האדם נמצא במקום בו נמצאת מחשבתו

נבואת יעקב אבינו בא"י ובחו"ל

בצאתו מא"י חולם יעקב חלום על היציאה לגלות וההתמודדות עם אומות העולם. הזוהר הקדוש (ח"א קמט, ב) מקשה כיצד יעקב אבינו המובחר שבאבות ובא"י לא נגלה אליו הקב"ה אלא בחלום? ניתן להעצים את הקוש ולהוסיף: והיאך בהיותו שרוי בחברת לבן הרשע, נגלה אליו הקב"ה בדיבור ישיר? "וַיֹּאמֶר ה' אֶל יַעֲקֹב שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ" (שם לא, ג).

האדמו"ר מסוכטשוב בספרו "שם משמואל" (שנת תרע"ב) משיב על כך תשובה נפלאה. עיקר האדם הוא רצונו, דעתו ומחשבתו, ועל כן כל מקום שדעתו של האדם שם הוא נמצא. בתחילת הפרשה נאמר (כח, י): "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה". האמת היא שיעקב הולך לחרן רק לאחר חלום הסולם. עונה הזוה"ק תשובה קצרה ומופלאה: "נפק מכללא דארעא דישראל". כלומר, יצא מלהיכלל בקדושת א"י. ברגע שיעקב גמר בדעתו לצאת מא"י מיד נחשב כמי שנמצא בחו"ל, למרות שבפועל הוא בא"י. כיוון שכך, רבש"ע מתגלה אליו בחלום ולא במראה נבואה ישיר.

ובחרן "וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת פְּנֵי לָבָן וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם: וַיֹּאמֶר ה' אֶל יַעֲקֹב שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ" (בראשית לא, ב-ג). יעקב הרגיש שהקרקע רועדת מתחתיו, ופני קרוביו המקומיים נשתנו לבלי היכר, והחליט שהגיע הזמן לחזור לא"י. באותו רגע, יעקב חווה מחדש את הארץ הקדושה, ומיד זוכה למראה נבואי מחזק: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל יַעֲקֹב שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ", במראה - ולא בחלום.

המשמעות הנגזרת בתורת הנפש

תורה זו חשובה מאוד. בצד הפשוט אנו למדים שאדם נמדד לפי שאיפותיו ולאו דווקא לפי מעשיו. יכולים אנו למצוא אדם בעל השקפת עולם תורנית מעוצבת, אך הוא חי בעולם רוטיני ויבש. ומנגד בחור צעיר בתחילת דרכו, עם הרבה קשיים ונפילות, אך שואף אל על ומבקש אוויר פסגות. יכולים אנו לפגוש אברך שמילא כרסו בש"ס ופוסקים ופנימיות התורה, אך ציר מחשבותיו סובב סביב הצד הקיומי שבחיים, ומאידך אדם לאחר שנות לימודיו בישיבה, העמל לפרנסת ביתו, אך מרכז חייו ועיקר יומו עומד על אותם שעות של קביעות עתים לתורה, משם יונק הוא את חיותו הרוחנית. מהותו של האדם נקבעת בהתאם להלך מחשבתו הפנימית והיסודית.

דבר נוסף חשוב לא פחות. הרבה פעמים האדם מתוסכל מהמציאות בה הוא נמצא. יש לו קשיים, נפילות ומעידות במכלול נושאים. האדם לא מצליח, קשה לו בלימוד תורה, בשמירת המצוות, בחיבור גוף ונפש ובעניינים נוספים. האדם יכול להיות מיואש, עצוב, ומתוסכל. האדם חושב שהוא סובל מסכיזופרניה רוחנית: יש בו חלק אחד המושך למעלה, וחלק אחר המושך מטה. האדם לא יודע מה הוא אם כן באמת, ושואל את עצמו: "מי אני באמת - צדיק או רשע? מלאך או דמון?".

אומרים חז"ל לאדם: דע לך שעיקרך הוא דעתך ורצונך. אין לאדם להקיש מחשקי הגוף ותנועות הנפש החיצונית לרצונות רוחו של חפץ נשמתו, ואין ליפול ח"ו מדעתו בשל כך. זהו חלק אימננטי מהוויית האדם המורכב מרבדי אישיות קוטביים, כמבואר באריכות בספר התניא. זו פרשתנו, "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה" - במקום שדעתו של אדם נמצאת, שם הוא נמצא. זהו המבט הנכון של האדם על עצמו, מבט שנותן הרבה מאוד הרפיה ורוגע, ממתן תסכולים רבים, ומרחיב את הדעת. מבט המעודד מאוד את הנפש, ביודעה שהרצון של כולנו והמשיכה של כולנו היא לכיוון אחד ובהרמוניה - כלפי ריבונו של עולם.