האם תיתכן הפעלת תחבורה ציבורית ברחבי הארץ בשבתות ובמועדים? לכאורה, צודקים אלה הרואים במדינת ישראל מדינה ככל המדינות בלי קשר ליהדותה. הרי רוב אזרחי המדינה הם חילונים, ויחד עם האזרחים שאינם יהודים, יש טעם לדרישתם להותיר את קדושת השבת והמועד היהודיים אך ורק למאמינים היהודים ובתוך שכונותיהם בלבד. מגיעות לאזרח במדינה דמוקרטית מערבית מתוקנת זכויות אדם כמו בכל מדינה כזו, וביניהן הזכות לנוע בדרכים בתחבורה ציבורית.
אלא שתחבורה כזו כבר קיימת. היא פועלת על פי שיקולי כדאיות, בכל מקום שהדבר משתלם. קווי תחבורה ציבוריים במוניות שירות פועלים בכל השבתות והחגים, גם בתל אביב ובגוש דן. במקומות שאין תחבורה כזו, אין ככל הנראה מספיק נוסעים המצדיקים הפעלת קווי תחבורה כאלה. בימות החול, כשאנשים נוסעים לעבודת יומם, חייבת המדינה לספק אמצעי תחבורה לאזרחיה גם אם אין הדבר משתלם. מי שחושב שהמדינה צריכה לממן נסיעות באוטובוסים ריקים למחצה להנאות ובילויים, כלומר חילול שבת ומועד בעלמא ובפרהסיה, תובע מבלי משים לבטל את יהדותה של המדינה.
חילול שבת בישראל קיים בלאו הכי. מה צורך יש למדינה להוסיף עליו ולהרחיבו על חשבון המדינה? בילדותי יצאנו מבית הכנסת אחרי תפילת שחרית של שבת וראינו אנשים, נשים וטף נוסעים לבלות על שפת הים במשאיות פרטיות. איש לא הפריע להם לחלל שבת על חשבונם. אין באמת כפייה דתית בישראל, יש חופש תנועה לכול גם בשבתות, בחגים ובמועדים. לגבי הצעירים והנוער המבקשים להגיע למקומות בילוי במרכזי הערים – יתכבדו נא אנשי עסקים ובעלי מוניות שירות להפעיל תחנות הסעה על פי דרישותיהם. מדינה אינה חברת הסעות.
מבלי להתייחס לפגיעה בנהגים ובעלי מוניות שירות העובדים ממילא בשבתות, הפעלת תחבורה ציבורית בכל ימות השבוע תחייב גם הפעלת רכבות, נמלי תעופה וים על עובדיהם, ומכאן סלולות הדרכים לפתיחת עסקים שונים, משרדי עיריות ומשרדי ממשלה, ובכלל, כל מקומות העבודה במדינה יעבדו לרשות הציבור, שכבר לא יהיה גם לו יום מנוחה. אם לא יהיה לנו יום מנוחה ביום השבת, לא תהיה לנו גם מדינה יהודית, ואם אנחנו מוותרים על המדינה היהודית, מה הטעם במלחמות אינספור עליה?
הדבר מחייב גם תיקון מגילת העצמאות של מדינת ישראל, להשמיט את המילה "יהודית" ממנה, ושלום על ישראל היהודית. השאלה שתישאר ללא מענה תהיה – מה יהיה עליה בלי יהדותה? אולי מה שקרה בשוב ה' את שיבת ציון, היינו רק כחולמים.