בועז העצני
בועז העצני צילום: גרשון אלינסון

השבוע פרצה סערה תקשורתית כשעשרות רבות של מכוניות בשועפאת פונצ'רו, וכתובות גרפיטי בנוסח "תג מחיר" נצבעו על הקירות.

נכון שאבן אחת על רכב נוסע זה מעשה מסוכן וחמור בהרבה, שכן בשועפאת לא היה סיכון של חיי אדם, וה"סערה" שיצרה התקשורת מנופחת ומזויפת כמו כל הסערות המומצאות והמלאכותיות שלה, בשעה שידוע שטרור יומיומי המסכן חיי יהודים לא מזיז לה את קצה השערה של "הסערה".

אבל מה שקרה בשועפאת הוא רע ליהודים. לא הייתי טורח לגנות פעולות נקם במקום שבו יהודים מותקפים על בסיס יומי, כגון בית אומר, אל ערוב, עזון ועוד קיני צרעות, ובייחוד כשידי הצבא כבולות על ידי היועמ"שים, שלא נראה כי חיי יהודים ורכושם נתונים בראש מעייניהם.

אבל ללכת ולהתנכל למי שלא מעורב, זה סדום. לפגוע בערבים שהם מטרה קלה, ללא קשר לכלום, זו גם פחדנות וגם בריונות, בריונות של מוגי לב עלובים והרסניים. הרסניים כי מדליקים כאן אש בלי סיבה ובלי הבחנה, באותו סוג של טמטום ערבי שבאמצעות אלימות חסרת פשר, עם הראש בקיר, מוביל את אויבינו מתבוסה לתבוסה זה עשרות שנים. לא רק שזה לא צודק, זה בעיקר לא חכם, כי מעשים כאלה סוחפים למעגל האלימות ערבים שלא היו בו ולא רצו להיות בו. אם אפילו רק 10% מהערבים היו מחבלים פעילים, חיינו (וחייהם) היו הופכים לגיהינום. לא מעט מהתבוסות שישראל הנחילה לאויביה היו תוצאה של אבחנה מדויקת, ניתוח נכון ופעולה ישראלית חכמה וסלקטיבית.

בסופו של דבר, כל הרע הזה הוא תוצאה של ממשלה חלשה ומערכת משפטית חזקה שירדה מהפסים הציוניים. כשהגורם המשפטי החזק מונע מהממשלה לפעול היטב נגד הטרור, והממשלה החלשה – זו שקוראת לעצמה "ימין חזק" כדי לחפות על חדלונה – מתקפלת מול הטרור הערבי והטרור המשפטי, התוצאה יוצאת עקומה ומזיקה מכל נקודת מבט.

לכן, לו הייתה פעולה נמרצת נגד ההסתה הערבית ונגד יידויי האבנים הבלתי פוסקים, שאגב, קל מאוד להפסיק אותם, אז לא הייתה מתעוררת מוטיבציה עבריינית וחסרת אחריות לנקום בערבים, וממילא לא היה בא לידי ביטוי האופן חסר האחריות של צורת הנקמה.

ואיך מפסיקים את יידויי האבנים שמלווים אותנו מאז ששר הביטחון, "איש החזון ואבי האומה" שמעון פרס העלה באמצע שנות השבעים את ראשי ארגוני הטרור להנהגת יש"ע באמצעות "בחירות דמוקרטיות" לרשויות השלטון המקומי?

קל. קל מאוד. ללא ירייה אחת, בלי דם, בלי אש ואפילו בלי לשרוט איש. קנס מינימום של 30,000 ש"ח למי שנתפס. אם אין לו כסף, אז מינימום 5 שנים בכלא, ואם הוא קטין, אז אביו משלם. אחרי שניים-שלושה מקרים כאלה, אין יותר יידויי אבנים.

אבל לצורך זה צריך לרצות לנצח. כשזה חסר, לוקחים את החוק לידיהם הגורמים האלימים, הטיפשים וחסרי האחריות ביותר.