קורבנות הפמיניזם הרדיקלי

המהפיכה הפמיניסטית היא בשורה של גאולה. אך יחד עם הטוב שצמח ממנה, בביטויה הרדיקלי היא מעקרת את הנשיות ואת המשפחה. דעה

ליזי המאירי , כ"ח בכסלו תש"פ

ליזי המאירי
ליזי המאירי
צילום: לירון מולדובן

"אני תוצר של הפמיניזם הרדיקלי. תמיד חלמתי על משפחה גדולה והיו לי הרבה מחזרים, אבל כולם אמרו: 'למה עכשיו? לאן את ממהרת? את עוד צעירה, אישה יכולה להסתדר בלי גבר, אל תהיי תלויה בגבר, קודם קריירה'.

במשנתה של סימון דה-בובואר, מהוגות הגל השלישי של הפמיניזם, קראתי שלידת ילדים היא המכשול הגדול ביותר להתפתחות האישה. האמירה הזאת נצרבה לי חזק בתודעה, ולכן פחדתי להתחתן ולהביא ילדים במקביל לדרכי המקצועית. אמירה זו, בצירוף דברי הרופא ש"עם הטכנולוגיה הרפואית של היום קשה שלא להביא ילדים", גרמה לכך שסירבתי לבנות זוגיות עד שלא אבסס קריירה שתאפשר לי להיות עצמאית לחלוטין, מבלי להיעזר בבן זוג לפרנסה.

היום אני בת 43 עם קריירה וכסף אך עדיין בלי בן זוג וילדים. אני חוששת שהחמצתי את שלב הפוריות, ושחלילה לא אזכה להיות אמא. אין יום שאני לא בוכה".

את המילים הכואבות הללו אמרתי לחברתי נעמה זרביב, שהקימה לפני כשנתיים את תנועת הנשים 'שוברות שוויון' ומשמשת כיו"ר שלה. בעקבות זאת הצטרפתי אף אני לתנועה, וכיום אני נמצאת בשלב של התפכחות מעמדה נפשית שגויה שבה החזקתי שנים. לשמחתי כיום יש לי בן זוג מקסים, אוהב ותומך, ואנו בדרכנו להקמת בית בישראל, כך שכפי הנראה לסיפור שלי יהיה סוף טוב. אולם יש סיפורים דומים עם סוף עצוב, על נשים אחרות, קורבנות של הפמיניזם הרדיקלי, שהחמיצו את הרכבת ולהן כבר לא יהיו ילדים.

אין ספק שהמהפיכה הפמיניסטית היא בשורה של גאולה. אך יחד עם הטוב שצמח ממנה, בביטויה הרדיקלי היא מעקרת את הנשיות ואת המשפחה. שני שמות ניתנו לאישה, ושמות אלו מלמדים על שני תפקידיה. השם "אישה" מלמד שיש לאישה תפקיד דומה לתפקידו של האיש, ואילו השם "חוה" נגזר מחמת היותה אם שמביאה חיים חדשים לעולם, "אם כל חי".

נשות הפמיניזם הרדיקלי התנערו ממהותן החוואית. היכולת המופלאה להרות, להביא חיים ולטפחם איננה יקרה בעיניהן, ובוודאי שאיננה מבטאת עוצמה. במובנים רבים היא עול, מטרד ומכשול בדרך למימוש עצמי. במשנתן הרדיקלית האימהות מתוארת ככלוב, והעובר כטפיל. בנוסף לכך, מחד הן מסכסכות בין שני המינים: האישה מוצגת כקורבן, כמקופחת ומנוצלת, ואילו הגבר כמקרבן ואלים. מאידך הן פועלות לטשטוש השוני בין המינים, לטשטוש המהות הגברית והמהות הנשית. האקלים התרבותי המערבי דואג לטפטף את המסר הזה, ואחת התוצאות היא עליית גיל הנישואין משנה לשנה.

כך למשל הכותרת של מאמר שפרסמה בכירה באחת מארגוני הנשים קראה: "רוצות להרוויח יותר? חכו עם החתונה". במאמר עצמו נכתב כי "ההגנה האמיתית על ביטחונן הכלכלי של נשים תגיע אך ורק מהנשים עצמן. עלינו להיות עצמאיות כלכלית. הפגיעה במעמדן הכלכלי ובשכרן של נשים בגלל נישואין היא תוצר משולב של הבאת ילדים והאחריות המוטלת חברתית על האישה לגידולם". אותה אישה למעשה ממליצה לנו, הנשים, לא לנסות להשיג ביטחון כלכלי מהאיש שלנו או לבנות אותו במשותף. על פי הכותבת נראה שצבירת כסף היא מטרת החיים, והבאת ילדים היא מקל בגלגלים בדרך למימושה.

אל מול עשרות תנועות נשים חזקות וותיקות, הולך ונשמע קול נשי חדש-ישן אשר מבקש לשלב יחד עם קולה החשוב של האישה גם את קולה של חווה. אנחנו ב'שוברות שוויון' רואות בתפקידנו כאימהות בחירה מושכלת שיש בה זכות עצומה ולצידה סיפוק ושמחה. אין סתירה בין קריירה ואימהות, הן בהחלט יכולות לדור בכפיפה אחת. נשיות ואימהות הן מהות שיש להציג בקדמת הבמה כערך שלא יסולא בפז.

הכותבת היא פעילה חברתית וחברת ארגון הנשים שוברות שוויון