דבריו של הראשון לציון הרב יצחק יוסף שליט"א כאבו לי מאוד.
אני ואשתי מחנכים את ילדינו מינקות, וכך למעשה חונכתי גם אני, לכבד תלמידי חכמים: "יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך, וכבוד חברך כמורא רבך ומורא רבך כמורא שמים". תלמידי חכמים הם סמל ודוגמה למסירות נפש על לימוד התורה והנהגת הציבור.
דווקא בשל כך הצטערתי מאוד לשמוע את הביקורת החריפה שהטיח אמש הרב הראשי על כל מי שיש לו "כיפת בנט" או מי אשר אינו מקיים אורח חיים דתי ומבקש ללמוד תנ"ך.
אני סבור כי יש לנו עם נפלא ומיוחד: כיפה גדולה או קטנה, סרוגה או עשויה קטיפה, כיפת ראש או כיפת שמים- כולנו בני עם אחד ואסור לנו לעולם לשכוח את זה.
התנ"ך, ספר הספרים של עם ישראל, מהווה לא רק אבן יסוד לאומתנו אלא גם גורם מלכד ומאחד: חיילי וחילות צה"ל מצהירים עליו אמונים למדינתנו וילדי וילדות ישראל בכל אתר ואתר לומדים בו.
מפגשי לימוד התנ"ך המיתולוגיים בבית ראש ממשלת ישראל הם בעיניי מקור לגאווה גדולה.
לימוד התנ"ך אינו רק זכות אלא בעיקר חובה. מוכרחים אנו לפגוש באבותינו ואימותינו, בגיבורי וגיבורות האומה שלנו, בסיפור היצירה המופלא של עם ישראל ותורתו.
בין דברי הנביאים, שירותו של דוד המלך וחכמתו הגדולה של שלמה- לכולנו יש חלק ונחלה. אנו נקראים ללמוד ולהכיר את היסודות הגדולים עליהם עם ישראל מושתת.
בעיניי, תפקיד הרב הראשי לישראל הוא קודם כל לחבר אותנו זה לזה, למצוא את המשותף ולאהיב את היהדות ככל שניתן על חלקי עמנו. לא לפלג, בטח לא ללגלג ולהרחיק.
דווקא בימי חודש טבת בו נציין את צום עשרה בטבת, היום בו החל המצור של נבוכדנצאר מלך בבל על ירושלים והסתיים בחורבן בית מקדשנו- חובתנו להגביר את הקריאה לאחדות, לקרבה ולשייכות בתורה לכל חלקי העם.
כבודם של תלמידי חכמים במקומם מונח אבל כך גם חובתנו לקבל כאן סוף סוף רב ראשי ציוני-דתי אשר יפעל לקרב ולאחד את העם הנפלא שלנו. הימין החדש מתחייבת לדאוג לכך.