1.
אני לא מאמין בקונספירציות, אני לא חושב שהמערכות בישראל הן כל כך מתוחכמות, עד כדי שיכולות להכווין מהלכים מתוחכמים רק בכיוון אחד, בלי שאף אחד יעלה על תכנון מרכזי שכזה. רוב הרשויות והמערכות בישראל לצערנו יותר מרובעות ועצלניות מאשר מתוחכמות ומפולפלות.
2.
עם זאת, אני מאוד מאמין באוירה ששולטת במערכת, ב"תת מודע קולקטיבי", שהוא בדרך כלל, אכן, לא מודע. אני זוכר את אחת הישיבות הראשונות שהשתתפתי בהן במחלקת ייעוץ וחקיקה בה עבדתי (מקום נעים ונחמד עם אנשים נהדרים), הישיבה עסקה באחת מסוגיות "הדרת הנשים" שהיו אז בכותרות, והיו בה למעלה מעשרים פרקליטים בכירים, אולי שלושה מתוכם משנים ליועמ"ש, ופשוט כולם חשבו אותו דבר (רמז: לא פרו העמדה החרדית), והטרגדיה הגדולה: הם באמת לא הצליחו להפריד בין עמדתם ככזו, לבין העמדה המשפטית שהם מבקשים להציג.
היחיד שניסה למתן איכשהו, ככה במקצת, שאולי יש איזה מקום לחשוב שמא בכל אופן לתפיסה החרדית יש איזו זכות קיום בתנאים מסוימים, רק כהשערה ככה ברמת הסיעור מוחות, היה רז נזרי, זה אגיד לשבחו, אבל האמת היא שגם זה היה עלוב למדי. אחד המשפטים שעד לרגע זה חקוק לי עמוק בלב, שזרק אחד מן הפרקליטים הבכירים שהשתתף בישיבה עסק בהדיפת הטענה כאילו אין בהפרדה פגיעה בנשים, או משהו ממין זה, ואמר כך: הטענה הזו מצוצה מהאצבע, ניסו שחם בעצמו אמר שהפרקטיקה הזו מאוד פוגענית כלפי נשים! השם, תציל אותנו, צעקתי בליבי אז, ואז עוד לא ידעתי עד כמה אנו זקוקים להצלה.
3.
אפשר להתווכח הרבה על הנתיב המדויק בו יש לצעוד בין שמרנות ופורמליזם חוקי, לבין אקטיביזם שיפוטי. יש דברים שהם מחוץ לתחום, ויש לזעוק כנגדם בקול גדול: אם חוק יסוד: הממשלה קובע שראש ממשלה יכול לכהן עד לרגע שיש כנגדו פסק דין חלוט בעבירה שיש עמה קלון, הרי שזה המצב החוקי ואין בלתו. ואם פקיד משפטי, בכיר ככל שיהיה, או ערכאה משפטית, חשובה ככל שתהיה, יחשבו שלמרות הקביעה הברורה של חוק היסוד יש עוד מקום להתפלפל, ובזכות פלפול שכזה להחליף ראש ממשלה בישראל, זו עזות מצח שאין כדוגמתה, זה שקר, וזו עשיית החוק פלסתר, וביזוי של כלל הציבור בישראל. פשוט חרפה.
4.
מקרה דומה מאותה המשפחה: בית המשפט העליון החליט שניתנה לו סמכות לדון בתוקפם של חוקים מסוימים, וזאת מכוח הסמכה שניתנה, או לא ניתנה לו, בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. זאת מתוך תפיסה שחוק היסוד נמצא במעלה נורמטיבית גבוהה יותר מחוק "רגיל". זו תפיסה בעייתית, אבל ניחא, קנתה לה שביתה בישראל. אלא שכעת בית המשפט מהין לדון בתוקפו של חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי. מתוקף מה? מי הסמיך את בית המשפט לדון בחוק יסוד? מכח מה הוא עושה זאת? דיון כזה הוא בלתי חוקי, והוא יריקה בפרצופו של כלל הציבור בישראל. זה גועל נפש, והוא שקר מבחינה משפטית.
5.
נחזור לעניין הקודם של כהונת ראש הממשלה. אנשים רבים יגידו: אוקיי, זה מה שקובע החוק, אבל החוק אינו המוסר, ולא חייבים לעשות רק מה שבחוק. זו אמירה נכונה בדרך כלל, אבל במקרה הזה לחלוטין לא. זה חוק עדין מאוד שמאזן בין העובדה שהציבור בישראל לא מעוניין בראש ממשלה פושע, לבין יסוד המשטר שלנו - הדמוקרטיה עצמה! לא משנה כל מה שסיפרו ויספרו לכם אנשי אסכולת ברק ואחרים, הדמוקרטיה היא קודם כל, וביסוד הכל, בחירת העם. של העם, למען העם ועל ידי העם - כך הדהד הנשיא לינקולן בנאום גטיסברג המפורסם. אין שום דבר יותר חשוב במדינה דמוקרטית מאשר שמנהיגי המדינה יהיו אלו שהעם בחר.
מצב לפיו פקיד, או גוף מסוים, חשובים ככל שיהיו, הינם בעלי השפעה כזו או אחרת בשאלה מי יהיה ראש הממשלה, ואיזו ממשלה תהיה לעם בישראל הוא פיגוע בדמוקרטיה בישראל. פיגוע במשטר בישראל. פיגוע בעם ישראל. זה חמור בצורה שכבר נגמרו לי המילים אודות החומרה. זה נורא ואיום. זה מפחיד מאוד.
6.
על ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, אפשר להגיד הרבה דברים. בכל מצב לא ניתן לומר עליו שהוא אי פעם זכה לאהדה תקשורתית. האיש סובל מהתנכלות שלא נראתה כמותה (היו דומים לה, כמובן, אצל בגין, שרון, ואחרים. גם את אולמרט לא אהבו בזמנו), לאורך כל שנות כהונתו. אני רק יכול לומר על אותו פרקליט שכתב בכתב האישום שנתניהו אשם בכך שקיבל סיקור אוהד, שבחיי אני לא מבין איך לא רעדה ידו. איך בן אדם יכול להוציא כזה משפט ממקלדתו, באמת ובתמים, לא מצליח להבין איך בן אדם לא מתבייש לכתוב כזה משפט. תגיד הוא חובב סיגרים, תגיד הוא החזיר את חברון, תגיד הוא חבר של טראמפ, תגיד הוא הקפיא את הבניה ביו"ש, אבל קיבל סיקור חיובי??? אתה לא מתבייש??? באמת, נגמרו לי המילים. באמת.
למען הסר ספק, זו טענה מתחום הרגש, אין בדברים עמדה משפטית כלשהי.
7.
זה כמובן לא הגיוני יותר להגיש כתב אישום על יחסי פוליטיקאי ומו"ל, כאשר אין חולק על כך שמקליט השיחות היה נתניהו בעצמו! ושהוא היתל, כנראה בהצלחה, בנוני מוזס. ברצינות, אין לנו שום רף תחתון להגשת כתבי אישום?
8.
אה, טוב, ישנו התיק עם הסיגרים. חמור מאוד, קיבל סיגרים.
9.
חשוב לומר שאינני עורך דין פלילי, אולם זכיתי בשנים האחרונות להיות ממובילי אחד התיקים המשמעותיים בישראל, בתביעה אזרחית שהגישו מאות נפגעי טרור נגד הרשות הפלסטינית, בגין עשרות מקרי רצח מזעזעים שהדעת פשוט לא יכולה לשאת.
מדובר בתביעה שהתנהלה בבית המשפט המחוזי בירושלים קרוב לעשרים שנה, ורק לאחרונה קיבלנו פסק דין המטיל אחריות על הרשות ואש"ף בגינם של 17 פיגועים באינתיפאדה השניה. למיטב זכרוני לא היו לנו יותר ממאה עדים, ואני נסחף פה, בכל 17 התיקים ביחד. כפי שכבר אמרו לפני, גם במשפט אייכמן לא היו יותר ממאה עדים. נראה שהמשמעות היחידה של 333 עדים, מעבר לעובדה שזו הזיה מוחלטת, היא שעורכי הדין של הנאשם לא יוכלו ליצור קשר עם אף אחד מכל אותם העדים למשך כמה שנים מעכשיו. הזיה מוחלטת. פשוט לשחק לאור היום במדינה שלמה.
10.
יש בזה קצת חוש הומור של שר ההיסטוריה, שדווקא ראש הממשלה נתניהו, שמעולם נמנע מלגעת במערכת המשפט, מלקדם כל רפורמה הקשורה אליה, שלא התנגד למינויו של שי ניצן, שבחר במנדלבליט יחד עם שקד, ושלא עשה דבר על מנת לרסן את האקטיביזם השיפוטי של בית המשפט העליון ושל היועמ"שים, דווקא הוא מהווה כיום הסמל של המאבק לחירות ולהחזרת השלטון לעם. אין ספק, לריבונו של עולם יש חוש הומור מאוד לא מובן לפעמים.