בהנחיית ראש הממשלה כונס ביום ראשון הצוות הבינמשרדי הבוחן את קידום החלת הריבונות על בקעת הירדן. בישיבה השתתפו נציגי המל"ל, משרד החוץ והמינהל האזרחי שסיכמו על המשך דיונים לליבון הסוגיות השונות.
בתנועת 'מפקדים למען ביטחון ישראל' דרשו מהיועץ המשפטי לממשלה למנוע את כינוס הצוות. שוחחנו עם העומד בראש התנועה, ממלא מקום ראש השב"כ לשעבר, אריה פלמן, על ההתנגדות.
"פנינו גם לחברי הכנסת במכתב שבו אנחנו מבקשים לדון בנושא שנוגע לביטחון המדינה לא במציאות של אי ודאות פוליטית וחוסר יציבות. במצבים כאלה לא מקבלים החלטות. אנחנו חוששים מתוצאות נמהרות", אומר פלמן ומוסיף כי "יש לנו הרגשה שהדברים בעיתוי הזה לא נעשים בצורה כזו. יורים את החץ ואז מסמנים את המטרה".
לטעמו של פלמן "התהליך צריך לקבל ביטוי בדיון ציבורי וגם בכנסת ביחס הצבעה שמשקף את רוב הציבור, כלומר רוב של שמונים חברי כנסת". על קביעתו זו שאלנו אם סבר כך גם במקרה הסכמי אוסלו שנקבעו על פי רוב של 61 , והוא משיב שברמה האישית עמדתו שאכן כן, אך "הצעית חוק משאל העם הייתה נכונה כדי לבלום תהליכים שייעשו ברוב מקרי". כשנשאל אודות הסכמי אוסלו עצמם השיב שהוא "לא נכנס להסכמי אוסלו, אלא מסתכל קדימה".
על התנגדות תנועתו למהלך החלת החוק הישראלי על בקעת הירדן אומר פלמן כי כפי שכתבו הוא ואנשיו במסמכים, הם סבורים שיש לתמוך בסיפוח גושי ההתיישבות בהסכם. "לישראל יש אינטרס גבוה שלא לשלוט ב-2.5 או 3 מיליון פלשתינים, לתת להם פינוי אשפה, חינוך וכו'. אם רוצים להיות מדינה דו לאומית, ספחו וזה יאיץ את התהליך. זו לא החלטה של סיפוח או לא אלא איך אנחנו רוצים להיות בעוד שלושים שנה".
שאלנו אם ההתמקדות בבקעת הירדן, שאינה מוסיפה או מורידה בהיבט הדמוגרפי, אינה נכונה ופלמן קובע כי "ברור לגמרי שנישאר על הירדן עוד הרבה שנים, בלי קשר להסדר. לא נוכל להזניח את הביטחון על הירדן. זה גבול ביטחוני. אנחנו בוחנים את התמונה הכוללת, לא נספח איפה שיש הרבה יהודים ומעט ערבים ולהיפך. כאשר מספחים שטח כלשהו אנחנו מכריזים שההסכמים בינינו לבין הפלשתינים בטלים, ואנחנו יוצאים מתוך הנחה שמה שלא נעשה הם לא יגיבו, לא תהיה אינתיפאדה ולא קריסה והתפוררות של הרשות הפלשתינית. ייווצר ואקום שאליו תיכנס מדינת ישראל, כלומר שליטה ישראלית על כל שטחי יהודה ושומרון שתביא אותנו למדינה דו לאומית בטווח של עשרים או שלושים שנה. נצטרך לתת להם זכויות אזרחיות מלאות, ואת זה אנחנו רוצים למנוע".
על קביעותיו אלה שאלנו את פלמן אם לא מדובר בקביעות המבוססות על הנחת יסוד לפיה כל החלת ריבונות על חלק כלשהו תיענה מיידית במהומה ובהתפוררות הרש"פ, בעוד יתכנו גם תרחישים רגועים יותר.
"צריך לעשות את זה במסגרת הסדרים שלא יביאו לכאוס", אומר פלמן וכשאנו מזכירים את הסרבנות הפלשתינית לדבר עם ישראל, בעיקר לנוכח המשך הוויתורים והנסיגות שממילא ישראל נוקטת בהם, אנו גם מעלים את האפשרות לפיה הפלשתינים ישובו לדבר רק כאשר יהיה ברור להם שיש מחיר ריבוני על סרבנותם זו.
פלמן מצידו קובע כי "מבלי להיכנס להסכמים, הם הכירו בעובדה שאנחנו מספחים את גושי ההתיישבות". על מקור קביעתו זו שולח אותנו פלמן להסכמים שבהם דיונים על 3 אחוזים או 2.8 אחוזים שיישארו בידי ישראל. כאן שאלנו את פלמן מדוע סירבו הפלשתינים להצעותיו המפלגות של אהוד ברק שדיבר על 98 אחוזים מהשטח ועוד פיצוי על 2 האחוזים החסרים. "התשובה מאוד פשוטה. זה מצעד האיוולת הפלשתיני שנמשך מאה שנה".
עוד שאלנו על התנגדותו של פלמן להחלת החוק בבקעה והזכרנו שגם החלת החוק ברמת הגולן לא מנעה מו"מ מדיני מול הסורים, כך שלדבר תמיד ניתן יהיה, גם ביום שאחרי החלת הריבונות, אם רק ירצו הפלתשינים שלפי שעה לא מוצאים סיבה לדבר עם ישראל. פלמן מצידו מחזיר את הדיון לחששו מכדור שלג שיביא להתפוררות הרש"פ וכניסה ישראלית לשליטה על השטח, מהלך שלדבריו "לאף אחד אין דרך לצאת ממנו".
שוב הזכרנו שהנחותיו מתבססות על אקסיומה שבה הוא קובע שהתפוררות שכזו תהיה תוצאה מיידית להחלת החוק הישראלי בבקעת הירדן, אך אקסיומה זו כלל אינה בטוחה. "זו לא אקסיומה אלא אחת האפשרויות שאם היא תקרה צה"ל ישתלט על ערי יהודה ושומרון ואחר כך אין דרך לצאת משם. בצורה כזו נישאר תקועים לשנים רבות עם 3 מיליון פלשתינים. בסופו של יום, בעוד מאה או מאתיים שנה לא נהיה מדינה יהודית", מעריך פלמן.
אל מול החשש מכאוס כללי שיתרחש בעקבות החלת ריבונות בבקעה, שאלנו אם ברעיון המדינה הפלשתינית ללא גושי הישובים, לא מתעורר החשש החמור לפיו במדינה כזו יכול השלטון להתהפך ברגע, כפי שקרה בעזה, וכמדינה היא תוכל להציב על הרי השומרון מטוסים טנקים ותותחים שיאיימו איום קיומי על ליבה של הארץ. "התשובה היא חד וחלק כן, אבל זה תרחיש שגם הוא אקסיומה", משיב פלמן המספר על התכנית שמציג ארגונו ל"בניית מערכת יחסים בהסכמה או שלא בהסכמה, כך שהרש"פ תוכל להתקיים עוד הרבה שנים". בחזונו רואה פלמן את הרש"פ מסתפקת במעמד של רשות ולא חותרת להגדרתה כמדינה. כששאלנו אם יש לכך סיכוי לנוכח הסרבנות העיקשת של הפלשתינים לוויתור כלשהו מעמדותיהם, הוא משיב: "ברור שהם רוצים, והם אומרים, אבל מדינת ישראל מספיק חזקה כדי לעשות את מה שהיא רוצה. יש הרבה מה לעשות חוץ ממה שיוביל אותנו למדינה דו לאומית".
לדבריו אלה מוסיף פלמן ומעיר כי מדינה אינה בהכרח כזו שמחזיקה מטוסים וטנקים. שאלנו אם הוא מכיר מציאות כזו באזורינו ופלמן חוזר לכותרת תכניתו: 'היפרדות אזרחית ושליטה ביטחונית', "תגיד לי אם זה אפשר? כן, וזה כתוב בספרים שלנו". על כך שאלנו אם הדברים גם עוברים מהספרים לרמת השטח, האם ישנו מנהיג פלשתיני שמוכן לוותר או שהציבור שלו יקבל את הוויתור שהוא מקבל בשמם על שאיפתם למדינה ריבונית מלאה? לדבריו, אם כך תהיה תגובתם של הפלשתינים "אז תהיה להם מדינה פלשתינית כמו שיש להם כבר מאה שנה".
האם אמירה כזו מטרידה את הפלשתינים שמגלים אורך רוח, בעיקר לנוכח הנגיסה המתמשכת בעמדה הישראלית, לנוכח שיטת הסלאמי שפועלת לשיטתם? פלמן משיב: "אין להם זמן" ומוסיף: "ישראל מספיק חזקה כדי לומר שיש לכם שתי אפשרויות, לקיים ישות פלשתינית לידינו ולא בתוכנו. אם רוצים לתת לדברים לקרות כמו שהם, נתחיל לספח והתרחיש ברור".
האם לא ניתן ונכון ללמוד מסרבנותם של הפלשתינים להצעותיהם המפליגות של ברק ואולמרט על עקשנותם של הפלשתינים? "חלק גדול מהדברים אני יכול לעשות גם בלי הסכמתם ולא אכנס לפרטים. ערך עליון בעיני הוא למנוע את חייהם בתוכנו. לדון בהצעות אולמרט וברק זה עיסוק בארכיאולוגיה".
לדבריו הפתרון הוא בניית מערכת היפרדות אזרחית והמשך שליטה ביטחונית שעליה ,אני לא שואל אותם בכלל. לגבי ההיפרדות האזרחית אני נותן להם שלוש אפשרויות, היפרדות מלאה, היפרדות חלקית והיפרדות קטנה. אם ירצו להישאר כמו שהם שיישארו". האם המשמעות היא אוטונומיה? פלמן אינו מתנגד בהכרח לאפשרות זו. "הפתרון הוא להביא אותם להבנה שעדיפה להם מדינה מפורזת ושהשליטה הביטחונית ישראלית והם פורחים תחת הסינר הישראלי".
האם לא מדובר במשחק שח עצמי ללא פרטנר, שכן הפלשתינים אינם זזים מעמדתם מתוך נכונות להמשיך ולקבל עוד ועוד מיעדיהם, ומנגד ישראל מתקפלת ונסוגה שוב ושוב? האם הם לא יחוללו מהפך בתוך פרק זמן קצר ואחרי שיקבלו את המדינה המפורזת יחמשו אותה מבלי שיש למישהו אפשרות להגיב? פלמן מדגיש שתכניתו מתפרסת על פני תהליך של שלושים שנה באופן הדרגתי מבלי שישראל מסירה את ידיה ממקום כלשהו אלא עד שמתממשים סעיפי ההסכם ונבחנת ההתפתחות בעם הפלשתיני.