סיון רהב מאיר
סיון רהב מאירצילום: עופר חדד

גאולה כהן נפטרה אמש, בגיל 94. זכיתי להנחות את יום ההולדת ה-90 שלה, וצללתי אז לראיונות הרבים שנתנה לאורך השנים – במחתרת, כח"כית, כשזכתה בפרס ישראל. הנה כמה פנינים מפיה:

• "לוחם הוא אדם שבכל מקום ובכל זמן אומר 'לא' למציאות קיימת, בשם איזה 'כן' למציאות נכספת".

• "מכל נעימות המוזיקה שאני שומעת בחתונות, ערב לאוזני דווקא הצליל העולה משבירת כוס הזכוכית, לזכר חורבן הבית. ומכל הסימפוניות שבעולם אהובה עליי לשוננו העברית כשהיא מצטלצלת ברחובותינו בניגונים שונים מפי עולים חדשים: ניגון רוסי או אנגלוסכסי, צרפתי או מרוקאי".

• "הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן – ברכה? קללה? אם במקום לחכות שיזכירו לך שאתה יהודי, אתה תזכיר לעצמך בכל בוקר שאתה יהודי, אם ההכרה ולא ההכרח יקבעו את ההוויה שלך – אזי הקללה תיהפך לברכה".

• "אין לך גזילה גדולה מזו שבה גזלו משרדי החינוך מתלמידי ישראל את המפגש העמוק עם הנכסים הרוחניים והתרבותיים, ועם גיבורי הרוח וההגות של העם שלנו. זאת לא רק על ידי שהעלימו אותם, אלא גם על ידי שהלעיגו עליהם. על גזילת פרוטת נחושת אתה נאשם בפלילים ונותן את הדין, מי ייתן את הדין על גזילת אוצרות הרוח?".

• "כמי שלא מפסיקה להרגיש את עצמי בת לעם בן 4,000 שנה, זה נראה לי תמיד מגוחך כשעיתונאי תוחב את המיקרופון שלו לתוך פי ואחרי פחות מדקה מודיע לי: זמנך תם!".

• "החדשות שבעיתוננו מתיישנות מהיום למחר, ואילו הישנות שבמקורותינו – מתחדשות בכל יום ויום. צריך להחזיר את הישנות – אל תוך החדשות".