והארץ היתה תוהו ובוהו.
היתה?
נדמה כאילו היא עדין.
ריבונו של עולם,
למה צריך תוהו ובוהו בשביל לבנות עולם מושלם, בשביל לבנות מדינה, בשביל להבדיל בין חושך לאור,
בין טוב לרע.
לפני שנה בדיוק החלה סערה, ונראה שהיא עדין לא שככה. לפני שנה עמדתי והתפללתי לגלגל הצלה.
למשהו שאוכל לאחוז בו כדי להוציא את הראש, ולו לכמה רגעים, מהמים הסוערים והעמוקים, ולנשום.
לפני שנה ראיתי מרחוק את החוף המתקרב, אבל נדמה שהגלגל סחף אותי דווקא רחוק יותר ממנו. הרבה מים זרמו בנהר שלנו בשנה האחרונה.
רגעים פרטיים ורגעים כלליים, שלפעמים גרמו לנו גם לשחות נגד הזרם. הרבה מים. הרבה סערות. הרבה מים חיים.
ריבונו של עולם,
חנני מאיתך חכמה בינה ודעת, כדי שאדע מתי להיאבק בגלים, מתי לשחות, ומתי להוריד את הראש מתחת למים כי הסערה גדולה עלי.
פקח את עיני, כדי שאראה תמיד את החוף, גם אם הוא רחוק. עזור לי להבין ולזכור, שאחרי התוהו ובוהו מגיעים לגן עדן.
ופתח את ליבי, כדי שאוכל להכיל ולאהוב, בכדי שגם אם תגיע ספינת ההצלה, נוכל לעלות עליה שנינו ביחד.