בני משפחת רימל
בני משפחת רימלצילום: באדיבות המשפחה

לפני כחודש נהרגו ציפי רימל ובתה בת השלושה שבועות בתאונת דרכים מחרידה בצומת גבעת זאב בכביש 443.

הוריה של ציפי, איטה וישראל גנץ, תושבי המושב הדתי צפריה מצאו את עצמם מטפלים בשלושת הילדים הקטנים שהשאירה: איתי (12) לאה (9), עמיחי (7) והראל (3).

ההורים קמים בבוקר, מכינים סנדוויצ'ים לנכדים היתומים ואז נוסעים לבקר את הבעל אפרים רימל והבן איתי, שעדיין מאושפזים בבית חולים.

בראיון נרחב לעיתון ידיעות אחרונות מספרת אמה של ציפי בין השאר על ההתמודדות עם האסון, "עמיחי ראה שסבא שלו הולך לבית הכנסת שלוש פעמים ביום וביקש ללמוד את הקדיש", היא מספרת. "ישראל פירש לו את המילים בארמית, והילד חזר מבית הכנסת בעננים וסיפר לי בהתרגשות, 'אמרתי קדיש על אמא ועל אחותי!' איך אני אמורה להגיב לזה? אני יודעת לבשל, לכבס, לחבק ולנשק, אבל כל הניסיון שצברתי ב־40 שנות הוראה ובגידול ארבעה ילדים ‑ לא הכין אותי למצב מהסוג הזה".

אחותה של ציפי סיפרה על ההחלטה לגור בישוב נווה צוף, "ציפי ואפרים לא פחדו לגור שם. לבנם הבכור הם קראו איתי, ראשי תיבות של 'ארץ ישראל, תורת ישראל' וגם של 'אם אשכחך ירושלים תישכח ימיני'. בכל פעם ששמענו על פיגוע וצילצלנו אליהם, לוודא שאצלם הכל בסדר, ציפי שאלה: 'למה אתם דואגים? אני לא מצלצלת אליכם בכל פעם שיש תאונת דרכים בכביש 1, במחלף שפירים, מול צפריה'. היא תמיד אמרה שבכביש נהרגים יותר מאשר בפיגועים".

"עמיחי ראה שסבא שלו הולך לבית הכנסת שלוש פעמים ביום וביקש ללמוד את 'הקדיש'", היא מספרת. "ישראל פירש לו את המילים בארמית, והילד חזר מבית הכנסת בעננים וסיפר לי בהתרגשות, 'אמרתי קדיש על אמא ועל אחותי!' איך אני אמורה להגיב לזה? אני יודעת לבשל, לכבס, לחבק ולנשק, אבל כל הניסיון שצברתי ב־40 שנות הוראה ובגידול ארבעה ילדים ‑ לא הכין אותי למצב מהסוג הזה".

אביה של ציפי, ישראל, אמר על הנהג הפוגע, טארק כורד, בן 18 ממזרח ירושלים, "בתי ונכדתי עמוק באדמה והוא כבר חופשי ומאושר. זה הגיוני? זה אנושי? אין מה שירתיע נהגים שעדיין חושבים שהכביש הוא משחק. למה כבוד השופט ריחם עליו אחרי שעורך הדין שלו אמר שהוא משתתף בצער המשפחה?".

11 אלף תורמים מהארץ ומחו"ל כבר תרמו למשפחה ונכון לעכשיו הסכום שנאסף מתקרב לארבעה מיליון שקלים (www.helprimel.co.il). "אנחנו לא מאבדים תקווה. כשהביאו את איתי למיון, הרופאים לא נתנו לו אפילו 48 שעות, והנה, הילד נלחם. הילד רוצה לשרוד. אלוהים גדול".