לא קל להיכנס לתוך ראש של נער מתבגר, להסתכל דרך עיניו, להרגיש, לחוות ולספר את חייו ורגשותיו, גם אם הנער הזה הוא אני מלפני כמה שנים. לא קל, אבל אפשרי, ואברהם דוד סולמון גם עשה זאת. ברומן הביכורים שלו 'בכי תמרורים' הוא מזמין אותנו להצטרף אליו למסע בנבכי הנפש של בחור צעיר. מסע בנבכי נפשנו.
'בכי תמרורים' עוסק באחת השנים הקריטיות בחייו של כל בחור מהמגזר, הלוא היא כיתה י"ב הידועה בכינוי "השמינית". משה, נער מתבגר ושמיניסט בהתהוות, עובר תחנות החיים שעברנו כולנו ומאיר אותן מנקודת מבטו הייחודית של המחבר. כשהוא מזגזג בין נוסטלגיה מלטפת לכאבי עבר, פורש סולומון מסכת עשירה של תהיות אמוניות לצד לימודי נהיגה, אהבות נעורים ואהבת ה'. מסכת חיים שלצד המחשבות והרעיונות הגדולים לא פוסחת על נושאים יומיומיים כמו בני עקיבא, שבו"שים, דינמיקה משפחתית וחברתית.
בניגוד לספרים רבים שבהם מצופה מהקורא להזדהות רגשית עם הגיבור, 'בכי תמרורים' מתייחד דווקא בכך שהדמות הראשית איננה עממית, אלא מוצגת כשונה ויוצאת דופן. בכנות וביושר פורש המחבר דמות של בחור קיצוני ורגיש, שלא פוחד מלהודות ברגשותיו וחולשותיו, ובכך לתת לנו הצצה לתהליך המשמעותי שהוא עובר. הצצה, אך לא הזדהות. את האחרונה ניתן לשמור לדמויות המשנה החביבות שפוזרו בנדיבות לאורך הספר. שכן, בלי להתנתק מקו העלילה הראשי, נפרשים להם מגוון שמיניסטים ושמיניסטיות אחרים, איש איש וסיפורו, איש איש ואופיו. לאלו קל להתחבר, וכל אחד מהקוראים ימצא בהם מקור לרגשי נוסטלגיה לא מעטים.
כרומני ביכורים רבים אחרים, גם ספר זה עדיין בוסרי וטעון ליטוש שבוודאי יקרה בספרים הבאים של סולמון. הדבר כמעט אינו בא לידי ביטוי בתוכן ובהתקדמות העלילה, שכפי שתואר מצליחה לרגש ולגעת בקוראים, אלא בעיקר בשפה ובסגנון. הספר נכתב במשלב לשוני גבוה שייתכן ומתיימר להזכיר את הרב סבתו, אך בפועל פעמים רבות צורם באוזניים עקב שימוש בשפה גבוהה במקומות שבהם היא כלל לא נחוצה. מה גם שבניגוד לספריו של הרב סבתו הממוענים לכלל האוכלוסייה אך בעיקר לשכבה היותר בוגרת, ניתן לשער כי ספר המתאר את חייו של שמיניסט ובכללם טסטים, הדרכה בבני עקיבא ושבו"שים ייקרא על ידי חבר'ה צעירים יותר, ואלו ככלל מעדיפים ספרים במשלב לשוני נמוך.
אם כבר הזכרנו את קהל היעד, כדאי לשים לב גם לרפרנסים. המחבר מרפרר ללא הרף לעולם הישיבתי מתוך נקודת מוצא שהקורא בקיא בו על בוריו, ואין כמעט עמוד בלי ניחוח ביינישי מובהק. אם זה מילים בארמית, פרפראזות על דברי חז"ל, דברי תורה המשולבים בסיפור ועוד. גם קורא שפחות בקיא ברזי עולם הישיבות והתורה יוכל לקרוא את הספר, אך ייתכן שיימצא את הדבר מעיק מעט וחזקה עליו שירגיש כצופה מן הצד. לעומת זאת, לקוראים שעוד זוכרים דבר או שניים ממה שלמדו בישיבה או במדרשה מדובר במעין דרישת שלום מחויכת מן העבר.
גם בלי לקרוא את פרטיו של הסופר המובאים באחורי הכריכה, היה אפשר לנחש כי מדובר בעוד מאותם הפירות שהצמיחה ומצמיחה ישיבת ההסדר במעלה אדומים. לישיבה, שהביאה לנו את הרב חיים סבתו ואת מיכאל שיינפלד, רשימה ארוכה של ספרים וסופרים שיצאו מבית מדרשה, כאשר השורה האחרונה ברשימה זו הוא 'בכי תמרורים'. על אף שמדובר בספר ראשון של המחבר, הוא בהחלט ראוי וזכאי להיכנס לאותה רשימה, שהלוואי ורק תוסיף ותתארך.