הרבה פיצויים לבתים שנשרפו בשריפות האחרונות".
בוקר מציינת כי "באסון הכרמל האש דילגה בקצב של 700 מטר לדקה. אם היו שבילי חיץ האש לא הייתה יכולה לדלג לבתים". רוחבם של שבילי החיץ משתנה ותלוי באזור. "מזג האוויר שלנו, בעיקר בתקופה הזו שבין הקיץ והחורף, כולל רוחות מזרחיות שבהן האש יכולה להתפשט".
בדבריה מלינה בוקר על ההתעלמות הציבורית מאסון הכרמל. היא מציינת את ההתעלמות התקשורתית ומספרת: "חשוב לדבר על כך, כי אתמול הזדעזעתי לראות בדף הפייסבוק שלי תגובה מאישה שכותבת לי על אסון הכרמל 'לא שמעתי על מקרה כזה שבו 44 אנשים, כפי הנטען בפרסום, נשרפו למוות. אני לא מאמינה שקרה דבר כזה. אל תמציאו סיפורים קשים כי זה נקרא סחיטה רגשית לא חוקית. אם זה באמת קרה תנו קישור או הוכחה לכתבה בנושא שפורסמה'... איפה היא חיה? מצער אותי שלא מזכירים ולא מדברים. ציינו השבוע תשע שנים לאסון וזה לא עניין את התקשורת. 44 מטובי בנינו נספו באסון הזה, קצינים לוחמים וצוערים. זה פשוט עצוב".
מנקודת מבטה שלה כמי שהייתה בזירה הפוליטית ויצאה ממנה מבהירה בוקר כי אין לה כל כוונה לחזור, על אף הצעות שהגיעו אליה. היא אף מודה על כך שלא שולבה ברשימת הליכוד לכנסת, על אף שכאשר פורסמו תוצאות הפריימריז התאכזבה: "מתוצאות הפריימריז הייתי בהחלט מאוכזבת, אבל כנראה שאני די תמימה ולא יודעת להיות תחמנית כמו אחרים, ובגדו בי כדי להציל את העור שלהם, ועשו לי טובה גדולה כי חזרתי לחיים שלי".
בימים אלה, היא מגלה, היא כותבת ספר על סיפורה האישי המורכב לפני ובתוך המערכת הפוליטית, מרצה ומייחלת לחזרה לעבודתה כעיתונאית. "אני עיתונאית בדמי, עשרים ומשהו שנים במעריב ובערוץ הראשון, וכנראה זה עוד יבוא".