"היינו על אדמתנו. עזבנו את שפתנו ואיבדנו את ארצנו. עברו 1,700 שנה, חזרנו לשפתנו, ורק אחר כך חזרנו לאדמתנו. זה תולדות עם ישראל בקצרצרה".
מבחינתו של ד"ר אבשלום קור החיבור לשפה העברית הוא תנאי לחיבור העם היהודי לארצו. ואילו התרופפות בנושא זה, כפי שהוא מזהה בשנים האחרונות, עלולה להוביל ללא פחות מאסון לאומי.
"אנחנו מדליקים נרות לכבוד החשמונאים. לאן הם נעלמו? הם נעלמו כי הם התייוונו. כי דור או שניים לאחר יהודה המכבי ואחיו הבכור יוחנן, מי שהוביל אותנו היו החשמונאים יהודה אריסטובלוס ויוחנן הורקנוס. על זה נפלנו והיום קורה דבר דומה".
מה בדיוק קורה?
קור, המעביר כבר ארבעה עשורים קורס לשון בגלי צה"ל, מספר כי במהלך השנים הגדיל "את מספר שעות לימוד הלשון לבוגרי התיכון מ-7 ל-60. הצעירים היום יודעים אנגלית אבל לא יודעים עברית. בא אליי כתב בגלי צה"ל והשמיע לי כתבה שבה הוא אומר במשפט הראשון עיצומים ובשני סנקציות. כשהרמתי גבה הוא אמר שהוא רצה לגוון. מה זאת אומרת לגוון? ב-CNN אומרים פעם אחת sanction ובפעם השניה עיצומים?.
"עד לפני 20 שנה מדינת ישראל התנהלה ללא אג'נדה, עד שנכנס לתפקיד נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק שהתנגד לשילובה של פרופסור רות גביזון בבית המשפט העליון וכששאלו אותו מדוע, הוא ענה 'כי יש לה אג'נדה'. מאז לכל אחד יש אג'נדה. אבל למה לא לומר סדר יום, מגמות, שאיפות? כי נשיא בית המשפט של היהודים חושב שאם הוא ידבר בלועזית, הוא ייחשב יותר רציני".
במסגרת מאבקיו למען השפה אותה הוא מקפיד לכנות "לשון הקודש", הוא לא מהסס להגיע עד לחלונות הגבוהים ביותר. "במסגרת תפקידי בגלי צה"ל אני עובר על כל הפרסומות לפני שידורן. כשישראל כץ היה שר התחבורה קיבלתי תשדיר על 'פרויקט' כביש מספר אחד. כתבתי 'מיזם'. במשרד הפרסום שלו אמרו שפרויקט זה יותר ממיזם. שלחתי מסרון לישראל כץ וכתבתי לו שאם אנשיו טוענים שפרויקט זה יותר ממיזם, הם עוד יטענו שפרזידנט זה יותר מנשיא ושמיניסטר זה יותר משר. תוך רבע שעה הם הודיעו שהם מסכים למילה מיזם".
לדעתו, הבעיה רחבה הרבה יותר ממה שחושבים. "גם התחביר של השפה האנגלית מתחיל לחלחל בנו. לפעמים אני שומע שאומרים 'ניצחנו את המשחק' כי באנגלית אומרים 'win the game'. אבל בעברית אפשר רק 'לנצח במשחק'. אפשר לנצח את מכבי, את הפועל ולצערי גם את בית"ר, אבל את המשחק אי אפשר לנצח. אגב, אינני נגד מלים בין לאומיות. אבל מילים שאפשר להגיד בעברית, למה לעשות בהן שימוש בלועזית?".
ד"ר קור לא מרבה להתראיין וגם את הריאיון הזה הוא התנה בכך שלא יעסוק בחייו האישיים, אלא במאבקו למען רוממות השפה העברית שלשיטתו לא זוכה לכבוד הראוי לה. לכן, הוא גם לא הסכים שהשיחה בינינו בביתו שבהרצליה, תתקיים סמוך ליום הלשון עברית שמצוין בסוף חודש טבת, זאת כדי "לא לכלוא את הנושא ב'יום הזיכרון' לעברית", אלא לתת לו זווית הרבה יותר רחבה וכלל ישראלית.
מניין הגיעה האהבה העזה שלך לשפה העברית?
"בבתי הספר הלא דתיים שלמדתי בהם בתל אביב, בעשור הראשון למדינה, היתה לנו כיפה בתיק והיינו חובשים אותה בלימודי תנ"ך, משנה ותלמוד. היה ברור לכולם שילד יהודי צריך ללמוד פרקי תנ"ך בעל פה"
היום זה נחשב הדתה
"זה שבר גדול", הוא אומר, אך מיד מסיט את השיחה לנושא שלשמו התכנסנו, השפה העברית.
ואם הוא בכל זאת מאפשר הצצה מעט אישית לחייו הוא מקפיד לציין עד כמה הוא שמח שבגיל צעיר הוא חיבר את ילדיו לציונות הדתית. "ראיתי שבתי הספר שלמדתי בהם אינם נותנים לילדיי את מקורותינו בהיקפים שאני יכול להסכים להם, אז העברנו את אותם לבתי ספר דתיים וזה מהלך שאני מאוד מאושר ממנו. כל ילדיי עזבו את גוש דן ועברו לקו שבין קריית ארבע לפסגות. זה החינוך שהענקנו לילדינו".
ד"ר אבשלום קור (69) נולד בתל אביב. מגיל 13 שימש ככתב בשבועון "מעריב לנוער" וכמראיין בטלוויזיה החינוכית. בצה"ל הוא שירת כקצין שריון ולאחר שחרורו למד לשון באוניברסיטת תל אביב עד שקיבל דוקטורט. מזה למעלה מ-40 שנה הוא משמש כיועץ הלשוני של גלי צה"ל, במסגרתה הוא גם מגיש את פינתו הקבועה "באופן מילולי" ומדריך מדי שנה את מחזורי הכתבים החדשים שמתגייסים לתחנה. בנוסף, הוא מנחה את חידון התנ"ך העולמי משנת 1988. קור נשוי בשנית ואב לשישה ילדים שכאמור הוא גאה בחינוך שקיבלו ובמוסדות הציונות הדתית שבהם למדו, מה שלא מפריע לו לבקר את אותם מוסדות והעומדים בראשם בצורה חריפה על יחסם לעברית.
"לקראת חנוכה אני יכול לומר שבמוסדות הציונות הדתית אין כבוד ללשון הקודש. אני קולט ילדים בוגרי ישיבות תיכוניות בגלי צה"ל. ייחלתי לזה. אורי אורבך ביקש ממני לדבר בחתונתו ומה שבחרתי לומר, כבר אז, זה שאנשי הציונות הדתית צריכים לשלוח את ילדיהם לתקשורת".
ואתה מרוצה שהם נענו לקריאה שלך ושל אורבך המנוח?
קור מקפיד לענות רק מזווית השפה העברית "ב-40 השנים שאני מעביר קורסים בגלי צה"ל, קיבלתי הרבה מאוד בוגרי מוסדות של הציונות הדתית. לא ראיתי שום עדיפות לתלמידי המוסדות הדתיים על פני אחרים".
וכאן, הוא כבר עולה להתקפה. "למה מוסדות תורה אומרים 'קמפיין' במקום 'התרמה'? למה לקיים 'דינר'? 'סעודה' זה לא טוב? ומדוע רבנים אומרים אוקיי? הם שמעו את זה מהרב קוק? מלוי יצחק מברדיצ'ב? או מרבי שלום שבאזי? מהרמב"ן? איפה הכבוד ללשון הקודש? אני יודע שיש המלגלגים על אליעזר בן יהודה, אבל המילון שלו, על 17 כרכיו, אין יצירה כמותה. בכל ישיבה צריכים להחזיק בארון הספרים את המילון שלו. אני שומע לא מעט רבנים שהעברית שלהם לא ראויה. אסור להתחמק מהתקלה הזאת שיש בציונות הדתית. בחינוך הציוני דתי לא מנחילים את ידע העברית ואת אהבת העברית".
כשאתה נפגש עם רבנים ומחנכים אתה מעלה את העניין הזה?
"אני מופיע בבתי הספר ומדבר על כך".
וכשאתה מדבר עם ראשי הישיבות ומנהלי בתי הספר ומציג בפניהם את הטענות הקשות שלך, מה הם אומרים?
"יש אהדה לדברים שאני אומר, אבל זה לא מספיק. הציונות הדתית צריכה לעבור טלטלה גדולה בנושא הזה כדי לענות על הצורך הגדול".
ומה ראשי החינוך הציוני דתית והרבנים צריכים לעשות כדי לענות על הצורך הזה?
"בבתי ספר לא דתיים, שאני למדתי בהם, היה הרבה יותר לימוד תנ"ך בעל פה ממה שלמדו ילדיי בבתי ספר דתיים. זה זועק. יש אנשים בקרבנו שמעדיפים שפות זרות ולא מכבדים את מה ששלנו".
מדוע אתה רואה בשימוש באנגלית חוסר כבוד כלפי השפה והמורשת היהודית?
"לפני 30 שנה הרציתי במוסקבה בפני רוסים שאינם יהודים. שאלתי אותם איך קוראים לספריה המרכזית של לנין במוסקבה ענו לי 'בייבליוטקה'. אמרתי להם שזה סימן שהבסיס לתרבות שלהם זה הבייבל, התנ"ך. כלומר, אנחנו הבסיס לתרבות העם הרוסי. גם התרבות האמריקנית מושתת עלינו. הכדורסלן הטוב בכל הזמנים הוא מייקל ג'ורדן, כלומר מיכאל ירדן, לא מיסיסיפי או אדסון שהן נהרות אדירים בארצות הברית, אלא ירדן. לכבוד הירדן שלנו. שחקן הקולנוע המפורסם, קלינט איסטווד, נבחר לפני כשלושים שנה לראשות העיר כרמל, כי יש 5 ערים בארה"ב שנקראות כרמל ויש 6 ששמן שילה, 8 בית לחם, 13 חברון ושתי ערים בארה"ב שנקראות ירושלים. על שטר הדולר מצוירים 13 כוכבים המסודרים בצורת מגן דוד. כל זה מתוך כבוד אלינו. אז כשכל העולם משתחווה לנו רק אנחנו משתחווים למי שמשתחווה לנו. כמה נמוך אנחנו יורדים?"
האהבה הגדולה של קור לעברית עמדה במבחן מספר פעמים כשנתקלה בהצעות כספיות נדיבות לככב בפרסומות, שאותן דחה מסיבה אחת – הוא לא הסכים להעלות על בדל שפתיו מילים בלועזית שיש להן פירוש בשפה העברית. כך הוא סירב לקחת חלק במסע פרסום של מפעל הפייס רק בגלל שלא הסכים לומר את המילה cash, כנ"ל גם בפרסומת לחברת yes שסירבה, לבקשתו, לשנות את שמה ל"כן", והוא אמר לא אפילו להצעה לככב בפרסומת לצד דוגמניות ישראלית בינלאומית. "הציעו לי להשתתף בפרסומת של חברת 'קרולניה למקה ברלין' עם בר רפאלי, אך סירבתי בגלל חלק משם החברה, 'ברלין'. סירבתי לכל ההצעות האלה מכיוון שכשאני מדליק נרות חנוכה אני בצד של החשמונאים ולא בצד של המתייוונים. מתחוללת מולנו התייוונות חדשה שהיא גם נחלת המוסדות של הציונות הדתית והרבנים העומדים בראשם".
עד לאן להערכתך מצב העברית יכול לדרדר אותנו כעם?
"למצב של אסון. אני מאוד מודאג מהווה. לכן, למרות שלרוב אני לא עושה זאת, הסכמתי להתראיין. כדי לצלצל בפעמוני האזהרה שהמצב קשה. תראה, אני לא מתעלם מזה שביחס לעבר אנחנו במצב של אור. אני לא מוכן להמיר את התקופה הזאת לתקופות אחרות בהיסטוריה של העם היהודי, אבל יש הרבה דברים שצריך לתקן ושליחותי היא המאבק. אני לא טוען שעברית זו השפה הכי יפה בעולם. אני כן אומר שעברית זו השפה היחידה בעולם שהיא שלי. למה אני אוהב את נבחרת ישראל? כי היא הכי טובה בעולם? לא. אלא מפני שהיא שלי. למה אני אוהב את ילדיי? מכיוון שהם שלי. כך אני חש גם לגבי העברית".
ומה יהיה על העברית אחרי שאבשלום קור לא יהיה בסביבה?
"לאחרונה הרציתי בבית ספר ואחד התלמידים שאל אותי מה לדעתי יהיה מצב העברית בדור הבא. עניתי לו שהתשובה לשאלה טמונה אצלו. אני כבר לא אהיה כאן. הוא כן ולכן הגעתי אליו לבית הספר כדי שבעוד דור, כשאני לא אהיה בסביבה, הוא וחבריו ידאגו שהעברית תקבל את המקום הראוי לה".
ומי ילמד את הדור הבא על העברית?
"יש שיר על חנוכה: 'הן בכל דור יקום הגיבור גואל העם'. תמיד יהיה מי שיקום. אבל חשוב להבין שהמלחמה היא על נפש של כל ילד".
(הכתבה פורסמה בעיתון ''שביעי'')