תמונת אילוסטרציה. אין קשר לידיעה
תמונת אילוסטרציה. אין קשר לידיעהצילום: Shlomi Cohen/FLASH90

אחד השירים שהותירו עליי בילדותי חותם רומנטי בל-יימחה היה "זמר שלוש התשובות". מילותיו של אלתרמן פרטו על אוזניי בצורה רגשנית את אותה סערה של התמסרות וכניעה, ויתור וקרבן, של בת הזוג הדמיונית -

"אם תאמר לי ללכת אלך,

אם תאמר לא לחזור – לא אחזור;

אך דבר רק אחד אל תשאל,

אל תאמר לי אותך לשכוח"

הצהרה מוחלטת, נצחית וללא-תנאים. הידוק והיצמדות שלפי הרגשתי נדרשו לכל מערכת יחסים זוגית; בעצם, לכל מערכת יחסים שהיא – דתית, חברית, לאומית. מבטא פשוט ונאמן, מלא כנות ולהט, לאמירה – מבלעדי הדבר הזה חיי אינם חיים; אתן למענו הכל, תמיד.

מעט לאחר שנישאתי שמעתי מאשתי משפט אחר, שגם הוא נצרב בתודעתי, ובצורה חזקה יותר. "תראה, אם לא יהיה לי טוב איתך – אלך". משפט קצר והפוך לגמרי, שלימד אותי על סוג אחר של קשר, שבו כל אחד מהצדדים הוא אדם שלם, עצמאי, עם מרחב משלו וחיים משלו ואופק התפתחות משלו. אין אהבה ללא כבוד. מדובר בקשר עמוק ומורכב, אך מצד האמת – גם מהנה ומשמעותי פי כמה.

לאנשים רבים ובמובנים רבים, המושג "ברית" מנגן בראש את התווים של אלתרמן. קשה להיפרד מאותה תחושה של התמסרות מוחלטת, של הקרבה. וגם החשש מקנן בלב – ללא אותה תחושה, מה יבטיח את המשך קיומה של הברית?

החשש – נכון. ובכל זאת, כדאי לתת אמון ב"ברית" מן הסוג השני, המכבד והמאפשר. יש יסודות מוצקים לקביעה שהוא מייצר התקשרות וקִרבה לא פחות מאשר ה"ברית" מן הסוג הראשון.

הדבר נכון גם במישורים נוספים. היינו רוצים שבתי המדרש יטפחו לומדים מקוריים ועצמאיים, ולא חסידים קנאים; שכל אידאולוגיה תכיל מרחב של חירות לפרט. הראי"ה קוק, במשפט קצר, חריף ומפתיע, קובע כי "האמונה בטהרתה – על ידי אפשרות של כפירה". גם בנקודת הקשר העמוקה ביותר שבין הבורא והנברא – דרוש מרווח. מרווח המאפשר לכונן חיים מלאים, עצמאיים, זקופי קומה. כשניים ולא כאחד. מרווח המלמד כי "ברית" אמתית אינה מושגת על ידי השפלה, על ידי כניעה או על ידי התפשרות. מרווח המטפח את הרעיון כי אלוהים ביקש לו אדם בצלמו.

לוקח זמן להתבגר אל תוך האפשרות הזו של "ברית", ואל ההבנה כי קשר עמוק רק נתרם מהעובדה שבכל צד שלו קיימת דמות מודעת ומלבלבת.

(הרב עוז בלומן הוא מנכ"ל מרכז קדם של תנועת עזרא שתציין בשבת הקרובה את שבת הארגון של התנועה בכל רחבי הארץ)