כ 200 שנה לאחר שכבש את וונציה יועמד נפוליאון בונאפרט למשפט בעוון גניבת אוצרות אומנות מהעיר. אחדים מתושבי ונציה מארגנים משפט ראווה לקיסר הצרפתי, וזאת במסגרת הניסיון למנוע את
הצבת פסלו במוזיאון שבכיכר סן מרקו.
עו"ד מריו ד'אליה, המארגן את המשפט, אמר אתמול: "נפוליאון אכן מילא תפקיד בהיסטוריה של העיר, אבל את זה אפשר לומר גם על (בניטו) מוסוליני. האם עלינו להציב גם פסל שלו במוזיאון?!"
גובהו של פסל השיש הוא 2.5 מטרים. הוא מראה את נפוליאון בחזה חשוף ועטוף בטוגה. את ידו הימנית הוא מושיט את קדימה ב"הדר קיסרי", ובידו השמאלית הוא מחזיק בגלובוס.
הפסל הוכן בהזמנת סוחרים ונציאנים כהבעת תודה לנפוליאון על הפיכת עירם לנמל חופשי ממכס. הפסל עמד בכיכר סן מרקו בין השנים 1811 ל-1814, השנה שבה נפלה ונציה בידי האוסטרים, ואלה העבירו אותו לאי סן ג'ורג'יו מאג'ורה.
עקבות הפסל אבדו עד שהתגלה לפני כשנה בבית המכירות הפומביות סותבי בניו יורק. קנו אותו אגודה צרפתית האוספת כספים למען ונציה, וקרן התרבות של אחד מהבנקים הוונציאנים.
כוונת הקונים, שקיבלו את אישור עיריית וונציה, הייתה להציג את הפסל במוזיאון "קורר", המוקדש להיסטוריה של העיר.
ז'רום זיסניס, היסטוריון צרפתי, העומד בראש האגודה שרכשה את הפסל, אמר כי " בהתחשב בעובדה שמדובר בעבודה ונציאנית, ובכך שנפוליאון היה חלק מההיסטוריה של ונציה, החזרת הפסל לוונציה מוצדקת".
בחודש מארס מתכוננים ד'אליה ועמיתיו להעמיד את נפוליאון למשפט, ומקווים לגייס את הוונציאנים נגד רעיון הצבת הפסל.
רבים מתושבי ונציה רואים את נפוליאון כרודן שגזל מהעיר את חירותה, וזאת לפני שבזז והשמיד אחדות מהפנינים האדריכליות שבה.
"זה בערך כמו להציב פסל של נלסון במוזיאון הלובר בפריס", אמר ד'אליה. (בתקופת נפוליאון הביס האדמירל הורציו נלסון את הצי הצרפתי בקרבות אחדים).
לדעת זיסניס, השקפתו של ד'אליה על נפוליאון זוכה לתמיכה רק ממספר קטן של ונציאנים. "נפוליאון אכן הביא לקיצה את הרפובליקה של ונציה, אולם מדובר בעיר מדינה אוטוריטרית וארכאית שבה רק לאריסטוקרטים הייתה זכות הדיבור. במקומה כונן הקיסר הצרפתי משטר מודרני, והביא רעיונות חדשניים, כגון שוויון כל האזרחים בעיני המדינה והחוק" אמר זיסניס.
"אף על פי שחיילי נפוליאון בזזו עבודות אומנות, אלה הועברו למוזיאונים, ולא לאוספים פרטיים, בהתאם לרעיונות המהפכה הצרפתית, ובסופו של דבר, הוחזרו כולן לוונציה", הוסיף ההיסטוריון.
נפוליאון אכן הרס כנסיות ובניינים היסטוריים, אולם במקומם הקים מבנים חדשים, שעם הזמן התגלו כשיפור משמעותי לעיר.
למרות דבריו של זיסניס, לא נראה ד'אליה כמתרשם, ונוסף על התנגדותו העקרונית הוא הביע התנגדות אומנותית להצבת הפסל, והגדיר אותו כ"עבודה מפלצתית".
הצבת פסלו במוזיאון שבכיכר סן מרקו.
עו"ד מריו ד'אליה, המארגן את המשפט, אמר אתמול: "נפוליאון אכן מילא תפקיד בהיסטוריה של העיר, אבל את זה אפשר לומר גם על (בניטו) מוסוליני. האם עלינו להציב גם פסל שלו במוזיאון?!"
גובהו של פסל השיש הוא 2.5 מטרים. הוא מראה את נפוליאון בחזה חשוף ועטוף בטוגה. את ידו הימנית הוא מושיט את קדימה ב"הדר קיסרי", ובידו השמאלית הוא מחזיק בגלובוס.
הפסל הוכן בהזמנת סוחרים ונציאנים כהבעת תודה לנפוליאון על הפיכת עירם לנמל חופשי ממכס. הפסל עמד בכיכר סן מרקו בין השנים 1811 ל-1814, השנה שבה נפלה ונציה בידי האוסטרים, ואלה העבירו אותו לאי סן ג'ורג'יו מאג'ורה.
עקבות הפסל אבדו עד שהתגלה לפני כשנה בבית המכירות הפומביות סותבי בניו יורק. קנו אותו אגודה צרפתית האוספת כספים למען ונציה, וקרן התרבות של אחד מהבנקים הוונציאנים.
כוונת הקונים, שקיבלו את אישור עיריית וונציה, הייתה להציג את הפסל במוזיאון "קורר", המוקדש להיסטוריה של העיר.
ז'רום זיסניס, היסטוריון צרפתי, העומד בראש האגודה שרכשה את הפסל, אמר כי " בהתחשב בעובדה שמדובר בעבודה ונציאנית, ובכך שנפוליאון היה חלק מההיסטוריה של ונציה, החזרת הפסל לוונציה מוצדקת".
בחודש מארס מתכוננים ד'אליה ועמיתיו להעמיד את נפוליאון למשפט, ומקווים לגייס את הוונציאנים נגד רעיון הצבת הפסל.
רבים מתושבי ונציה רואים את נפוליאון כרודן שגזל מהעיר את חירותה, וזאת לפני שבזז והשמיד אחדות מהפנינים האדריכליות שבה.
"זה בערך כמו להציב פסל של נלסון במוזיאון הלובר בפריס", אמר ד'אליה. (בתקופת נפוליאון הביס האדמירל הורציו נלסון את הצי הצרפתי בקרבות אחדים).
לדעת זיסניס, השקפתו של ד'אליה על נפוליאון זוכה לתמיכה רק ממספר קטן של ונציאנים. "נפוליאון אכן הביא לקיצה את הרפובליקה של ונציה, אולם מדובר בעיר מדינה אוטוריטרית וארכאית שבה רק לאריסטוקרטים הייתה זכות הדיבור. במקומה כונן הקיסר הצרפתי משטר מודרני, והביא רעיונות חדשניים, כגון שוויון כל האזרחים בעיני המדינה והחוק" אמר זיסניס.
"אף על פי שחיילי נפוליאון בזזו עבודות אומנות, אלה הועברו למוזיאונים, ולא לאוספים פרטיים, בהתאם לרעיונות המהפכה הצרפתית, ובסופו של דבר, הוחזרו כולן לוונציה", הוסיף ההיסטוריון.
נפוליאון אכן הרס כנסיות ובניינים היסטוריים, אולם במקומם הקים מבנים חדשים, שעם הזמן התגלו כשיפור משמעותי לעיר.
למרות דבריו של זיסניס, לא נראה ד'אליה כמתרשם, ונוסף על התנגדותו העקרונית הוא הביע התנגדות אומנותית להצבת הפסל, והגדיר אותו כ"עבודה מפלצתית".