למה הם חוגגים בי"ט כסלו?

הנוער שלנו נוהר בהמוניו לאירועי יום חגה של החסידות. מדוע הוא לא מוצא מים חיים בבארה של הציונות הדתית? דעה

אביעד מוזס , כ"א בכסלו תש"פ

למה הם חוגגים בי"ט כסלו?-ערוץ 7
תנועת עזרא
צילום: תנועת עזרא

לפני 24 שנה בי"ט בכסלו נפטר הרב נריה זצ"ל, אבי דור הכיפות הסרוגות. זכורני היטב את הרבבות שליוו אותו בדרכו האחרונה. באותן שנים, מעטים שבמעטים מדור הכיפות הסרוגות ידעו מה זה חג הגאולה - י"ט כסלו בהקשרו החסידי, מעטים מתוכם עסקו בחסידות או למדו אותה.

24 שנים עברו, ורבבות חובשי כיפה סרוגה משתתפים מדי שנה באירועי י"ט כסלו בכל רחבי הארץ. כמה מהם מכירים את דמותו של הרב נריה או משהו משמעותי מתורתו? מה פשר הפער העצום בין הדלות והריק שהנוער שלנו מוצא במגרש הביתי שלו - בשדה ההגות הציונית-דתית - ובין העוצמות והעושר הגדול שהוא מוצא בחסידות? הלוואי שהייתי יכול לומר שמדובר רק בפערי תקציב, הפקות ויח"צ. בוודאי שלא מדובר באישים, אלא בשיטות – רעיון, מסר, רוח.

לשמחתנו הרבה הנוער שלנו איכותי ומחפש תורה עמוקה, מורכבת ורלוונטית. תורה שמחוברת לחיים, לנפש ולעולם, תורה רעננה וחיה. את כל אלה הוא מוצא בעושר האדיר ובמרחבים העצומים של תורת החסידות. היום, גם בישיבות שלפני 24 שנים לא העלו על הדעת לפתוח ספר חסידות, חוגגים את י"ט כסלו בגאון ולומדים באופן קבוע ספרי חסידות.

ומה יש לציונות הדתית לספר לנוער הזה? הרב קוק. בסדר, לצורך העניין נגיד שהרב קוק הוא ציוני דתי ונתעלם מההשפעות הקבליות-חסידיות שבהגותו. מה חוץ מזה? לא הרבה, אם בכלל. וגם אם יש מה "למכור", לא בטוח שיש קונים לסחורה הזאת. סיסמאות בנוסח "עם ישראל, ארץ ישראל, תורת ישראל" אינן מספקות עוד את המזון הרוחני שהנוער רעב לו כל כך. הנוער שלנו מספיק מתוחכם ואינטליגנטי כדי להבין שיש עוד מרחבי חיים שלמים שבהם הסיסמה הזאת ודומותיה לא נוגעות, ושאין לתורה שכזו מה לומר ביחס אליהם. מה יש לנו כאנשי תורה ציונים לומר על נפש האדם? על תרבות, אומנות, כלכלה? והדוגמאות עוד רבות.

בניגוד לחסידות, שהשכילה (כהכללה) להצמיח מתוכה לאורך כל שנותיה הגות חדשנית ומחוברת, הגות שנוגעת ביסודות הקיום האנושי וממילא תמיד תהיה רלוונטית, הציונות הדתית טרם השכילה להשקיע בהצמחת הוגים שמחדשים את דברה ויוצקים בה עומקים ורלוונטיות מתמדת. אפילו נוסח אחיד לתפילת יום העצמאות לא הצלחנו להוציא מתחת ידינו.

מדברים רבות בימים אלו על הציונות הדתית בהקשר הפוליטי. כן להתאחד, לא להתאחד, מי בפנים ומי בחוץ וכו'. בשבילי הדיונים האלה בעיקר מעוררים שאלות: מהי הציונות הדתית בכלל? האם אכן יש מגזר כזה? ואם כן, מה מגדיר אותו? תהא התשובה אשר תהא, ברור לכל בר דעת שבלי עוגן רעיוני, יציב, רלוונטי ועמוק – אין ולא תהיה תוחלת למגזר הזה באשר הוא.

המושג שבו פתחנו, דור הכיפות הסרוגות, הוא בעיניי במידה רבה עלבון. כביכול לא מצאו שום מכנה משותף אחר מלבד חומר הגלם של כיסוי הראש. אם חפצי חיים אנחנו, ואם אנחנו מעוניינים שבדומה לחסידות בשורתנו תשגשג ותפרח גם בעוד מאתיים שנה ויותר, חובה עלינו ללמוד וללמד תורה חיה ורעננה, תורה עם אופי וייחודיות, כזו שמקיפה את כל תחומי החיים, מחיה ומרעננת את כל מי שלומד אותה.

הכותב הוא מזכ"ל תנועת הנוער עזרא