''תודה אח שלי, אנחנו ערבים''

יום אחד הקולקטיב הפלשתיני יוותר על שאיפת גירוש היהודים מארץ ישראל כולה. כשזה יקרה החיים פה יהיו הרבה יותר טובים לכולם.

עמנואל שילה , י"ד בכסלו תש"פ

''תודה אח שלי, אנחנו ערבים''-ערוץ 7
אילוסטרציה
צילום: ISTOCK

יום רביעי בלילה. השעה 23:30. אני חוזר מהעבודה לאחר הורדת עוד גיליון לדפוס. קילומטר לפני הכניסה ליישוב אני מזהה בחושך רכב עומד לצד הכביש, מכסה המנוע פתוח ולידו שתי דמויות מנופפות בידיהן.

יהודים או פלשתינים? הם כנראה זקוקים לעזרה, אבל מצד שני, אולי הם מסוכנים? אולי זה מארב? הם לא לובשים אפודים זוהרים, אז כנראה שהם ערבים. ואולי לא? איתי באוטו אשתי ואחת מבנותיי. כמו שכבר השבתי אלף פעמים לשאלות מאבטחים בפתחי קניונים ומשרדים ממשלתיים - אין עליי נשק.

עד לשנה האחרונה, כשרציתי להמחיש את מידת הביטחון שאני חש בכבישי השומרון, הייתי מספר שאני נוסע כאן למעלה מ-20 שנה ומעולם לא זרקו עליי אבן. אבל בחורף האחרון זה קרה. כמה קילומטרים מערבה מכאן. אבן שהושלכה בניסיון לפגוע בי בעוון היותי יהודי ניפצה את החלון הצמוד למושב הנהג שבו ישבתי.

למזלי האבן פגעה בעיקר במסגרת החלון, קימטה את הפח, נהדפה לאחור ולא חדרה לרכב. הזגוגית התנפצה לאלפי רסיסים שכיסו את בגדיי ואת המכונית כולה. הפעם זה הסתיים רק בנזק לרכב, שלאחר מסלול ביורוקרטי מייגע כוסה על ידי מס רכוש.

כמה ימים לאחר האירוע אשתי נסעה לנקות את הרכב בתחנת דלק קרובה בבעלות יהודית. הפועלים הערבים שאבו ביעילות כמעט את כל רסיסי הזכוכית, והתעניינו איך זה קרה. כשאשתי סיפרה להם, הם אפילו לא ניסו להסתיר את חיוכי השמחה לאיד.

אני חולף על פני הרכב התקוע ועוצר במרחק מאה מטר. מנסה בזהירות להבין מי האנשים ואם יש צורך בעזרה. כשהם רואים שאני מתקרב לעברם, הם מנופפים לי בידיהם מרחוק וצועקים: תודה, אבא! תודה, אח שלי! אנחנו ערבים!

אז ככה נראים החיים לצדם של ערבים נתיני הרשות הפלשתינית. הם לא מצפים לעזרה מיהודי, בטח לא בחושך סמוך לחצות הלילה. הם יודעים שמסוכן לי לעזור להם, כמו שגם במצב הפוך היה מסוכן לי לקבל מהם עזרה, והייתי מעדיף לחכות עד שיבוא יהודי.

מצד שני, הם מודים על הנכונות, על הרצון הטוב. והם משחררים אותי לדרכי, כי הם ערבים. אולי אפילו מזהירים אותי לא להתקרב אליהם, דואגים לשלומי, שלא אחרוג מכללי הזהירות. ואם תרצו, אולי גם זה סוג של דו-קיום.

יום אחד, אני מאמין, הקולקטיב הפלשתיני יוותר או לפחות יתייאש מרעיון המדינה הפלשתינית, משאיפת גירוש היהודים מהשומרון בדרך לגירושם מארץ ישראל כולה. כשזה יקרה, החיים פה יהיו הרבה יותר טובים לכולם. לאחר שהערבים יפסיקו לזרוק עלינו אבנים, נוכל גם לממש את הרצון הטבעי לעזור להם כשהם תקועים בדרכים.