לפני פחות משנה הצהיר הרב רפי פרץ כי הוא מקבל את התפקיד שהוטל עליו להנהיג את הבית היהודי והוסיף כי הוא עושה זאת בענווה ובצניעות.
היה זה באותם ימים שבהם המפלגה נוכחה לדעת כי מנהיגיה בשנים האחרונות, בנט ושקד, נטשו אותה לטובת הרפתקה שהתבררה ככושלת ב"ימין החדש" והיא נותרה מתבוססת בדמיה ומייחלת למושיע שיאמר לה "בדמייך חיי!".
רפי פרץ היה התקווה האחרונה שמאחוריו קריירה מפוארת כראש מכינה קדם צבאית וראש מכינה שהעמיד תלמידים הרבה, כטייס מסוקים מצטיין ורב אומץ, כרבצ"ר ובכלל, כאיש בעל ערכים נעלים הראויים למנהיג.
הכול זוכרים את התנהגותו ממלכתית מוסיפת הכבוד מול צה"ל בימי ההתנתקות של שרון, שבהם נאלץ לפנות את ישיבת עצמונה שעמד בראשה.
אלא שלרב פרץ קרה מה שקרה להרבה רבנים ומכובדים בעלי ערכים שהחליטו לטבול את ידם במדמנת הפוליטיקה. הענווה והצניעות שעליהם הכריז עם כניסתו לתפקידו נעלמו, האגו והכבוד תפסו את מקומם. הפוליטיקה הייתה שדה חדש שלא נחרש עבורו והוא נטל עימו אליה יועצי אחיתופל שאולי מבינים דבר או שניים בניהול ישיבה אך הבנתם בפוליטיקה וברזי הקמפיין הפוליטי שווה להבנתם בפיזיקה גרעינית, כפי שראינו בשני קמפיינים כושלים ומבולבלים שניהלו.
החלטתם האחרונה להתראיין לעיתון "ידיעות אחרונות", כאשר כל ניסיונות העבר הוכיחו כי הוא רחוק מלהיות מרואיין מיומן היודע כיצד להשיב לשאלות מביכות ונוקבות וכאשר היה ברור מראש איזו כותרת יוציאו מדבריו, כפי שאכן קרה, מוכיחה שוב אזלת היד ואפס שיקול דעת.
וכך, הכריזמה שאפפה אותו נעלמה כלא הייתה ושקעה בסבך התבטאויות, החלטות תמוהות וכשל תקשורתי עם סביבתם. נראה כי הרב פרץ ויועציו מצעידים את מפלגת הציונות הדתית אל השפל הנורא מכל העלול לפקוד אותה בבחירות הקודמות והם אלה שיהיו חתומים על תעודת הפטירה שלה.
סירובו העקשני עד כה להצעה ההגיונית של סמוטריץ', לקיים פריימריז או סקר שיקבע את הרכב הרשימה, רק מגביר את החשש שהוא כלל אינו בטוח במנהיגותו ובאמון שהציבור הדתי הלאומי רוחש לו. אולי חשש שסמוטריץ', הפוליטיקאי הממולח שיודע את המלאכה, מאפיל עליו, מה שנכון. מי שבטוח במנהיגותו ובאמון שהציבור רוחש לו אינו נרתע מהתמודדות. הציבור הקרוע והמשוסע הזה ייחל למנהיג מאחד שיקשור את הקצוות אך ראה בקוצר ידו.
אגב, במשך שנים התנגדו באיחוד הלאומי למהלך איחוד עם הבית היהודי, אף שאור שמש אינו יכול להיכנס בין הערכים והאינטרסים שלהן ורק עתה הבין סמוטריץ' את האיוולת שבפיצול. הרב פרץ טרם הבין אותה. במקום לחבר את הקצוות, הלך הרב פרץ אל הקצה הקיצון. במקום לנהל מו"מ פרודוקטיבי עם האיחוד הלאומי תחילה ובמקום להביא לאיחוד המחנה, התחבר באופן הזוי עם שוליו הסהרוריים, אלה שמיידים אבנים על חיילי צה"ל או לפחות אינם מגנים את העושים כך, אלה שתולים תמונות של הרוצח גולדשטיין בסלון ביתם ומעתירים עליו מילות שבח, אלה שמדינת ישראל והממלכתיות הן מרמס לרגליהם, אף שהם מתפארים בכך שהם אומרים "הלל" ביום העצמאות.
חיבור זה יבריח מהמפלגה רבים וטובים מבני הציונות הדתית שלבם ושכלם לא ייתנו להם להצביע למפלגה שבמקום השלישי שלה ניצב איתמר בן גביר. דבר אחד הוא ליצור גוש טכני המכיל את "עצמה יהודית" אי שם במרתף. דבר אחר הוא כאשר הפח המדיף ריח רע ניצב במרכז הסלון.
הרב פרץ הוכיח בהחלטותיו, במיוחד זו האחרונה, כי לא הוא האיש שאליו ייחלה הציונות הדתית. חסד גדול יעשה עימה לו יניח את המפתחות על השולחן ויאפשר לרעהו הטוב ממנו לנסות ולהוביל מהלכים בזמן הקצר שעוד נותר כדי להציל את הבית. והיה אם לא, על חברי המרכז המתכנסים ביום שני הקרוב לדחות את הדרך שאותה הוא מציע על הסף.