"רובו המוחלט של צה"ל הוא בריא, אך קולו לא נשמע". הרב אביעד גדות
"רובו המוחלט של צה"ל הוא בריא, אך קולו לא נשמע". הרב אביעד גדותצילום: רעות קורנברג – ראות טובה

כדי להבין עד כמה לא שגרתית עשייתו של הרב אביעד גדות, מנכ"ל ארגון תורת לחימה, מספיק להתחקות אחר גלגוליו של הראיון הנוכחי.

בתחילה היינו אמורים להיפגש בירושלים, שם הוא לומד בעיתות הפנאי הקצרות את לימודי הדיינות שלו, אבל מסיבות שונות הפגישה התבטלה. במקום זה, נפגשנו שבוע אחר כך באוניברסיטת תל אביב, בכנס של המכון למחקרי ביטחון לאומי. הפער בין שני המקומות משקף היטב את חייו של הרב גדות, בין העיסוק המתמיד בעולם התורה מחד, לבין הפעילות הנמרצת שנועדה לתת משקל נגד לארגוני שמאל שמשפיעים על הצבא.

"תסתכל על רשימת הדוברים כאן", הוא מראה לי רגע אחרי שאנחנו מתיישבים באולם בפתח הכנס. "יש לך דובר אחד בלבד שכביכול מייצג תפיסות עולם ימניות, בתוך ים של דוברים שמייצגים דעות שמאל".

למה זה כל כך משנה? הרי מדובר בכנס מקצועי.

"במקומות האלה מתעצבת תפיסת העולם של הצבא", הוא מסביר "הדרך שבה המערכת הכי חשובה במדינה חושבת, נולדת במקומות האלה, בכנסים הללו, בחוברות שמחולקות כאן. ברגע שהקצונה הבכירה מקבלת רק מערך תפיסות אחד, הצבא כולו מקבל את אותה תפיסה, וזאת תפיסה מעוותת". בעודנו מדברים, הוא מחליף כמה מילים עם מספר קצינים בכירים שהגיעו אף הם לכנס ומכירים אותו באופן אישי. "לתחושתי, רובו המוחלט של צה"ל הוא בריא", מבהיר הרב גדות, "אך קולו לא מספיק נשמע. מישהו שאל פעם איך כל כך הרבה קצינים בכירים פונים לשמאל ולעמותות כמו 'מפקדים למען בטחון ישראל'?".

להתגייס עם חמישה ילדים

העיסוק של הרב גדות באופיו של הצבא לא התחיל היום, אלא עוד בזמן שירותו הסדיר כקצין. עצם שירותו בצה"ל לא היה צעד מובן מאליו. עם סיום הישיבה התיכונית, פנה הרב גדות ללימודים בישיבת מרכז הרב. אחרי שלוש שנים עבר ללמוד כאברך בישיבת קדומים. בשנת 2012, כשהוא בן 29, החליט שהוא רוצה להתגייס. "הצבא לא היה מוכן שאתגייס באותו זמן. בעיקרון, מי שהוא בן 28 עם שני ילדים מקבל פטור משירות צבאי. אני הייתי באותו זמן עם חמישה ילדים, והצבא בכלל לא היה מוכן לשמוע על זה שאתגייס. נלחמתי הרבה מאוד זמן בשביל זה".

מדוע נלחמת כדי להתגייס? בתנאים שנוצרו, יותר נוח היה לוותר.

"מה זאת אומרת בשביל מה?" הוא כמעט מתרעם על השאלה, "בשביל הזכות לשרת את המדינה שלי ואת העם שלי. היה לי ברור שאתגייס בשלב מסוים, ולכן גם כשהצבא החזיר לי תשובה שלילית, לא ויתרתי. שלחתי מכתבים, הגעתי לוועדות, שלחתי אפילו מכתב ללשכתו של בני גנץ, שהיה אז הרמטכ"ל, כדי שיגייסו אותי. בסוף הם הסכימו, אבל לא נתנו לי את כל מה שרציתי".

מה רצית?

"להתגייס לתותחנים, אבל לזה צה"ל כבר לא היה מוכן. הוא החליט לשבץ אותי ברבנות, וכך הגעתי למדור תודעה יהודית".

למרות שלא רצה להגיע לשם מלכתחילה, בדיעבד החודשים ששירת במדור תודעה יהודית עיצבו הרבה מאוד מתפיסותיו של הרב גדות, תפיסות שמנחות אותו עד היום בפעילותו. "שם ראיתי שמתחת לפני השטח מתנהל מאבק גדול על זהותו של צה"ל. בשלב ההוא המאבק הזה עוד לא הפך לפומבי, אלא התנהל על ידי גופים חיצוניים לצה"ל וחיל חינוך בעיקר. שם ראיתי בפעם הראשונה את הקרב על התודעה, על הערכים שחיילים מקבלים והתפיסות שמכניסים להם", הוא אומר.

שם גם הגיעה ההבנה שצריך לייצר משקל מאזן לאותם גופים?

"היא הגיעה מאוחר יותר, כשהוציאו את תודעה יהודית מהרבנות הצבאית וכשגזירת גילוח הזקנים נולדה. באותו שלב הייתי רב צבאי, עדיין בסדיר. בגלל שהתגייסתי דרך שלב ב' הייתי צריך להשלים את שירות החובה שלי כקצין. קיבלתי תשמ"ש (תנאי שירות משפחתיים. א"מ) יחד עם חיילים רגילים שלי. לאחר מכן גויסתי לשירות קבע ושימשתי כרב צבאי בבית הספר להנדסה צבאית. עברתי חווית שירות מעצבת לצד קצינים נהדרים מכל חלקי החברה הישראלית. אבל חברים שלי שכבר היו במילואים הקימו ארגון רבנים במילואים, שנועד להוות את הקונטרסט לכל הניסיונות לפגוע ברבנות הצבאית ובמעמד שלה. אני הצטרפתי אליהם עם שחרורי, רק אחרי שסיימתי את שירות הקבע שלי".

למרות שפורום רבני מילואים נועד לחזק את הרבנות הצבאית מבחוץ, הרבנות הצבאית עצמה התנגדה ועדיין מתנגדת אליו מאוד. המתנגד המרכזי לפורום הוא לא אחר מאשר הרבצ"ר, הרב אייל קרים. בשלב מסוים, לאחר שהפורום צבר השפעה רבה, החלו בחיל לאיים להדיח את אותם רבנים מתפקידם במילואים. הרב גדות אף הודח בפועל בעקבות פעילותו, ועל אף היותו רב, הועבר לשמש כקצין דת במילואים בתפקיד מנהלתי.

"ראינו שהרבנות פשוט משותקת", משחזר הרב גדות את התהליך, שהוליד גם את התנגדותה של הרבנות הצבאית לפורום. "בשנים האחרונות שלי כרב צבאי גם היו דיבורים על זה שאולי יסגרו את הרבנות בכלל. כשאתה שומע קצין בכיר במז"י (מפקדת זרוע היבשה, א"מ) אומר שלא צריך רבני חטיבות, רואה את הקיצוץ ההולך ומתמשך בתקציבי הרבנות ודברים נוספים, אתה מבין שהיא נמצאת בתחתית שרשרת המזון הצה"לית, וברור מאליו שזו קריאת כיוון שמגיעה מחוץ לצבא. ואז ראינו שאלה שמעלינו, אלה שאמורים לייצג את הרבנות ולהגן עליה, פשוט לא יודעים לעשות את זה. שמנו לב שמה שמניע את הדרגים הגבוהים ברבנות זה חששות של מה יגידו. אותם אנשים לא ידעו להגן על הפעילות הכי בסיסית של הרבנות, על הסיבות שלשמן היא הוקמה. הבנו שמהם לא תבוא הישועה".

במה זה התבטא חוץ מהוצאת מדור תודעה יהודית מסמכותם?

"בשורה של דברים. עיקר העיסוק של הפורום הוא בנושאי יהדות בצבא. מי שניהל את המאבק נגד פקודת השירות המשותף היו רבני הפורום. הרבנות הצבאית, אם נאמר זאת בעדינות, לא ממש נלחמה נגד הפקודה, שיצרה קרע גדול בין הציונות הדתית לצבא. וזאת רק דוגמא אחת".

הרב גדות נזהר אמנם בכבודה של הרבנות הצבאית, אבל ההגדרה שלו "לא נלחמה" נגד פקודת השירות המשותף, עושה הנחות רבות מאוד לצמרת החיל. בפועל, גם הרב רפי פרץ בהיותו רבצ"ר וגם הרב קרים ישבו שעות ארוכות עם צוות הכתיבה ועוזר הרמטכ"ל דאז, רונן מנליס, שבשלב מאוחר יותר הפך לדובר צה"ל ודיברר את הפקודה, ולבסוף חתמו על נוסח הפקודה. ברבנות הצבאית אומרים שזאת התוצאה הטובה ביותר שניתן היה להגיע אליה בשיחות שהתקיימו באותם ימים. עוד אומרים גורמים בחיל, שהמסמך המקורי אותו ניסו באכ"א להעביר היה קיצוני בהרבה, ופעילות הרבצ"רים עידנה אותו משמעותית.

"לא כל פקודה בצה"ל קדושה"

כשהפקודה פורסמה, הרבנים הצבאיים כלל לא עודכנו עליה בצורה מסודרת, והיא נשלחה בתור מייל כללי כמו עוד עשרות שנשלחים מדי יום בצה"ל. עם חשיפתה לציבור, התעורר כעס גדול בחברה הדתית, שהתנגדה לחלק ניכר מהסעיפים בה. אחרי לחץ ציבורי גדול, החליט הרמטכ"ל דאז לפגוש שורה של רבנים בכירים מהמגזר, ולאחר הפגישה רוככה הפקודה בצורה משמעותית. מבחינת אנשי הפורום ורבים אחרים בחיל, זאת היתה ההוכחה שראשי הרבנות הצבאית לא נאבקו מספיק בנושא, ואלמלא גישתם החששנית, ניתן היה להשיג פקודה מתונה בהרבה. מי שחשפו בפני הציבור את הפקודה היו אנשי פורום הרבנים.

"זה בהחלט היה הישג גדול של עשרות רבני הפורום. הצלחנו להוביל לשינוי משמעותי ונלחמנו לא רק עבור החייל הדתי. בסופו של דבר, בשביל זה התגייסנו, ואם אנו לא יכולים לעשות את התפקיד שלנו מתוך החיל, הבנו שנעשה אותו מבחוץ", אומר הרב גדות.

אני מניח שזה היה הרגע בו נוצר נתק מוחלט בין החיל לפורום.

"לא בדיוק. אין ספק שיש אנשים בחיל שמאוד לא אוהבים אותנו ורואים בכל צעד שלנו פגיעה קשה בחיל, אבל עם אחרים יש לנו שיתוף פעולה לא רע. יחד עם אנשים בחיל הצלחנו להעצים את פעילות הרבנות בשטח, למנוע פגיעה במעמד היהדות בצה"ל ועוד שורה של מהלכים שיצרנו ביחד. אנו מצידנו שומרים על ערוצים פתוחים, אבל נכון שאחרי שהצמרת הנוכחית תתחלף, כנראה שיהיה שיתוף פעולה פורה יותר".

מבחינת הרב גדות, פקודת השירות המשותף אותה הציף הפורום הובילה להתפכחות של הציבור הדתי בכל הקשור לצה"ל, התפכחות שאנשי הפורום חוו מספר שנים קודם לכן. "אז נפל האסימון לציבור שלא כל פקודה שיוצאת מצה"ל היא דבר קדוש, ובכל הנוגע לתרבות, ערכים ומוסר יש הרבה אינטרסים זרים שחודרים לצה"ל. בגלל שהיינו מבפנים, ראינו את הדברים כהווייתם. ברגע שהציבור ראה נדבך ממה שראינו, גם הוא התפכח. זה מהלך טבעי וחשוב שהיינו צריכים לעבור כחברה. אם לא היינו עוברים אותו, לא היינו יכולים לעולם לפעול לתיקון".

בלוף המספרים של אכ"א

ההשפעות הזרות הללו הובילו שניים מאנשי הפורום להבין שלא מספיק להילחם רק על פגיעה בנושאי יהדות בצבא, אלא צריך גוף נוסף שיהווה משקל נגד לגופים רבים שמחדירים אידיאולוגיות לתוך הצבא. אותם שניים היו הרב איתי אסמן, בעצמו רב צבאי במילואים ובוגר גולני, והרב גדות. יחד הם הקימו את ארגון 'תורת לחימה', שפועל כבר שנה וחצי במספר זירות אל מול שורה של גופים ממומנים היטב, בסיוע מתנדבים בוגרי צבא. "בלי הרב איתי, איש יקר שניחן בחשיבה עצמאית ופתוחה ויכולות מידענות ומחקר נדירות, כנראה שלא היינו מצליחים להרים את הארגון הזה ולשנות דברים במציאות. תחשוב שאנחנו פועלים אל מול גופים כמו ארגוני הנשים, המכון הישראלי לדמוקרטיה, מכון ון-ליר, המכון למחקרי ביטחון לאומי. אלה גופים ממומנים היטב שפועלים להחדיר אג'נדות זרות לצבא. אם ניקח לדוגמה את פקודת השירות המשותף, היא היתה רק תוצאה של המסמך הרדיקלי של היוהל"ם, אותו הצלחנו לחשוף ולבטל בתיאום עם בכירים במערכת הביטחון ובדרג המדיני".

אז במובן מסוים אנחנו מנהלים את השיחה הזאת בתוך שטח אויב?

"לא הייתי מגדיר זאת כך. הם לא האויבים, אך אנו מנהלים איתם מלחמת תרבות והסברה", הוא אומר. "אבל ברצינות, תסתכל על האנשים שיושבים כאן בשורות לפנינו בקהל. חלק גדול מהם הם קצינים בעבר ובהווה. אתה יודע שבקורסי הפיקוד הבכיר של צה"ל מחייבים לבוא לכנסים האלה כקהל שבוי? מה הפלא שאחר כך נראה שהפיקוד הבכיר מנותק מהשטח. כאן קהל הקצינים כל הזמן שומע כמה אנחנו לא מוסריים וכמה צריך לשנות פה ולשנות שם. בסוף זה משפיע. לא בהכרח בגלל שהקצינים משתכנעים שהטיעונים נכונים, אלא שהם משתכנעים שאם הם לא יפעלו לפי הערכים האלה, הם לא יקודמו ולא יגיעו למועדון הנכון. הרבה קצינים טובים וראויים, וממש לא רק קצינים דתיים, שילמו את המחיר הזה".

אחד מאורחי הכבוד של כנס המכון למחקרי ביטחון לאומי היה לא אחר מהרמטכ"ל לשעבר, גדי איזנקוט. באופן לא מפתיע, שיתופי הפעולה בין איזנקוט כרמטכ"ל לבין מכון השמאל הובילו להעסקתו שם כחוקר עם צאתו לאזרחות. במובנים רבים, כהונתו של הרמטכ"ל ה-21 היתה הגורם המדרבן לכל הפעילות של הרב גדות. איזנקוט מצידו תקף לא פעם את פורום רבנים במילואים, כאשר רק בשבוע שעבר בכנס המכון הישראלי לדמוקרטיה אמר כי "היום יש יכולת לחמישה אנשים לקרוא לעצמם פורום הרבנים הקרביים ולהתנגד לגוף (צה"ל. א"מ). מדובר על חמישה אנשים שיש להם מטרה והם מוציאים כל הזמן ניירות ופרופילים בשם עצמם. בדרך כלל הם לא בקיאים בנתונים ויורים לכל הכיוונים. אתה חושב כאילו חברת בואינג תוקפת אותך, אבל אלה רק חמישה אנשים".

"זה משהו מדהים", מגיב הרב גדות למתקפה של איזנקוט, "עזוב את העובדה שבשום פרט עלינו הוא לא דייק, לא במספר האנשים ואפילו לא בשם שלנו. הוא מדבר על זה שאנחנו לא בקיאים בפרטים ולא מדייקים בהם. הרי על מי אמר האלוף במילואים בריק שהוא מנותק מהשטח? צה"ל בתקופתו של איזנקוט הפך לכלי תעמולה שלא פעם ולא פעמיים מוציא דיווחים שקריים. רק תסתכל על הסיפור של הזיופים בנתוני גיוס החרדים וגיוס חיילות דתיות לצה"ל", אומר גדות, ומכוון לחשיפת תאגיד השידור הישראלי 'כאן' ביום רביעי שעבר. הכתבת הצבאית כרמלה מנשה חשפה אז כי הנתונים שצה"ל מציג במשך שנים על גיוס חרדים הינם מזויפים, כאשר המספרים הוכפלו ואף שולשו על מנת לעמוד ביעדים. היעדים המדוברים, כפי שפרסמנו ב'בשבע' לפני כשנה וחצי, אף עודכנו כלפי מטה על מנת שניתן יהיה לעמוד בהם, ועם כל זה צה"ל לא הצליח לעמוד בהם, למרות הזיופים בנתונים. נתוני הזיופים בגיוס החיילות הדתיות נחשפו לפני מספר חודשים על ידי קלמן ליבסקינד. גם שם הוכח שחיילות חילוניות נספרו כדתיות על מנת לנפח את הנתונים.

"בלוף המספרים של אכ"א הציף שוב את שאלת האמינות של צה''ל, בפרט בנושאים הנוגעים לדתיים וחרדים. כך גם סוגיית מספר הבנות הדתיות שאכ"א מנסים לנפח", אומר גדות. "לדעתי, הודעת דובר צה''ל בנושא חמורה לא פחות. אין שום לקיחת אחריות. "טעויות", כהגדרתם, של פיקוד ושליטה באגף כוח אדם בסדר גודל כזה צריכות להדאיג כל אמא ששולחת את בנה לצבא. אך לא מדובר בטעות כמובן, אלא בהטעיה ובלוחמה פסיכולוגית של ממש נגד הציבור. ראש אכ"א מוטי אלמוז, כמה מפתיע, היה דובר צה''ל שהפך למשרד יח"צ גדול".

הזיופים יפגעו באמון שהציבור רוחש לצה"ל?

"בוודאי. זאת ממש לא הפעם הראשונה שגורמים בצבא יורים לצה"ל ברגל, מזייפים נתונים ומעוותים את המציאות בשביל אינטרסים זרים. חלק מרכזי בעבודה שלנו זה לחשוף את כל אותם השקרים שהם מוציאים פעם אחר פעם, כדי להחזיר את הצבא למציאות. אני יכול להגיד לך שממש לא הופתעתי כשראיתי את הפרסום. הרי את השטח אנחנו מכירים, וגם את הנפשות הפועלות".

עד כמה דמויות כמו איזנקוט אחראיות לירידה באמון הציבור בצה"ל?

"תראה, איזנקוט הוא הרמטכ"ל הגרוע ביותר בתולדות צה"ל. לא מבחינה מקצועית, אני מדבר אך ורק על האג'נדות החיצוניות שהוא קידם. הוא ניהל קמפיינים נגד הציבור הדתי, הכניס אג'נדות זרות פנימה, כאלה שבכירים בצה"ל אומרים לי היום שהן הרסניות וצריך לרסן אותן. הוא פגע בתחושת ההזדהות המוחלטת שהיתה לכל הציבור עם הצבא. את הנזקים שהוא עשה הרמטכ"ל כוכבי צריך עכשיו לנקות, ויש לו הרבה עבודה. אבל כוכבי כמפקד ראוי מודע לכך וצועד בדרך הנכונה. קודם כל, הוא מקשיב לטענות ולא פוסל אותן על הסף. כך למשל, הוא קיבל את פנייתנו והוציא את גיל קופטש מסיורי הסליחות, בעקבות התבטאויות חריפות שלו נגד המסורת היהודית. דבר שני, שים לב שמאז שהוא נכנס, פתאום כל יחסי הצבא עם הדתיים חזרו לשקט יחסי שדי אפיין אותם במשך שנים. אני מאמין שככל שיעבור הזמן הוא יתקן יותר ויותר מהנזקים של איזנקוט".

לוחשים באוזני הבכירים

בדבר אחד איזנקוט אכן צודק. השפעתם של פורום הרבנים וארגון תורת לחימה גדולה בהרבה מכוחם האמיתי, הן מבחינת כוח האדם והן מבחינת המשאבים הכלכליים. שני הארגונים הללו הפכו למוכרים בקרב קצינים בכירים בצבא, כאשר תורת לחימה אף הפכה לגוף מבוקש לשיחות פרטיות עם אותם בכירים. למרות זאת, הארגון עדיין רחוק מאוד מהיקף השפעתם של ארגוני השמאל.

אתם לא מרגישים שבמובן מסוים אתם הילד ההולנדי עם האצבע בסכר?

"זה נכון. אנחנו באמת רק סותמים את הסכר, והיינו רוצים לעשות הרבה יותר. הם מערכת מאוד משומנת, ואנחנו די לבד בזירה. יש עוד ארגונים שעושים עבודת קודש, אבל את הטיפול בנושא האג'נדות שפוגעות בצבא אנחנו מנהלים די לבד, בלי אמצעים כמעט וכשכוח האדם שלנו הוא למעשה מתנדבים".

איך אפשר לתת משקל נגד לגופי השמאל בצורה כזאת?

"שאל אותי לפני כמה שבועות קצין בכיר איך אנחנו לא מתייאשים, הרי אנחנו נלחמים מול כוחות הרבה יותר גדולים מאיתנו. אמרתי לו שלהם יש כסף ותמיכה חיצונית, אבל לנו יש משהו הרבה יותר חשוב. הציבור בכללותו חושב נכון, בלב שלו הוא איתנו, וכך גם רוב שרשרת הפיקוד בסדיר ובמילואים. את כל מה שחסר לנו שיש לאותם כוחות, אנחנו משלימים בעזרת אמונה בצדקת הדרך והידיעה שהציבור איתנו, אבל אכן יש לנו עוד הרבה עבודה".

מה החזון האישי שלך לתורת לחימה?

"החזון שלי הוא שלא יהיה בנו צורך. שהתיקון ייעשה על ידי צה"ל עצמו", הוא מחייך, "אך עד אז עלינו להפוך להיות גוף מחקר וחינוך של ממש. כמו המכון למחקרי ביטחון לאומי וכל השאר. אנחנו רוצים לייצר מחקרים, ניירות עמדה, דברים שיעשו שינוי משמעותי ברמת התפיסה של אותם אנשים. הזירה הזאת מופקרת כמעט לחלוטין לצד אחד, שממש לא מנסה להסתיר את עמדותיו ומשפיע על ההתנהלות של צה"ל. אבל בשביל זה התרומות שאנחנו מקבלים כיום לא מספיקות. אנחנו צריכים הרבה יותר. אנחנו גם רוצים להרחיב את הפעילות שאנו מקיימים בבתי הספר ובסדנאות לקראת גיוס. כבר כיום מנהלי בתי ספר ומכינות מזמינים אותנו כדי להעביר סדנאות לתלמידים ולהכין אותם לקראת הגיוס. בסופו של יום, אם הנוער לא יגיע עם ראייה מפוכחת, אותם ארגוני שמאל יצליחו להכניס בהם את התפיסות הדי מעוותות שלהם. לשם אנחנו מכוונים, אבל יש לנו עוד דרך ארוכה. עד אז, נמשיך לעשות את מה שאנחנו עושים עכשיו, בתקווה להמשיך ולשנות את תמונת המצב ועם הרבה סיעתא דשמיא".