סבא סביבון - סיפור לילדים

סבא סביבון, סביבון העץ של משפחת כהן, נהג לישון בקופסת הפלסטיק שעל המדף כמעט כל השנה. רק בערב חנוכה הוא היה מתעורר ומציץ החוצה

אסתי רמתי , כ"ח בכסלו תש"פ

סבא סביבון
סבא סביבון
איור: עדי דוד

איזה יופי! חנוכיית הכסף כבר הייתה מבריקה ונוצצת, וריח טיגון הלביבות עלה מהמטבח. הוא ידע שעוד מעט ילדי המשפחה יורידו אותו מהמדף, והוא יהיה כוכב הערב! הילדים יסובבו אותו, מתוחים לראות על איזה צד הוא ייפול, ואיך זה ישפיע על גודל ערימת מטבעות השוקולד שלהם.

אך באחת השנים, כשסבא התעורר, הוא הרגיש מיד שמשהו שונה באוויר. היה שקט מדי, ולא היה ריח של לביבות. כשהוא הציץ מהקופסה, הוא ממש נבהל: החדר היה ריק לגמרי! לא רק הילדים לא היו בסביבה, גם כל הרהיטים והחפצים שלהם נעלמו! רק קופסת הפלסטיק נשארה לבדה על המדף.

"אוי לא!", חשב סבא, "נראה לי שמשפחת כהן עברה דירה! מה אני אעשה?". בזריזות יפה לבן גילו הוא קיפץ החוצה מהקופסה, קפץ מהמדף לרצפה, הזדחל מתחת לדלת היציאה ויצא לעולם הגדול.

"מה אני אעשה עכשיו?", הוא שאל את עצמו, ואז הבחין בחנות מכשירי כתיבה בקרבת מקום. ולא רק זה, בפתחה היה דוכן מלא סביבונים. "או! זה המקום בשבילי!", הוא חשב בשמחה, והתקדם בסיבובים עד שהגיע ליעד.

הסביבון הראשון שפגש בדוכן היה קצת מוזר. "שלום סבא!", הוא בירך אותו, ומיד התחיל להסתובב, לנגן "מעוז צור" בקולי קולות ולהאיר באורות צבעוניים. "אני סביבון מנגן ומאיר", הוא הסביר לסבא המבולבל, שראשו התחיל לכאוב מכל האורות המנצנצים. "איזה יופי אני רוקד, אה?".

בעוד סבא סביבון עומד שם המום, ניגש אליו סביבון עם מבטא צרפתי. "נעים מאוד, אני האומן המפורסם חנוכאסו. בוא תראה מה אני יודע לעשות!". הוא קפץ על דף, הסתובב במהירות ויצר קשקוש צבעוני גדול. "מקסים", אמר סבא בנימוס, למרות שאומנות מודרנית לא בדיוק הייתה לטעמו. הסביבון המצייר המשיך להסתובב לו על הדף כשסביבון נוסף, בעל מראה קצת מוזר, ניגש לסבא.

"ציורים זה סתם לקטנים", הוא אמר בזלזול, "בוא תראה אותי!". הוא נתלה בין שני עמודי מתכת, קפץ לכאן ולכאן ועשה תרגילי שיווי משקל מרשימים. "אני סביבון מגנטי!", הוא הסביר לסבא, שלא ראה דבר כזה בחייו.

כשהוא עצר, הוא פנה לסבא סביבון. "היי, סבא, מה אתה יודע לעשות?".

"אני...? השיב סבא במבוכה, "אני רק... מסתובב".

"זהו?!", שאל הסביבון המצייר כלא מאמין, "רק מסתובב? לא מצייר? לא מנגן? משהו?!". סבא סביבון שתק.

"אז נראה לי שאין לך מה לחפש פה", אמר לו הסביבון המנגן. "אתה כבר ממש לא באופנה, סבא. אני במקומך הייתי יוצא לפנסיה".

סבא סביבון ירד מהדוכן והתיישב בכובד על ספסל בקרבת מקום, עצוב ובודד. הוא באמת כבר זקן חסר תועלת... הוא כמעט לא הרגיש בשני הילדים שהתיישבו לצידו, עד שהם התחילו לדבר.

"אוף, יגאל, בא לי סביבון נורמלי! כמו פעם!", אמר הילד הקטן.

"נכון, דן, נמאס מכל המשוכללים האלה", אמר יגאל, "נגמרת להם הסוללה, או שמתייבש להם הטוש...".

"והמגנטי מגניב, אבל אי אפשר לשחק איתו את משחק הסביבונים עם מטבעות השוקולד", המשיך דן להתלונן.

סבא סביבון שמע אותם, ובהתרגשות גדולה קפץ לתוך חיקו של דן, שהביט עליו בפליאה.

"היי, אני לא מאמין!", הוא צחק, "מאיפה אתה צצת, סביבון? תראה, יגאל! סביבון אמיתי! בוא ניקח אותו הביתה!".

כך זכה שוב סבא סביבון למשפחה חמה, וכשהוא הסתובב באותה שנה הוא הרגיש צעיר ומאושר מתמיד.