יאיר שרקי
יאיר שרקיצילום: יח"צ

במבט ראשון הלו"ז הפוליטי של בנימין נתניהו נראה כמו תוכנית שאפתנית של פריימריסט מקצועי בראשית דרכו, שמנסה לחרוש את השטח בהתמודדות ראשונה.

אין קבוצה שהיא קטנה מדי, אין יעד שהוא מרוחק מדי, אין שעה שהיא מאוחרת מדי. ארבעה, חמישה ואפילו שישה כנסים בערב. השיירה דוהרת מעיר למושב, מאולם אירועים לבית פרטי. מאבק על כל קול כאילו לא מדובר במי שניצב איתן בראשות המפלגה כבר 15 שנה, ראש ממשלה ברצף כבר עשור, שיש לו גם מדינה לנהל.

40 אירועים בשבועיים רשומים ביומנו של נתניהו. מכנסים גדולים של 700 משתתפים ועד חוגי בית עם 150. הממוצע המשוער על ידי מטה נתניהו בכל אירוע עומד על יותר מ-300 משתתפים. אנשיו מעריכים שבבליץ הזה הוא פגש כעשרת אלפים חברי ליכוד מתוך 115 אלף בעלי זכות בחירה בספר הבוחרים.

"אם גדעון סער לא היה קיים ייתכן שהיינו צריכים להמציא אותו", הודה בחיוך אחד מאנשי הכוורת הצמודה במרוצה שבין כנס לכנס. לקמפיין השלישי ברציפות נתניהו היה אמור להגיע עייף, מרוט וחבול, אחרי שנכשל פעמיים בהרכבת ממשלה ולאחר ההחלטה להגיש נגדו כתבי אישום בשלוש פרשות. קריאת התיגר בתוך הליכוד העירה אותו. מה שעלול היה להיות דימום פנימי קטלני הפך להקזת דם בריאה ומממריצה. נתניהו, ששקע בעולמן של הרשתות החברתיות, נזכר שיש שטח. מטה הדיגיטל של ראש הממשלה לא הושבת, אבל במקום להפיק סרטונים מתחכמים ושידורי לייב הוא מפיץ עכשיו את תיעוד מפגשיו הבלתי אמצעיים של ראש הממשלה עם חברי הליכוד. אין חנוכייה שנתניהו לא הדליק, אין יד שהוא משאיר באוויר בלי ללחוץ חזרה, גם אם זה אומר לדלג מעל גדרות הברזל ולמתוח את עצביהם של אנשי האבטחה עד הקצה.

סער, שהתחיל את הקמפיין במומנטום חיובי, רואה את המגמה מתהפכת לנגד עיניו. אחרי שצירף אליו ארבעה ח"כים זוטרים וחיים כץ אחד שמסרב להודות בכך בפה מלא, הוא נכשל באתגר המרכזי שלו: תמיכה מבכיר נוסף במפלגה. גלעד ארדן, חברו ומי שנחשב בעבר לשותפו בהובלת הדור הצעיר של הליכוד, התייצב בסוף לצד נתניהו בחינם, בלי שקיבל על כך הבטחות מפליגות מראש הממשלה וחרף הטינה והאיבה שנצברה בו במשך השנים נגד נתניהו. סער התייאש סופית גם מהסיכויים שיקבל את תמיכתו של יולי אדלשטיין, שכידוע מבקש להיבחר לתפקיד נשיא המדינה. אלא שסער, בניסיון מגושם להביע את הערכתו לנתניהו, הודיע כי יפעל לבחירת נתניהו לתפקיד הנשיא בעוד שנה וחצי.

אם במטה סער דיברו בתחילת הדרך על הישג של 40 אחוזים כיעד שיסמן אותו כמנהיג הליכוד הבא, עכשיו יש שם מי שחושש שגם את רף ה-30 הם יתקשו לצלוח. את רמת המינימום קבע משה פייגלין שזכה ב-23 אחוזים בפריימריז מול נתניהו ב-2012. כל תוצאה שתביא לסער פחות מכך תהיה השפלה חריפה.

המפלגה שבתוך המפלגה

עם כל הכבוד להתמודדות בליכוד, היא רק האתגר הראשון במסלול מכשולים כמעט בלתי אפשרי שניצב בפני נתניהו. גם אם יביס את סער באופן מוחץ, יצלח את מבחן בג"ץ שידון בשאלה האם הוא יכול להרכיב ממשלה, יצליח לארגן בצורה הגיונית את רסיסי המפלגות בימין ולמקסם את הקולות, ירים את אחוזי ההצבעה במעוזי הליכוד באופן משמעותי, ואפילו יקווה לפיצול בשמאל שיפיל שם את אחת המפלגות מתחת לאחוז החסימה כחלק מהנס שיעניק לו 61 ממליצים – לא מובטח לו שהוא יצליח ללחוץ על הבאזר שחותם את המסלול: קבלת חסינות מהכנסת.

עם השותפים הוא יודע להסתדר. ליצמן ודרעי יעמידו את אנשיהם בהצבעה בלי היסוס. גם פרץ וסמוטריץ', שלא מסוגלים כעת להסכים על כלום, תמימי דעים בסוגיית החסינות לנתניהו, ואפילו בנט ושקד יישרו בסוף קו אחרי התמקחות קצרה. הבעיה תהיה בתוך הליכוד עצמו. נאמנותם של הח"כים מתחילת העשירייה הרביעית בליכוד מובהקת פחות משל שאר חברי הבלוק. ההחלטה שלא לערוך פריימריז לרשימת הליכוד משאירה במקומותיהם חמישה ח"כים שהלכו נגד הזרם - סיעת סער.

מבחנו של נתניהו יהיה כיצד ינהג באותה קבוצה בתום הפריימריז. בלשכת ראש הממשלה חוששים, ובצדק, מהמחשבה שסער ינהל בשם הקבוצה הזאת משא ומתן קואליציוני פנים-ליכודי על קבלת תפקידים. עד כה הוכיח סער שהוא יודע לכבד את כללי המשחק הדמוקרטי וניהל קמפיין מכובד. בין אם התוצאה תהיה קרובה ובין אם יירשם פער דרמטי, נתניהו יצטרך לשמור על כבודם של יריבו וחבריו. זה יהיה טוב לליכוד, אבל גם לנתניהו שיזדקק לאצבעות הללו. המשך העימות עם מחנה סער עלול להביא לכך שבאמצעות פתקי מחל בראשות נתניהו, הוא יקבל בכנסת מפלגה בתוך מפלגה.

פינה מיותרת

הרכב שופטי בג"ץ בראשות הנשיאה אסתר חיות, המשנה לנשיאה חנן מלצר ויו"ר ועדת הבחירות השופט ניל הנדל יתכנס בשבוע הבא לדון בשאלה האם מי שהוגשו נגדו כתבי אישום יכול לקבל את המנדט להרכיב ממשלה. החוק הקיים מבהיר כי ראש ממשלה יכול להמשיך ולכהן גם אחרי הגשת כתב אישום עד לקבלת פסק דין חלוט, ולכן נתניהו ממשיך לכהן בתפקידו. אבל אין בו התייחסות מפורשת לשאלת מסירת המנדט להרכבת ממשלה חדשה במקרה כזה. במקום דיון בהרכב משולש, היה על השופטים לדחות את העתירה על הסף ולהודיע שמדובר בסוגיה לא שפיטה. מי שצריך להכריע בה הוא ציבור הבוחרים, וכך ייעשה בעוד חודשיים וחצי. את הערפל המשפטי שקיים לדעת העותרים יפוגגו אזרחי ישראל, לכאן או לכאן. כתבי האישום גלויים לציבור.

גם מבחינה מעשית היה עדיף לבית המשפט שלא להיכנס לפינה המיותרת שסופה עלול להיות משבר חוקתי אמיתי. אם נתניהו לא יקבל 61 ממליצים, ממילא הוא לא יוכל להרכיב ממשלה. ואם יהיו לו 61 אצבעות הכנסת תוכל לחוקק את פסקת ההתגברות עוד בטרם כינון ממשלה, ולחדד את חוק יסוד הממשלה באופן שאינו משתמע לשני פנים.

עמדתם המשפטית ופרשנותם של שופטי העליון לכוונת המחוקק – שאמורה לבטא את ערכי העם – אינה טובה מהכרעת העם עצמו. לא משנה מה יכריעו השופטים, עצם הדיון הוא עוד המחשה לרפורמה הנדרשת במערכת המשפט. וזה לבדו נושא עקרוני שראוי לנהל עליו מערכת בחירות.

עלבון ופיצוי

הסכם החבירה החפוז בין הרב פרץ, שרק לפני חודשים אחדים הסביר עד כמה הוא מתקשה מבחינה ערכית לרוץ באותו בלוק עם עוצמה יהודית, ובין איתמר בן גביר, הוכיח ששנה בפוליטיקה לימדה את יו"ר הבית היהודי שהוצנח מהשדה החינוכי למנגנון המפלגתי לבצע פעלולים פוליטיים.

פרץ חשש מהניסיון של ציר שקד-סמוטריץ' להדיח אותו מראשות הבית היהודי, לאחד את המפלגות ולחלק את השלל. שקד לא הסתירה את כוונתה להתמודד על הנהגת הבית היהודי. היא פופולרית אצל הפעילים, במרכז הובטחה לה תמיכה רחבה, אבל המפתחות היו בידי פרץ. בלי שיקצר לה את תקופת האכשרה או יכריז על כינוס המרכז, אין לה שום דרך חוקית לחזור אל המפלגה שנטשה. כשהבינה שהדרך חסומה הודיעה על חבירה, בפעם השלישית בתוך שנה, לימין החדש של בנט.

בתגובה יו"ר הבית היהודי, שבלם כל ניסיון לאחד את המפלגות ולקיים פריימריז, הזדרז להקדים את סמוטריץ' בחתימה עם עוצמה יהודית כדי לבצר את מעמדו כמספר אחת ברשימה. מאז יו"ר האיחוד הלאומי שומר על נתק. הוא לא מתראיין ולא עונה לטלפונים. כשמחפשים אותו הוא מודיע שהוא בחופשה. פרץ צודק שסמוטריץ' לא יכול לרוץ לבד, אבל שכח שגם הוא ובן גביר לא יעברו את אחוז החסימה בלעדיו.

האפשרות התיאורטית שבנט ירוץ עם סמוטריץ' וישאיר את הבית היהודי יחד עם עוצמה ונעם, נועדה לצורכי מיקוח אבל היא לא מעשית. האסטרטגיה של בנט הפוכה: ליברליזם בדת ומדינה, פנייה למצביעי כחלון, זהות והימין הרך בכחול לבן. סמוטריץ' הצליח בכמה חודשים במשרד התחבורה להוכיח שהוא שר מצוין, אבל המותג שלו עדיין שרוף באזורים הללו.

גם מבחינת האינטרס של הגוש, סמוטריץ' צריך לבלוע את העלבון וחוסר האמון ולחבור שוב אל הבית היהודי למפלגה במתכונת איחוד הימין שתרוץ עם בידול ברור מהימין החדש. פרץ יצטרך לפצות אותו בוויתור על התפקיד הבכיר, שכבר הוכח שהוא משמעותי יותר מהמיקום ברשימה, ואולי גם בקידום מספר 2 של האיחוד הלאומי למקום הרביעי כשנציג הבית היהודי יהיה במקום החמישי. אם יו"ר הבית היהודי משוכנע שהוא מביא קולות רבים יותר, שייקח את הסיכון על מפלגתו.

ההכרעה, כנהוג במקומותינו, תתקבל רק ברגע האחרון. רגע לפני הגשת הרשימות, אם שתי המפלגות יתנדנדו באזור ארבעה או חמישה מנדטים, ימינה תקום שוב, הפעם בראשות שר הביטחון נפתלי בנט. סמוטריץ' יעדיף להיות מוזמן מהצד שלו.

לתגובות: [email protected]