בית ספר למכירה

אחרי שנים שבהן פעלו רשתות החינוך ישירות מול הרשויות המקומיות, הוציא משה"ח הוראה להעמיד מחדש למכרז את כל בתי הספר העל־יסודיים.

יוסף ארנפלד , י"ד בכסלו תש"פ

רשתות חינוך עלולות לקרוס תחת הנטל. אילוסטרציה
רשתות חינוך עלולות לקרוס תחת הנטל. אילוסטרציה
צילום: הדס פרוש, פלאש 90

עד לפני שנים ספורות, מי שניהל בפועל את הישיבות התיכונית והאולפנות במדינת ישראל באופן כמעט בלעדי היו רשתות החינוך הדתיות – מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, רשת אמי"ת, רשת נועם צביה ואור תורה סטון. בשנים האחרונות נכנסו לתמונה גם רשתות כלליות כמו אורט ישראל, עתיד, דרכא ועוד, שהחלו להפעיל מוסדות דתיים. כעת מתברר כי אם לא יהיה שינוי דרמטי, בשנת הלימודים תשפ"א עלולים למצוא את עצמם לא מעט ישיבות תיכוניות ואולפנות תחת הנהלה שאינה בהכרח לרוחם, כל זאת מסיבות כלכליות של הרשות המקומית, בחסות משרד החינוך.

עד לא מזמן, כל רשות מקומית יכלה להתקשר עם כל רשת חינוך שרצתה. ישנם חוזים בין רשויות לרשתות חינוך שנחתמו כבר לפני למעלה מארבעים שנה. בשלב מסוים, בעקבות תיק שנידון בבית משפט השלום ובו הרשות המקומית בחרה להפסיק את ההתקשרות עם רשת אחת ולעבור לרשת אחרת, ביקש השופט לבדוק אם נערך מכרז. נציין כי על־פי חוק המכרזים ברשויות המקומיות, הרשות מחויבת לערוך מכרז בכל התקשרות עם גורם כלשהו, למעט מקרים שבהם מעניק שר הפנים פטור. תחום החינוך לא הוחרג מהתקנות. המהלך הזה פגע בחופש ההחלטה של הרשויות באשר לאופי רשת החינוך שעימה היא רוצה להתקשר.

שר החינוך דאז גדעון סער הבין את המורכבות, וניסה למנוע את חובת המכרזים על הפעלת בתי הספר. הוא אף הוציא מכתב רשמי בעניין לשר הפנים אלי ישי והציע הצעת פשרה, אך התקדמות לא נראתה באופק. ההכרעה בנושא ניתנה לפני כשנתיים וחצי, כאשר כיהנה מיכל כהן כמנכ"לית משרד החינוך. המקרה הגיע למשנה ליועץ המשפטי לממשלה באותה תקופה שרית דנה, שהחליטה שאין מנוס ממכרז. הצעד הבא היה הוצאת חוזר מנכ"ל משותף למשרד החינוך ומשרד הפנים, שקבע כי בתוך שלוש שנים כל מוסדות החינוך העל־יסודיים במדינת ישראל, שאינם מופעלים על ידי הרשויות המקומיות בעצמן, מחויבים לצאת למכרז פומבי על ניהולם והפעלתם.

הכסף קובע

בד בבד, קבע משרד החינוך פרמטרים למכרז, שלפיהם 85% מהציון יהיה על איכות, 50% בהתאם למחוון שמפורסם באתר משרד החינוך, 20% בהתאם לפרמטרים של הרשות המקומית, 10% על ניסיון, 5% עדיפות למוסד ללא כוונת רווח, ו־15% יהיו על המחיר. במבט ראשון נראה כי המכרז מכוון למצוינות לימודית וחינוכית, ברם כאשר בדקנו את המדדים בפועל, מצאנו שהפרמטרים של האיכות כמעט זהים אצל כל הרשתות, כך שכל ההתמודדות על המכרזים מתנקזת לאותם 15 אחוזים של מחיר.

מחוון המכרזים הדיגיטלי שפיתח משרד החינוך מאפשר לכל רשות מקומית שמעמידה מכרז להזין את נתוני הבעלויות המתמודדות במכרז להפעלת בית ספר, ולקבל בקלות ובפשטות את הציון של כל בעלות בהתאם לתנאי המכרז ולמאפייני בית הספר והבעלות. בבדיקה פשוטה שערכנו בין מספר רשתות אקראיות באחת הערים במרכז הארץ, שקלול הנתונים הראה כי הפער בין הנקודות שקיבלו כל אחת מהרשתות היה זניח ביותר: 6 נקודות מתוך 100 בין הרשת בעלת הניקוד הגבוה ביותר לבין הרשת שקבלה את הציון הנמוך ביותר. בהתחשב בעובדה שמדובר רק בחמישים אחוזים מהסך הכולל של הציון, הרי שמדובר בפער של 3 נקודות בלבד, מה שהופך את מחוון המכרזים לכמעט חסר משמעות.

"נוצר מצב אבסורדי שבו אם אתה רוצה לנהל בית ספר, אתה חייב להציע. מה שאומר שבפועל המכרז הוא על כסף", אומר בתסכול גורם בכיר במערכת החינוך. "התקורה יכולה להיות מקסימום 6%, והשאלה היא כמה הנחה אתה נותן בתקורה. ברוב בתי הספר הקטנים, מדובר על סכומים נמוכים. מעבר לכך, מודדים כמה אתה הולך להשקיע בבית הספר. כך, למשל, באחת הערים בצפון הארץ, אחת הרשתות זכתה במכרז לניהול כל מוסדות החינוך בעיר, לאחר שהציעה אפס אחוזי תקורה – שווי ערך לשלושה מיליון שקלים, וכן התחייבה להשקיע שניים וחצי מיליון שקלים. מתברר שאותה רשת הפסידה חמישה וחצי מיליון שקלים כדי לזכות במכרז, ללא בדל הוכחה שאכן יש להם הסכומים הללו. בקצב הזה, הרשתות עלולות לקרוס. החשש הוא גדול במיוחד במגזר הדתי־לאומי: מסתכלים אך ורק על השאלה כמה כסף הרשת מוכנה להשקיע בבית הספר, ולא על מדדים של התאמה למוסד דתי".

המחשה למצב המורכב ניתן לקבל מהמתרחש בעיר מודיעין, שבה נפתח לאחרונה מכרז על ששת מוסדות החינוך העל־יסודיים בעיר, בכללם שני מוסדות של רשת בני עקיבא ושני מוסדות של רשת אמי"ת, אשר נחשבים למוסדות איכותיים. מי שכבר הספיקו לקנות את המכרזים לכלל המוסדות הן רשתות שאינן מזוהות כרשתות דתיות, ואף נחשבות כפחות איכותיות על־פי מדדי משרד החינוך, ועולה החשש כי יציעו יותר כסף ואף יזכו בכלל המכרזים.

מאידך, לא כל הגורמים ברשויות המקומיות חוששים מהוצאת מוסדות החינוך העל־יסודיים למכרז. על אף שהוא חושב שהשיטה יכולה לפגוע בבתי ספר דתיים בערים לא מבוססות, עמיעד טאוב, המשנה לראש עיריית מודיעין ויו"ר הוועדה לחינוך ונוער דתי, לא ממש מוטרד מחובת המכרזים אצלו בעיר. "ברור לי שאף רשת לא תוכל להיכנס למודיעין מבלי שתעמוד בפרמטרים של איכות, מענים ייחודיים למגזר הדתי־לאומי ותשתיות כלכליות ברמה הגבוהה ביותר. אין לי בעיה עם זה שתהיה תחרות. זה דבר בריא, ולא יקרה כלום אם גם במוסדות הדתיים תהיה תחרות, כל עוד הם עומדים בסטנדרטים הגבוהים של החינוך שלהם אנו מצפים. במודיעין השיקול הכלכלי לא יהיה הראשון, ואני מעריך שכך גם בהרבה רשויות אחרות. אנחנו משקיעים כמעט חמישים אחוזים מהתקציב שלנו בחינוך, והשיקול הכלכלי בוודאות לא יהיה זה שיכריע, בטח לא על חשבון רמת לימודים ותכנים ייחודיים למגזר הדתי, שאנחנו מחויבים לספק לכל תושב אצלנו".

סכנת קריסה

באופן כללי, הרשתות המחזיקות היום בניהול מוסדות החינוך חוששות מאוד מחובת המכרזים, שעלולה לטרוף את כל הקלפים. "זה עושה בלאגן בכל המערכת", קובע יוסי סוקניק, סמנכ"ל רשת נועם צביה, "המכרזים בכלל לא מתאימים לחינוך. אי אפשר להשוות אותם למכרז לאספקת שירותי מחשוב. זה משולל יסוד במהותו. הרי רשתות החינוך קמו על אג'נדות. רשת אורט ישראל קמה על אג'נדה מסוימת, רשת נועם צביה נולדה מאג'נדה של הרב צבי יהודה. אנחנו לא הולכים להתמודד על מכרז של בית ספר בדואי, כמו שרשת ערבית לא מתמודדת על הפעלת אולפנה. המצב הזה בעצם הופך את כולם לקבלני שירות. הגענו למצב שרשת שאינה דתית במהותה, מנהלת ישיבה תיכונית רק כי זכתה במכרז, ואז מפרסמת מודעה בשם השוויון: 'דרוש/ה ראש/ת ישיבה'".

"ההחלטה על מכרזים בחינוך היא מאוד תמוהה", מסכים צביקה פלג, מנכ"ל רשת אורט ישראל. "בסופו של דבר החינוך הוא עמוד השדרה של כל ראש רשות, אשר יכול לבחור את היועץ המשפטי שלו ואת רואה החשבון שלו בלי מכרז, אבל למוסדות החינוך הוא צריך להפעיל מכרז כאילו אנחנו קבלני ניקיון. זה לא מביא ליותר איכות בחינוך, אלא לשרלטנות בחינוך. אנחנו נתקלים בבעיית נאמנות מאוד גדולה במכרזים שמתבצעים ברשויות מסוימות", הוא טוען. "היות שמשרד החינוך נתן משקל גבוה לנושא של השקעות ותקורה, זה מטה כל פרמטר אחר. ככל שאתה שם יותר כסף, הסיכויים לזכות גוברים. באחד המכרזים שהשתתפנו בהם לאחרונה, אחת הרשתות, שבקושי מתקיימת, ירדה לתקורה של 2 אחוז והבטיחה להשקיע מיליוני שקלים. אני תוהה איך הם מבטיחים כאלו הבטחות כאשר הם לא מצליחים לסגור את החודש. אף אחד לא בודק את היכולת שלהם לעמוד בהבטחות, וממילא לא אכפת להם להבטיח".

ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "הטענה לחלוטין אינה נכונה. באופן גורף. לפני כשנה הודענו על מודל חדש לבחירת הגורם שיפעיל את החטיבות העליונות, מודל שקובע ש־85% מהפרמטרים לקביעת הזוכה מבוססים על איכות. אנחנו חוזרים ומבהירים: 85% מהפרמטרים מבוססים על איכות".