האם חייבים לערוך את הסעודה במקום הסיום; ב. האם אפשר לדחות את הסעודה ביום או יומיים? לדוגמה: לסיים את הש"ס ביום חמישי ולערוך סעודת סיום במוצאי שבת?
א. מקום סעודת סיום הש"ס
התשובה לשאלה הראשונה פשוטה: אין חובה לערוך את הסעודה במקום שמסיימים את הש"ס. לדוגמה: ניתן לסיים הש"ס בבית הכנסת, ולערוך הסעודה באולם הסמוך לבית הכנסת או באולם המרוחק ממנו.
כך אנחנו נוהגים בסעודות מצווה נוספות, כגון סעודת ברית מילה. הברית נערכת בבית הכנסת, והסעודה במקום אחר. וכן כתב מפורש בשו"ת מהר"ם בריסק (ח"א סי' קלג): "המסיים עצמו יוכל לעשות את הסעודה של גמר המצווה בכל מקום".
אולם יש שהעירו מהדין המובא ברמ"א (או"ח תקסח ב), שבתענית "שני וחמישי ושני" אם "אירע בהם ברית מילה, מצוה לאכול... כי לא נהגו להתענות בכהאי גוונא; ודוקא כשאוכלים שם, אבל אם שולחים לו לביתו, אין לו לאכול". משמע שהסעודה מוגדרת כסעודת מצווה דווקא במקום שנערכה הברית ולא במקום אחר.
אך כבר דחו שמדובר ששלחו מנות מהסעודה לביתו של אדם שלא השתתף בברית! אבל המקיים מצווה שעליה קובעים סעודה, רשאי לערוך את סעודת המצווה בכל מקום.
ב. דחיית סעודת סיום הש"ס
התשובה לשאלה השנייה - האם רשאים לדחות את סעודת המצווה ליום אחר - מורכבת יותר. בשו"ת חוות יאיר דן בשאלה זו. לאחר שהוא מכריע שסעודת סיום היא סעודת מצווה הוא קובע ש"הוא הדין יום של אחריו כנהוג. ואפשר שגם שאחר אחריו כמו שנאמר גבי ז' ברכות מחמת הילולא". כלומר ברור לו שניתן לערוך את סעודת הסיום למחרת, והוא מתלבט אם ניתן לדחות אותה ביומיים (מיום חמישי למוצ"ש). מנין שרשאים לדחות את הסעודה? המקור לסעודת סיום הוא מדרש המובא בבית יוסף (או"ח סי' תרסט) על הפסוק "ויבוא [שלמה] ירושלים ויעמוד לפני ארון ברית ה'... ויעש משתה לכל עבדיו (מל"א ג טו) - אמר רבי יצחק מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה". כותב החוות יאיר: שלמה המלך עשה משתה שבעה ימים, מכאן שהחגיגות לסיומה של תורה נמשכות שבעה ימים.
אכן כמה מגדולי ישראל מהדור הקודם העידו שבילדותם חגגו בעירם את סיום הש"ס שבעה ימים! וכך כתב הרב מ.י. אושפיזאי רבה של רמת גן: בקהילות ליטא ערכו סעודת מצוה בשמחה רבה ומשתאות לסיום הש"ס וכל הקהילה השתתפה בסעודת סיום הש"ס ועשו ממש שבעת ימי משתה כמו לחתן וכלה. זוכרני מימי ילדותי סיום הש"ס בעיירתי וישקי שערכו בביהמ"ד במשך כמה ערבים... אמא ע"ה סיפרה לי שבשעת הסיום הקודם כאשר אבי עוד השתתף בחגיגה ההיא, היתה שמחה עצומה ואבי ועוד אנשים נוספים מחברת הש"ס יצאו ורקדו ברחובות המרכזיים באמצע העיירה, ושומר הצאר הרוסי ששמר על המלכות של הצאר קינא בהם ואסר את אבי בטענה שהם רוצים למרוד במלך...". מובא מנהג בשם הגרא"ז מלצר שלא לומר חתנון ז' ימים, והגרא"מ שך סיפר שבעיירות ליטא לבשו בגדי חג ז' ימים וגם הנשים נטלו חלק בשמחה (מובא בקובץ אורייתא כ עמ' סט).
אך רבים הקשו על החוות יאיר שאין בפסוק, שהמדרש מתבסס עליו, רמז ששלמה המלך ערך משתה שבעה ימים. הפסוק מספר ששלמה עשה משתה לכל עבדיו על שזכה לחכמה ומדע מאת ה', ומכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה. משתה שבעה ימים עשה שלמה בהזדמנות אחרת: בחנוכת המקדש. אין ללמוד מחנוכת המקדש לסיום הש"ס.
החולקים על ה"חוות יאיר" פסקו שמי שעשה סיום בערב תענית בכורות איננו יכול לקבוע למחרת סעודת סיום כדי לפטור את עצמו מהתענית, מפני שסעודת סיום שאיננה נערכת בו ביום איננה סעודת מצווה. ויש שהורו שרק סעודת סיום אחת, ואם עורך סעודה שנייה לכבוד סיום הש"ס אין זו סעודת סיום (שם בקובץ עמ' קצו).
ויש שחילקו: הגדרת הסעודה כמצווה - לחוד, ופטור מתענית לחוד. סעודת סיום שאיננה נערכת באותו יום איננה פוטרת מתענית אבל היא סעודת מצווה. וכך הורו רבים ממורי ההוראה בימינו וכך נהגו רבים לדחות את סעודת סיום הש"ס.
אָבֵל בסעודת הש"ס
על דברי הרמ"א (יו"ד סי' רמו סעיף כו) "כשמסיים מסכת, מצוה לשמוח ולעשות סעודה, ונקראת סעודת מצוה", כותב הש"ך (אות כז) "אפילו אבל תוך י"ב חודש על אביו ואמו יכול לסעוד שם". אך יש אומרים שמותר לאבל להשתתף בסעודת סיום אך ורק אם הוא מן המסיימים, אבל אָבֵל שלא סיים את הש"ס איננו ראשי להשתתף בסעודה.
מותר לאבל בתוך י"ב חודש להשתתף בסעודת סיום שיש בה שירה בפה. אולם אם יש בה כלי זמר אוסר הגר"ע יוסף (חזו"ע אבילות עמ' שנא). ויש שצידדו להקל גם כאשר יש בה כלי זמר. ויש שהתירו אפילו בתוך ל' (= שלושים) אם אין כלי זמר.
האירוע המרכזי של הציונות הדתית לרגל סיום הש"ס יתקיים ביום חמישי ה' בטבת (2/1) בבנייני האומה בירושלים.