ביום חמישי בערב יקיים בית ספר שדה סוסיא בקיבוץ נתיב הל"ה ערב עיון על פעולת התגמול 'כפפות משי' שבוצעה על ידי לוחמי ה-101 בפרברי חברון שהייתה אז, בשנת 1953, בשליטה ירדנית.
יפתח גץ, מנהל בית הספר, מספר בראיון לערוץ 7 על פעולת התגמול הנועזת ועל הערב המתוכנן שיעסוק בה.
את דבריו פותח גץ כשהוא מספר על פרויקט שנתי המתקיים בבית הספר בניהולו תחת הכותרת 'מסעות הר ציון', ומטרתו היא "לעקוב וללכת את כל הטיולים המיוחדים או פעולות התגמול של מאיר הר ציון ב-101. המטרה היא לחדש או להגיע למקומות שכף רגל לא דרכה בהם מאז".
במסגרת זו, הוא מספר, "בעוד חודש וחצי נלך לפטרה בשחזור שלא נעשה עד כה. אחרי ערב העיון ביום חמישי נלך בעקבות הלוחמים מקיבוץ נתיב הל"ה לכיוון מזרח. הם הלכו 42 קילומטרים בשלג. אנחנו נלך 18 קילומטרים בהתאם למגבלות הביטחוניות".
באשר לערב העיון המדובר מספר גץ כי ייחשף בו איתורו, לאחר 66 שנים, של הבית המקורי בו הייתה פעולת התגמול. גץ מציין כי איתורו של הבית דרש לא מעט משאבים בשל התמורות המשמעותיות שחלו בעיר חברון מאז ימי המבצע ההוא ועד ימינו אלה. מי שהוביל את מבצע איתורו של המבנה הוא בני גל, ממתיישבי ועקורי חומש שבשומרון.
על פעולת 'כפפת משי' הוא מספר: "מדובר בפעולה הכי מסוכנת והכי עמוקה מבחינת החדירה לעומק האויב, הפעולה הכי מורכבת ועם הכי הרבה הצלחה. זו פעולת תגמול שבוצעה בעקבות רצח של שני חיילים מכוחותינו בידי מסתננים ביום ה-16,12,53. מדינת ישראל מחליטה להשיב בפעולת תגמול".
"שולחים חוליות לתרקומיה, למרחב גוש עציון, לחברון ולמרחב דהריה. ארבע חוליות שנשלחות לילה אחר לילה והפעולה הזו היא שמצליחה לפגוע תוך חדירה בליל שלג ללא אמצעי קשר ותוך תכנון לוגיסטי מסובך", מספר גץ.
"הם חודרים אחרי שעת ה-ש' וחוזרים לפנות בוקר לאריק שרון שמחכה להם בגבול הישראלי". לדבריו "זו פעולה שהיא שיא השיאים של פעולות התגמול". בסופה של הפעולה התנערה ישראל הרשמית וקבעה שאין לה מושג מי ביצע את הפעולה ובתקשורת דווח על ישראלים חמושים שככל הנראה ביצעו את המעשה. לדברי גץ הדבר דומה להתנערות דומה גם כיום כאשר ישראל הרשמית מדווחת שהיא עודכנה בתקשורת על פעולה כזו או אחרת. "רומזים שזה אנחנו אבל בלי ללכלך את הידיים מול ועדת שביתת הנשק. הירדנים מתלוננים ואנחנו מגיבים באופן הזה. לכולם ברור שהעקבות מובילות אלינו".
"הם יצאו בחמש או חמש וחצי בערב, קור שלג וגשם. הם יוצאים ללא ביגוד מתאים כדי להיות קלים וזריזים וללא מכשירי קשר. קילומטר או שניים ראשונים נעשו בקלות יחסית כי מדובר היה בדרך רומית. בהמשך טיפסו על טרסות בוציות והעייפות גוברת. הר ציון מתאר ביושר ביומנו איך הזיק בעיניים של הלוחמים הולך לאיבוד ושמדברים על חזרה או הליכה לחלחול במקום לחברון, אבל הוא לא מוותר למען ההרתעה על הגעה לחברון".
"לקראת 12 בלילה, שעת ה-ש', השעה שבה נאמר להם שאם הם לא מגיעים עליהם לחזור, הם מותחים את הגבול עוד קצת ומתקדמים עוד כמה קילומטרים כך שבשעה אחת הם מגיעים לחברון. הם נחשפים על ידי כלבים שנובחים לעברם. נוצרת מהומה וערבי מוציא ראש מחלון ומזהה ארבע דמויות חמושות בשלג, הוא צועק ושורק להזעקת כל הכפר ומתחיל ירי מכל הבתים. הם לא מבחינים בחוליה עצמה שמתקדמת לתוך אחד הבתים. שמעון כהנר, קצ'ה, ומאיר הר ציון פורצים לבית ומתחילים חילופי אש וכשהם יוצאים מהבית לוחם אחד נעדר. מנסים לאתר אותו וכשהם שומעים רימון הם מבינים שזה הוא כי רק לצה"ל יש רימונים. הם לוקחים אותו איתם. הדרמה השנייה היא כשהם מזהים חוליה ירדנית שמתקדמת לעברם. הם נשכבים ומחליטים לפגוע במפקד. הם יורים בו ורואים שבמקום שהירדנים יקחו את המפקד ויברחו, הם בורחים בלי המפקד. קצ'ה מתקרב למפקד ורואה שעל הפרבלום שלו יש את סמל המפלגה הנאצית. הוא לוקח את הנשק הזה כשלל ומתחילה נסיגה לכיוון מערב. לקראת השעה ארבע או חמש בבוקר הם מגיעים לגבול מדינת ישראל".
גץ מדגיש כי הפעולה הזו כמו האחרון אינן "תג מחיר" פרטי, אלא בפקודה שירדה מהמטכ"ל. הוא מצטט את דבריו של משה דיין שכתב כותב שלא נוכל להבטיח כל צינור מים מפיצוץ אבל יש בכוחנו לגבות מחיר יקר כדי שיהיה כדאי לצבא הערבי או לערבים לשומרו. זו פעולת עונש והרתעה ולא פעולת נקם. העיקרון הוא להבהיר שאם לי לא טוב גם להם לא יהיה טוב. לדבריו הדבר אכן מעורר הרתעה וירידה בטרור, "מזהים באופן מובהק שאחרי פעולות גדולות כמו פעולת קיבייה יש תקופה של שקט טוטאלי בכל מרחב הפאדאיון והחדירות".
באירוע ערב העיון ישתתפו בין השאר גם קצ'ה עצמו שיספר על הפעולה, המזכיר הצבאי לראש הממשלה תא"ל אבי בלוט, קצין חינוך ראשי תא"ל צביקה פייראיזן, חוקרת השפעת ה-101 על כלל צה"ל ד"ר אפרת זקבך ואחרים.