ד"ר יהודה שלם חקר את ההשלכות כתיבתו של עמוס עוז המנוח בסוגיית הסכסוך הישראלי ערבי על החברה בכלל ועל השמאל בפרט. בראיון לערוץ 7 הוא מספר על המחקר.
לדבריו עצם העובדה שבימי גולדה מאיר גם השמאל לא הכיר בקיומו של עם פלשתיני, בעוד כיום גם הימין מדבר על הפלשתינים כעם, היא אחת ההוכחות להטמעת הטרמינולוגיה שהנחיל עמוס עוז בהרצאותיו.
כבר בפתח דבריו מדגיש ד"ר שלם כי התמורות שחלו בהתייחסות השמאל בפרט והחברה הישראלית בכלל הן תוצאה של שורת סיבות ותהליכים ולא מדובר על אחריות בלעדית של עמוס עוז, אך לסופר המוערך הייתה תרומה לא מבוטלת להתרחשותם.
במחקרו בחן ד"ר שלם את האופן בו קיבלה החברה הישראלית קיבלה את אוסלו כלגיטימי, ולטעמו לעמוס עוז הייהת תרומה דרמטית לכך. "עמוס עוז נתן לגיטימציה לרעיון ההכרה הישראלית באש"ף, ארגון שתכליתו היא להשמיד את מדינת ישראל".
"זה קרה בכינוסי הסופרים ובעצרות. הוא היה מהראשונים במפלגת העבודה שהובילו את התפיסה הזו", קובע שלם ומבהיר כי את משקלו הציבורי קיבל עוז בספריו שלא בהכרח עוסקים בנושאי העימות הערבי יהודי, אך בעקבות המעמד שקיבל נשמע קולו בחברה כולה ובקרב ההנהגה בישראל.
שלם מעיר כי בספרו 'קופסה שחורה' ביצע עוז הלעזה של המתנחלים כשתיאר אותם כדמויות שליליות וב'מיכאל שלי' ההתייחסות לערבים ברורה יותר. "יש לו יחס דו ערכי לערבים. הוא מפחד מהם מצד אחד ומצד שני הזיות של אונס של הגיבורה בסיפור על ידי ערבים, כלומר פחד קמאי מהערבים ותשוקה שאולי נובעת משנאה עצמית ורצון לכפרה על הפליטות ב-48'".
עוד מעיר ד"ר שלם כי "עלילת 'מיכאל שלי מתרחשת לירושלים ועמוס עוז מדמה אותה לדנציג, עיר נמל בפולין שנלקחה על ידי גרמניה והפכה לפרוזדור יבשתי וכך למעשה הייתה היא לגורם למלחמת העולם השנייה. כשהוא קורא לירושלים דנציג ומספר על קרבות, הוא אולי שותל בליבות הקוראים שירושלים היא עיר בעייתית שיכולה להוביל למלחמת עולם שלישית".
שאלנו את ד"ר שלם מה הוביל את החברה הישראלית להתייחס לעמוס עוז ככזה שעמדותיו מסוגלות לשנות תפיסות עולם? האם זו הרהיטות, הספרות היפה, המראה, הנימה? והוא משיב תוך שהוא מזכיר את אחד מחוקריו וידידיו של עוז, אברהם בלבן, שלטענתו עוז שילב בתוכו את הבית הרוויזיוניסטי ממנו הגיע ואת ערכי הקיבוץ ותנועת העבודה כאשר הגיע לקיבוץ חולדה, שם גדל בבית הוריו של רון חולדאי, שהפגישו אותו עם השר פנחס לבון. כל אלה בצירוף כישרון הכתיבה והנגיעה בנקודות הכואבות של התנועה הקיבוצית, שהשפעתה על החברה בישראל באותם ימים הייתה רבה, יצרו תהודה ציבורית רחבה. היה לו מטען תרבותי גדול והיה בו קסם מיוחד".
"ההשפעה שלו הייתה דרך המאמרים והאמירות הברורות. מה שנתן לו את המעמד זו הספרות,, אומר שלם המגדיר את עמוס עוז כ'סוכן הלגיטימציה' של עמדות שבאותה תקופה היו נדירות. "מצאתי בכמה מקומות שמשווים אותו לרב צבי יהודה קוק. כמו שהרב צבי יהודה נתן את הלגיטימציה לתנועת גוש אמונים, כך בצד השני עמוס עוז נתן לגיטימציה לחתרנות הזו נגד המדינה והכרה באש"ף".
על מעמדן של עמדות אלה לפני עשורים אחדים, מזכיר ד"ר שלם: "שבוע וחצי לפני מלחמת יום כיפור, אמנון רובינשטיין פרסם ב'הארץ' תיאור של מיעוט הולך ונעלם שמדבר על החזרת שטחים. הגענו למצב שבו כבר כחמישים אחוז מהעם מדבר על כך".
על היחס לו זכה עמוס עוז כבר בראשית דרכו, מספר ד"ר שלם: "היה לו קשר מצוין עם אישים כמו פרס ורבין. ב-64' הוא היה רק בן 35 והתראיין לנתן רון, כתב רוויזיוניסט, וזלזל בפרס ודיין. הוא היה אז רק מורה והוא מדבר כך על מנכ"ל משרד הביטחון והרמטכ"ל. הוא קיבל מכתב מלוי אשכול שבא אליו בטרוניות על הדיבור הזה. כבר אז הבינו את כוחו להשפיע".