"אחת שאלתי".
אף פעם לא מאוחר להיות כוכב- והפעם אבא שלי מככב בשיר החדש שיונתן הוציא- "אחת שאלתי", ביחד עם אחים שלי אהרן ויהודה. כולם שם.
מרגש מרגש הקליפ והייתם צריכים לראות איך אבא שלי נהנה. ישב שעות בבית ולמד את השיר והקולות, התרגש ממש. ואחרי כל השנים של השקעה רצופה. ממש מגיע לו. אבא שלי תותח באמת. אחד האנשים.
(גם אמא אבל ממש! אבל זה לפוסט אחר)
אז אתם יכולים אולי להבין איך אני מרגישה כשאני רואה את הקליפ ושומעת את השיר, אני ממש גאה באחים שלי, אוהבת אותם מכאן ועד לירח וחזור, מעריכה אותם כל כך.
אבל תמיד שוב עולים בי הרגשות הקשים. תחושה שאני מחוץ לעניינים, לא שייכת כבר. "פעם היינו ביחד, עושים הכל יחד ועכשיו אני לא שם רק בגלל שנולדתי בצורה מסויימת. זה לא אשמתי", והתחושות לא תמיד פשוטות. יוני, מיד קלט הבוקר כשהוא ראה אותי. מה קרה? ולא הצלחתי לדבר כי הדמעות חנקו אותי בגרון.
כשיצאתי ממכון הכושר שעה אחרי אבא שלי היה על הקו (יוני והוא לומדים דף יומי ביחד כל בוקר וכנראה שיוני אמר לו משהו על התחושות שלי), ואיך שאבא שלי שאל "מה שלומך ריקל'ה?", הסכר נפרץ וכל הדמעות יצאו כבר בלי שליטה.
תארתי לו את התחושות, האהבה הגדולה והערכה אבל תחושה שאני כבר לא שייכת, לא חלק. וזה לא קל לי תמיד. "ריקל'ה'' הוא אמר לי, את צריכה להיות כל כך שמחה במה שיש לך. כל כך שמחה עם הכל. "עשני כרצונו", את צריכה לחשוב את זה ולהתמקד בזה, זה הרצון שלו. לכל אחד יש קשיים את חושבת שיונתן ואהרן אין להם התמודדויות? כל הזמן משווים ביניהם, וצריך להתמודד עם הרגשות האלו. ולא לתת להם מקום.
עצבות זה יצר הרע, את שולטת במחשבות שלך. אל תתני למחשבות האלו להיכנס לך לראש. תתמקדי בטוב. כמה טוב את עושה דרך המוזיקה שלך, יש לך את המקום שלך. את משמחת נשים, ומביאה דברים טובים לעולם הזה. תסתכלי על החמולה הקטנה שלך. את רוצה להיות בלי כל זה? אנחנו מאמינים בתורה ובה' ודרך הדבקות שלנו בה, את מקבלת את המתנות שלך. אל תתבלבלי.
הצליח לנחם אותי
ואני שואלת את עצמי למה אני כותבת לכם את כל זה ומשתפת אתכם, אני ממש לא רוצה שתרחמו עלי, או תרגישו רע בשבילי.
ואולי פשוט כי לפעמים נראה שהכול נוצץ במדיה החברתית אבל החלקים שפחות רואים זה התמודדויות של רגשות "קטנות" שמשתלטות עלינו לפעמים.
וגם להזכיר לכם ונראה לי שחשוב לכולנו לזכור, שלהיות עצוב ולהיכנס לעצבות זה תמיד קל יותר מאשר להתמקד בחיובי, בחצי כוס המלאה, וגם קצת כפיות טובה.
להודות לה' על הכול ולהיות באמת במקום הזה. להתחזק באמונה ולדעת שבסופו של דבר זה הדבר הנכון והטוב בשבילנו. והשכר על המסירות נפש שלנו, כל אחד במקום שלו יגיע וכבר הגיע.
עשיתי דרך ארוכה מהיום הזה שהחלטתי להפסיק להסתכל על אחים שלי מופיעים ולהיות המסכנה. אלא לקום ולעשות ולהופיע וב"ה. מקבלת כל כך הרבה מתנות. ושמחה על ההחלטה שלי להופיע רק בפני נשים, ובזה להיות חלק מהעם חלק מהתורה, להיות חלק מהתהליך המדהים הזה שקורה במדינה הזו.
ודווקא היום שמסיימים את הש"ס, משהו מופלא ומדהים שאי אפשר לתאר.
זה לא נתפס.
תחשבו מה זה שבכל מקום בעולם לומדים את אותו דף כל יום. זה אחדות מטורפת. כל יום אתה מקבל מתנה לומד משהו על החיים, מחכים. "כל יום ה' מגלה לך עוד פינת חמד- ככה זה מרגיש" יונתן תיאר היום בכאן 11.
קיבלנו כל כך הרבה חוכמה, שהיא זמינה לנו. והחיבור שזה יוצר בעם היהודי. האחדות. אתה יכול להיות בקצה העולם ולשאול יש פה מישהו שלומד דף? ולשבת ולעשות חברותה אחד עם השני. ולהתחבר במקום הזה.
באמת זה דבר עצום וכל כך מרגש לא יודעת אם יש דבר כזה בעולם. באמת.
זכיתי באחים מדהימים, בהורים מדהימים. אגב אח שלי יהודה (המתוק מדבש), מעביר דף יומי כבר 15 שנים, במסירות, יוני (שזכיתי שהוא הולך לדף בהתמדה) מספר שהשיעור מרתק. ויהודה מצחיק ומעביר את השיעור בצורה ממש מעניינת. אז אם אתם רוצים-מומלץ בחום (ובחינם – כל בוקר בין 8:00-9:00)
אז באמת להודות על כל הטוב. ועל הזכות להיות חלק מהמשפחה הזו.
אבא שלי כוכב. תודה על העידוד. "אחת שאלתי" תהנו.
והשיר שלי "רק רוצה לשיר" שמבטא את ההתמודדות שלי בעניין הזה יוצא ממש בקרוב. בע"ה.