גאולה כהן
גאולה כהןחזקי ברוך

לפני חמש שנים וחצי סיפרה גאולה כהן ז"ל ביומן ערוץ 7 על הרגעים המצמררים בהם ניצבה יחד עם יצחק שמיר ז"ל, מפקד הלח"י, בנמל התעופה בן גוריון לקבלת גופותיהם של לוחמי המחתרת אליהו בית צורי ואליהו חכים, והגילוי שהדהים: גופותיהם השתמרו לאורך עשרות שנים.

לכבודה ולזכרה אנו מביאים בשנית את הראיון. כהן סיפרה על המחאה שקמה במצרים ואף על הפגנות שאליהן יצאו צעירי קהיר על מנת להביע את תמיכתם באליהו חכים ואליהו בית צורי שכפרו בנאום הפתיחה של המשפט בזכותם של הבריטים לשפוט אותם כלל ועיקר.

"כל המדיניות של הלח"י הייתה אז שלא להכיר בזכות המנדט לשלוט ולשפוט. עמדנו וכפרנו בזכותו", סיפרה כהן שהייתה באותם ימים בכלא הבריטי ועל המתרחש בקהיר למדה מרסיסי מידע שהוחדרו בדרכים לא דרכים אל בין כותלי הכלא.

"קיבלנו דואר מחתרתי בדרכים שונות, בקופסאות עם תחתיות כפולות. לפעמים העבירו לנו כרוזים ולפעמים גם עיתונים בתחתית הכפולה", היא סיפרה וציינה כי את מחאתם על העלאת חבריהם לגרדום יכולים היו לבטא בערב זיכרון שקיימו בכלא לזכר חבריהם.

על הלורד מוין עצמו שבו התנקשו השניים מדגישה כהן כי הוא היה "הסמל שבסמל" של האנטישמיות. זאת כאשר המשפט הזכור ביותר שלו היה תגובתו להצעת הגרמנים למכור לו מיליון יהודים מיהודי הגטאות. בתגובה אמר הלורד מוין 'מה אעשה עם מיליון יהודים' ובכך למעשה חרץ את גורלם לעלות במשרפות.

כהן ציינה כי חומרת דבריו של הלורד מוין הביאו לתגובה חריפה ולמחאה גם מצידם של אנשי בן גוריון והממסד העברי של אותם ימים ולא רק מכיוונם של אנשי המחתרת.

בשנת 75' בוצעה עסקת החילופין שבה הוחזרו גופותיהם של השניים לאדמת ישראל. המהלך בוצע אז ביוזמתו של מי שהיה אז חבר כנסת, יצחק שמיר ז"ל שבעברו היה ממפקדי הלח"י והכיר את השניים באופן אישי. אירוע זה זכור היטב בשל הדרמה שליוותה אותו כאשר נפתחו ארונותיהם של השניים וגופותיהם ופניהם התגלו ללא פגע. גאולה כהן זוכרת את הרגעים הללו של קבלת הגופות והיא מספרת:

"שמיר הלך כמה עשרות מטרים עד אליהם. הלכתי אחריו במרחק מסוים. לא נתנו לנו להתקרב יחד איתו. הארונות הונחו על הקרקע עם משמר חיילים. הוא הגיע לגופות והחל טקס פתיחת הארונות. זה היה רגע מצמרר. אף אחד לא ידע מה נמצא בתוך הארונות. זה היה מצמרר לעילא ולעילא כי כשהורידו את הכסות מהפנים התברר שמשקיפים אלינו שני אנשים צעירים ויפים ללא קמט בפניהם, כאילו נולדו מחדש.

היא תיארה את ההלם שתקף את שמיר למראה המחזה המפתיע. כהן ציינה כי המחשבה שעלתה כבר אז בראשם של הצופים במחזה הייתה הקביעה של חז"ל על הרימה שאינה שלטת בגופם של הרוגי מלכות.