יו"ר ארגון רבני צוהר, הרב דוד סתיו, שיגר מכתב לרב הראשי לישראל, יצחק יוסף, לפיו הוא דורש ממנו להתנצל על דבריו כלפיו בכנס רבני שהתקיים בירושלים.
המכתב המלא שנשלח לרב יוסף על ידי עורך דינו של הרב דוד סתיו:
הריני פונה אליך בשמו של מרשי, הרב דוד סתיו, רבה של העיר שהם, כדלהלן:
לפני ימים אחדים נשאת דברים בכנס רבני שהתקיים בירושלים, ועסקת בדבריך בסוגיית גיורם של ילדים ומבוגרים שמוצאם יהודי הגם שהם אינם יהודים על פי ההלכה.
במהלך דבריך, התייחסת ל"רב אחד" שלטענתך עוסק בגיורים במדינות שונות (על פי פרסומים שונים התכוונת בדבריך לרב חיים אמסלם) שלקח אתו "איזה אחד, רב עיר של שוהם" לברזיל שם גיירו השניים "בסרט נע" 400 בני אדם, בעיקר ילדים. ביקרת קשות את אותו מבצע גיור, בו כביכול, היה מעורב מרשי, ואף הוספת וציינת כי יש אימהות של אותם ילדים אשר אינן מעוניינות בגיור והולכות לכנסיה.
דבריך על מרשי – אינם אמת וחסרי כל קשר למציאות. מרשי לא נטל חלק בגיור המוני בברזיל או בכל מדינה אחרת, לבדו או בצוותא חדא עם אדם אחר.
דבריך זכו מאז אמירתם לתהודה רבה ולציפיות מרובות ברשת האינטרנט. אלו הם דברי לשון הרע, דברים חמורים, שטוב להם לולא נאמרו.
דבריך פוגעים ומבזים את הרב סתיו, משל מדובר באדם ללא יראת שמיים אשר אינו מקפיד על הלכות גרות, ואשר אינו בוחל במבצעים סיטונאיים ל"גיור" מאות בני אדם בסרט נע. הדברים חמורים במיוחד לנוכח מעמדך כרב הראשי, אליו נשואות עיני תלמידיך ושומעי לקחך, וחלקים מקרב שלומי אמוני ישראל הרואים בך, מעצם מעמדך, סמכות תורנית מוסרית וערכית, אשר מי שבזוי בעיניה בזוי גם בעיניהם.
מה רב המרחק בין ביקורת הנובעת מהבדלי השקפה בינך לבין מרשי, באשר לאמות המידה, והמדיניות ההלכתית שיש לנהוג בה על מנת לקרב את זרע ישראל תחת כנפי השכינה, לבין השתלחות ואמירת דברים שאינם אמת והצגתו של מרשי כמי שפועל בניגוד להלכה ובאופן לא מבוקר, לא מרוסן ומשולח רסן בגיורם בין לילה של מאות.
הנך מתבקש בזאת, לחזור בך בצורה נחרצת מדבריך כלפי מרשי, ולהתנצל בפניו בנוסח אשר יתואם עמו ואשר יכלול את ההבהרות הבאות: כי לדברים שנאמרו על ידיך אין אחיזה במציאות; כי מדובר בטעות עליך הנך מצר ומתנצל על הפגיעה הרבה שנגרמה למרשי על לא עוול בכפו, וכי הבדלי השקפה אינם מצדיקים את ביזויו של מרשי.
באם לא תיצור קשר עם מרשי או עם הח"מ לשם תיאום נוסח ההתנצלות, יהא עלי לייעץ למרשי באשר לדרכי הפעולה בהן ינקוט, ולהווי ידוע כי מרשי אינו מתעתד להבליג על הדברים הללו.
אין מדובר בכבודו של מרשי אלא בכבוד התורה, ובכבוד ציבור רחב המזדהה עם מרשי ועם הערכים בהם הוא מאמין.