המרוץ למצוות

סיפורם של האנשים שנמצאים במרדף מתמיד אחרי קיום מצוות נדירות ומורכבות, בלי להתחשב בשיקולי זמן, כסף ומאמץ

דביר עמר , י"ט בטבת תש"פ

המרוץ למצוות-ערוץ 7
מצווה שקיומה חוצה מגזרים. טקס פדיון פטר חמור בחסידות צאנז, נתניה
צילום: יעקב לדרמן, פלאש 90

שעת בוקר מוקדמת. ראש ישיבה גדולה, מזקני רבני הציונות הדתית, מטריח את עצמו אל דיר כבשים הומה. זקנו הלבן מתבדר ברוח הבוקר ובידיו הוא אוחז בכבש הראשון ומתחיל לגזוז את הצמר. המלאכה מתבררת כלא פשוטה בכלל, אבל הרב לא עוצר. כבר שנים הוא חיכה לרגע הזה, שבו יקיים במו ידיו את המצווה הנדירה.

זמן רב חיפש הרב המדובר – הרב זלמן מלמד, ראש ישיבת בית אל - הזדמנות לקיים את מצוות ראשית הגז. כששמע כי אחד מתושבי היישוב קנה עדר כבשים קטן, ביקש הרב מבעל העדר לקנות ממנו חמש כבשים - הכמות המינימלית לקיום המצווה. האיש סירב למכור חמש כבשים מתוך עדר מצומצם, אולם כששמע כי מטרת הרכישה היא לצורך מצווה נעתר. כשירד הרב לראות את הכבשים, גילה כי טרם הגיע הזמן, שכן כמות הצמר של הכבשים הייתה דלה מדי, ולא הגיעה לשיעור המינימלי הנדרש של כ-240 גרם צמר נקי מכל כבש.

"עברו כמה חודשים, ולאחר שהכבשים התחילו להזיע תחת חום הצמר, ניתן האות. הרב התייצב השכם בבוקר בדיר, שם קנה את חמש הכבשים בכל אפשרויות הקניין, כדי לצאת ידי חובת כל הדעות והשיטות, והחל במרץ במלאכת הגזיזה יחד עם קבוצה מתלמידי הישיבה", מספר הרב שמואל הולשטיין, ראש הגרעין התורני וראש הכולל בהוד השרון. המחשבה כי בתוך כמה דקות אפשר לגזוז כבשה התבררה כמוטעית, והגוזזים הבלתי מנוסים עמלו שעות רבות, "אולם החיוך ושמחת המצווה לא פגו אף לרגע", מעיד הרב הולשטיין. "בסיום גזיזת כל אחת מהכבשים היה מתח באוויר - האם כמות הצמר מספיקה לשיעור הנדרש לקיום המצווה? כמות הצמר הייתה אומנם גבולית, אך בשקילה מדוקדקת התברר כי אכן ישנו צמר בשיעור הנדרש".

בהזדמנות זו, כשבבעלותו כבשים משלו, החליט הרב לקיים גם את מצוות נתינת זרוע, לחיים וקיבה לכהן. שוחט שהוזמן למקום שחט את אחת הכבשים הגזוזות, והכין את מתנות הכהונה לנתינה לכהן. לאחר סיום ההכנות יצאה מהדיר תהלוכה חגיגית אל עבר הישיבה בבית אל, לטקס סיום גזיזת הכבשה החמישית. בסיום הטקס נסע הרב מלמד לישיבת מרכז הרב בירושלים, שם חיכו לו מאות תלמידי הישיבה, ובראשם הכהן שלו היו מיועדים ראשית הגז והזרוע הלחיים והקיבה, הלוא הוא ראש הישיבה, הרב אברהם שפירא זצ"ל. בטקס מרגש העניק הרב מלמד לרב שפירא את מתנות הכהונה. בסיום נשאו הכול תפילה כי יזכו בקרוב לבניין בית המקדש ולתת לכהנים את כל כ"ד מתנות הכהונה.

גם האדמו"ר קונה חמור

תופעת החיזור אחרי קיום מצוות נדירות, שהיו רדומות במשך שנים מסיבות שונות או שנסיבות קיומן מצריכות השקעה מיוחדת, משותפת לעוד יהודים שהולכים ומתעוררים לעניין זה, גם כשהדבר דורש משאבים של כסף וזמן. הם הולכים ומחפשים קיני ציפורים כדי לשלח את הקן, קונים אתון מבכרת כדי לקיים מצוות פדיון פטר חמור או רוכשים שדה קטן כדי לקיים בו מצוות התלויות בארץ.

"בישיבה שלנו קיימנו את המצווה של פדיון פטר חמור. המעמד היה מאוד מרגש והרבה אנשים הצטרפו לקיום המצווה", מספר הרב אביב גמליאל, ראש ישיבת ההסדר בשילה. "כדי לקיים אותה, היה צורך לקנות חמור ולחכות עד שייוולד הפטר של אתון שזה הבכור שלה, וכן לקנות שה, כדי לברך על פדיון פטר חמור, שהרי החמור אסור בהנאה וכדי לפדותו נותנים את השה לכהן, והעיִר הולך לבעלים". הרב גמליאל מתאר את תחושת הרוממות שחפפה על הטקס כולו. "היה קידוש שם שמיים גדול, כי זו מצווה שלא רגילים לקיימה".

מצוות פדיון פטר חמור זוכה לעדנה גם במגזר החרדי לפלגיו השונים, וזכתה לתמיכתם של גדולי הדור כמו הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל והרב אהרון לייב שטיינמן זצ"ל, שאף השתתפו בעצמם בטקסים אלו. בשנה החולפת ישנה עלייה בכמות הטקסים הללו, שמתקיימים בכל גווני המחנה החרדי: החל מישיבת רש"י מהצד הליטאי וכלה באגף החסידי, שבו ערך האדמו"ר מצאנז את הטקס לצד אלפי חסידים, כאשר הכהן הפודה היה האדמו"ר מפינסק קרלין. "האדמו"ר קנה את החמור מבעליו. התרגשות רבה אחזה בציבור האלפים כאשר בירך הרבי את הברכה הנדירה, ולאחריה ברכת הכהן לרבי ולחסידים... הרבי מצאנז שליט"א בירך 'לחיים' ובירך את הכהן שנזכה בקרוב לתת לכהן את כל כ"ד מתנות הכהונה בבניין בית המקדש בקרוב", כך נכתב בהתרגשות בעיתוני המגזר החרדי.

גם בעולם התורה הספרדי התכבדו בכירי הרבנים לפדות פטר חמור. חכם שלום כהן, ראש ישיבת פורת יוסף ונשיא מועצת חכמי התורה של ש"ס, פדה פטר חמור בטקס שנערך בנתניה בין כנסי בחירות. הראשון לציון הרב יצחק יוסף קיים את המצווה בהשתתפות אלפים במושב אחיטוב, כאשר בתום הברכה גם החמור השמיע את קולו והעלה חיוך על פני המשתתפים. בנוסף לכך, לאור דרכו של האר"י שעודד קיום מצוות נדירות, רבים מהמקובלים בדורנו נוהגים לקיים מצוות פטר חמור, כמו הרב דוד בצרי מירושלים והרב דב קוק מטבריה.

מבחינתו של הרב גמליאל, המרדף שלו אחר קיום מצוות נדירות, ולא רק פדיון פטר חמור, הוא חלק מהחובה שלו לקיים תרי"ג מצוות. "האר"י כותב שאדם צריך לנסות לזכות לקיים את כל תרי"ג מצוות, ובאותו יום שיש לו את המצווה הנדירה יש עליו אור מאוד גדול. לפי ההכנה של האדם, כך תהיה לו המצווה. אנחנו התכוננו הרבה למצוות הללו. אתה מרגיש משהו מיוחד. מצווה שאתה עושה פעם אחת, יש לה אור גדול".

לעיתים הביצוע של המצווה מורכב. "שילוח הקן עשיתי כמה פעמים, זו הייתה משימה מורכבת ובשל כך לא צילמנו את הטקס. מכיוון שהיינו עם עוד אנשים היה חשש שהיונה תברח, ולכן היה צריך לעשות זאת בשקט, כדי לצאת ידי חובה במחלוקת בין רש"י לרמב"ם האם צריך להעיף בידיים את האם, או שבכל קול או מעשה שלך שבגללו היא עפה - אתה יוצא ידי חובה".

הרב גמליאל מציין כי יש מצוות נדירות שכמעט כל אחד יכול לקיימן, אך לשם כך דרושה מודעות. "מצוות מעקה זו מצווה שאנשים מהשורה לא זוכים לקיים, למרות שהרבה פעמים אנשים בונים וילה פרטית ויש להם אפשרות לעשות מעקה. הם נותנים לקבלן לעשות אותו. זו מצווה עם ברכה וחבל להחמיץ אותה".

הרב גמליאל החל את ההתעסקות במצוות נדירות מתוך לימוד הלכות שחיטה דווקא. "אני מתעסק בשחיטה, זו נקודת ההתחלה. למדנו את החומר ואז נחשפנו לאיך מבצעים את זה. רצינו לדעת כיצד אדם מהשורה יכול לקיים את ראשית הגז. בתחילה זה נראה לנו מאוד רחוק, אך כעבור זמן פגשנו אנשים שמתעסקים בענייני צאן והגענו ברוך ה' למעשה". אט אט הוא צבר מצוות בזו אחר זו. "כשעשיתי כפרות, קיימתי את כיסוי הדם. אחר כך קיימתי ראשית הגז, ולאחר מכן כששחטנו, לקחנו את הזרוע, הלחיים והקיבה והבאנו לכהנים".

מה הרב עונה לרבנים שאומרים "תתעסקו בעיקר ולא בטרנדים"?

"האר"י נתן תוקף מאוד גדול לכל התהליך שאנחנו עושים. הרבה מהאדמו"רים, וגם הרב עובדיה יוסף זצ"ל, מאוד עודדו שאדם יזכה להשלים תרי"ג מצוות. נכון שזה טרנד, אבל המצווה בתוקפה וזה לא גורע ממנה. יש בעם ישראל מצוות שיש להן יותר חביבוּת, כמו מצוות סוכה וחנוכה. גם אנשים שלא שומרים תורה ומצוות יש להם חביבות אליהן, האם זה אמור לגרוע? המצווה היא מצווה, והפולקלור לא פוגע במצווה". בפרט, הוא מדגיש, שמדובר במצווה לכל הדעות. "אף אחד לא ישלול את מעשינו, כי אין מחלוקת על כך שזו מצווה. אלו מצוות לכל הדעות גם בזמן הזה, ואני רוצה לזכות לקיימן. כל דבר שמקרב יהודים לקודש - למה לא? צריך להרבות באור, וזה אור".

חווה אחת, 22 מצוות

ד"ר סודי נמיר, ממגורשי גוש קטיף וכיום תושב יד בנימין, החמיץ פעם אחת את המצווה הפחות מצויה של בניית מעקה, אבל קיבל הזדמנות שנייה להשלים את החסר. כשבנה את הבית בנוה דקלים, היה בו מקום שחויב לפי הדין בבניית מעקה. נמיר ביקש להתקין בעצמו את המעקה ולברך עליו, אולם התברר שהנגר הקדים אותו בבניית המעקה, וכך הפסיד נמיר את המצווה וברכתה.

"הלכנו לברר האם מבחינה הלכתית אפשר לברך אם המצווה כבר נעשתה. האם זו מצווה תמידית ואז בכל רגע אפשר לברך, או שאם מישהו אחר עשה מצווה בשבילי - הפסדתי. נפסק שאם נפרק את המעקה, אפשר לבנות אותו מחדש ולברך. בחרנו לעשות אירוע גדול כשהתקנו את המעקה ובירכנו עליו, ואפילו ראש המועצה הגיע".

הסיפור לא נגמר בכך, ממשיך נמיר: "אחרי הגירוש מגוש קטיף, אמרתי לעצמי: מי יודע אם אי פעם אזכה לבנות מעקה. אבל אז בנינו בית ביד בנימין, ואמרנו לקבלן: שלא תעז לבנות מעקה! אנחנו נגיע אחריך בערב, נשפוך את המלט וניצוק את המעקה. אמרנו: מי יודע, כנראה שזו הפעם האחרונה שאנחנו בונים מעקה. יצקנו את המעקה, בירכנו והיינו בטוחים שזו הפעם האחרונה שנקיים בחיינו מצוות מעקה".

אבל נראה שדבקותם הגדולה של בני המשפחה במצווה זו גלגלה לידם הזדמנות נוספת: "אחרי שבוע וחצי, הבן שלי עלה לגג, ובזכותו התברר לנו שכשאתה מטפס במדרגות, כל האזור חשוף. לפי ההלכה מקום כזה מחויב בעשיית מעקה, כי כתוב 'לא תשים דמים בביתך'. אמרתי לבן שלי: הפעם אתה תברך! הוא לקח מלט ויצק מעקה. אנחנו למדנו מכך שאף פעם אל תגיד אף פעם", הוא חותם את דבריו. מבחינתו של נמיר יש חשיבות גדולה בקיום כל מצווה שניתן לקיים. "בן אדם חי 80-70 שנה במקרה הטוב. הוא מחויב לעשות תרי"ג מצוות, כל מצווה כנגד איבר. פספסת מצווה - פספסת איבר".

בקטגוריה משיקה למקיימי המצוות הללו, יש מי שמבקשים לשמר הלכות או פסיקות שלא נתפשטו בציבור. הרב משה אלחרר, רב העיר שלומי, הוא אולי הרב היחיד שמקפיד מדי שנה בתקופה שבין תשעה באב לראש השנה לומר ברכת שהחיינו מדי שבוע, כפי שפסק הראשון לציון הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל.

"הרב עוזיאל היה מברך שהחיינו על פרי חדש או בגד חדש בין תשעה באב לראש השנה", מספר הרב אלחרר, ומשחזר כיצד נולדה הפסיקה המיוחדת: "פעם הגיע הרב עוזיאל לרחובות וביקש שיביאו לו סברס. שאלו אותו: בשביל מה הרב נצרך לסברס? ענה להם הרב: כעת אנחנו נמצאים בשבע דנחמתא. תקופה של שבע שבתות שבין תשעה באב לראש השנה,ש בהן קוראים הפטרות העוסקות בנבואות נחמה ובחזון הגאולה. בדורנו, עם הקמתה של מדינת ישראל, התחיל תהליך הנצח של גאולת ישראל. גאולה נצחית שלעולם אין אחריה גלות. אנחנו לא יכולים לתקן ברכות חדשות, אבל אנחנו צריכים ומחויבים להודות לה' על חסדו ועל ישועתו, שתהיה תשועת עולמים". הרב אלחרר מאמין שבעתיד רבים יצטרפו לבשורה, ולעת עתה הוא מעיד על חלק משומעי שיעוריו שהחליטו לקבל על עצמם את המנהג.

אצל הרב רונן זר, כיום תושב רחובות המלמד בבתי מדרש שונים בעיר, הכמיהה לקיים בעצמו את המצוות הקשות לקיום התרחבה בתוך זמן קצר לפרויקט של ממש, שמטרתו לזכות את הרבים בקיום המצוות הללו. "התעורר אצלי הרצון לקיים את המצוות הנדירות הללו, שבדרך כלל אנחנו לא זוכים לקיימן. בחלוף הזמן גיליתי שיש הרבה אנשים שלא מחוברים למצוות הללו. אמרתי לעצמי: בוא נעשה משהו שיזכה את כולם, כמה שיותר אנשים".

הרעיון שהגה זר היה הקמת חווה של מצוות נדירות. "רתמתי הרבה רבנים שנתנו את ההסכמה לעניין. הבאתי משקיעים ששמו הרבה כסף, השקעתי הרבה עבודה בהקמה". ההשקעה לבסוף השתלמה. "קיבלנו שטח בבית אל, גידרנו אותו והתחלנו להקים מבנים, לזרוע חיטה ולהביא בעלי חיים. התחברנו לקרן קיימת ולאט לאט התחלנו לאסוף את המצוות לחווה". כל חיה הייתה ייעודית למצווה מסוימת. "גידלנו כבשים, עיזים וחמורים. חמורים לפטר חמור, כבשים לראשית הגז, ועיזים כדי שנוכל להמיר פטר חמור בגדי".

המבקרים בחווה יכלו לצבור באמצעותה קיום של לא פחות מ-22 מצוות. החווה החלה לפעול בתחילת העשור הנוכחי, בשיתוף פעולה עם מכון התורה והארץ, שדאג לפרסם את המקום ולקיים בו לימוד ופעילויות לילדים. "יצרנו פלטפורמה שאנשים יכולים להיות שותפים בקיום המצוות בחווה גם מרחוק, באמצעות תשלום סכום סמלי לפיתוח. כדי שזה יהיה מעוגן הלכתית, עשינו קניין על ידי בית הדין לשיתוף במצוות". ההצלחה בשנת 2011 הייתה גדולה. "היו לנו יותר מ-500 איש בארץ ובחו"ל שהתחברו לקיום המצוות. את מצוות פטר חמור, למשל, קיימנו חמש פעמים".

באותה תקופה קיים הרב זר בעצמו מצוות נוספות, כאלו שאינן קשורות לחווה. "עשיתי שילוח הקן כמה פעמים, כשהלכתי בדרך וראיתי". את העובדה שהצליח לקיים את המצווה כמה פעמים הוא תולה בסייעתא דשמיא וגם בהשתדלות. "מי שמחפש, מזמנים לו. ככה זה עובד בכל דבר".

לדעתך יש חובה להתאמץ לקיים את המצוות הללו?

"כמובן. למדתי אצל האר"י ז"ל שאם אדם לא מקיים את המצוות הללו, הוא עוד יחזור עליהן בגלגול. הבנתי שאני חייב לרדוף אחרי המצוות הללו. אדם צריך להשתדל לקיים את כל המצוות. גם אם הוא לא מספיק חזק במצוות אחרות, הוא לא רשאי להיבטל מהמצוות הללו. אין קשר בין הדרישה לקיים כמה שיותר מתרי"ג מצוות ובין האיכות שבה אני מקיים כל מצווה ומצווה".

החווה של הרב זר נסגרה לפני כמה שנים בשל הצקות והטרדות של גורמים שונים, שהגיעו לכדי גרימת נזקים גדולים במקום. הרב זר נאלץ לעצור את הפעילות, אך למרות זאת תחושת הסיפוק לא נעלמה. "אני מרגיש שהחלום התגשם. ממשיכים הלאה. יש עוד חלומות", הוא אופטימי. ואם יימצאו המשקיעים, הוא מבטיח, הוא יעניק את מיטב כוחו והניסיון שצבר על מנת להקים את החווה בשנית.

"פדיון בננות היה פחות פופולרי"

בעולם הרבני יש גם דעות המסתייגות ממגמת המרדף אחרי מצוות נדירות, ומבכרות השקעה בקיום המצוות היומיומיות. בקרב הרבנים יש אף מי שרואה את העיסוק במצוות הללו כעניין טרנדי בלבד.

"אני לא רוצה לומר לא על התופעה הזאת, אשריכם ישראל שמחבבים את המצוות. אני לא שולל לגמרי את העניין. מאידך, לא ראינו לרבותינו שיעשו כן", אומר ל'בשבע' הרב אשר וייס, אב"ד דרכי הוראה ומגדולי הפוסקים כיום. "אני מעולם לא עשיתי פדיון פטר חמור. אני חושב שפדיון פטר חמור נאמר לאנשים שיש להם חמורים והם חקלאים וזה העיסוק שלהם. מעולם לא ראינו ושמענו לגדולי ישראל שירדפו אחרי המצוות הללו. כך נראה לעניות דעתי. זה הפך להיות טרנד בחברתנו. לצערי, אנשים מהדרים מאוד בקיום המצוות הנדירות במקום להתרכז במצוות שהן עיקר היהדות - התורה, התפילה והצדקה. אדם צריך להתפלל וללמוד ולכוון במאה ברכות כל יום ולתת צדקה, זה העיקר. אני חושב שבנטייה הזאת יש גם פן שלילי. בדרך צינית אני אומר, שאם במקום פדיון פטר חמור היינו צריכים לפדות בננות - זה לא היה כל כך פופולרי. כאשר יש לך חמור ואלף חסידים וצריך להרים אותו, זה מצטלם טוב. אם היה מדובר באגסים, לא יודע כמה היו מקיימים".

ישנם גם מי שרודפים אחרי הידורי מצווה מיוחדים. "מדי שנה אני מקפיד לנסוע למטעי התמרים בעמק המעיינות ועושה מאמץ מיוחד לקטוף בעצמי מראש עץ בגובה 15 מטרים את הלולב הכי ארוך שאני יכול. השיא היה 3.36 מטרים", אומר יאיר ליאור, תושב היישוב בית חגי. "אני אוהב להדר בלולב ארוך. לא בהכרח שיש לי הדס וערבה ארוכים, אבל בשביל לולב ארוך אני עושה מאמצים כבירים. לא חוסך מאמץ, זמן וכסף". יאיר מוריד את הלולב מהעץ גם אם יש סכנות בדרך. "פעם אחת עליתי לעץ ולפתע אני רואה מולי נחש ארסי ענקי. היה פחד מוות, אבל בסוף הורדתי את הלולב".

כדי לקחת את הלולב לביתו, הוא מביא משאית. "הייתה לי משאית ואיתה הייתי לוקח את הלולב הארוך. עכשיו כשאין לי, אני שוכר משאית בשביל להביא את הלולב, לא מוותר". ומה עם מתקן ללולב? אל דאגה, גם לזה יאיר ערוך ומוכן. "הזמנתי מתקן מיוחד באורך 2.5 מטר כדי לשאת אותו מהמטע לביתי, וכן לתפילות במקומות שונים וגבוהים, כמו בית כנסת החורבה, ישיבת הכותל ומערת המכפלה". ויש גם מגבלות: "בחג הראשון אני מתפלל בחוץ, כי אני לא יכול לנענע אותו בתוך בית הכנסת".

התגובות מהסביבה על גובה הלולב לא מאחרות לבוא. "כולם בבית חגי שמחים ומחכים לראות את הלולב הארוך. כשאני מתפלל איתו במערת המכפלה, כולם מסתכלים. חלק רוצים להחזיק ולנענע, ויש אנשים ששואלים אותי: זה כשר? אמרתי להם: נראה לכם שאני מחזיק לולב פסול?!". גם אביו, הרב דב ליאור, משבח אותו על כך.

ומצווה גוררת מצווה: בזכות הלולב הגדול והמיוחד מצא יאיר שידוך לבתו. "בערב סוכות, בעת שאני פונה ימינה לכיוון בית הכנסת, אני רואה משמאל חייל שהעיניים שלו מבויתות על הלולב הארוך שאחזתי בידי. שאלתי לשלומו והזמנתי אותו לסעוד את סעודת החג אצלנו. בסעודה שמחנו ורקדנו כמו בכל חג סוכות. הייתה לנו אז בת שסיימה שירות לאומי, ואני אומר לרעייתי שתי מילים: 'אולי... אולי...'. חודשיים אחר כך, אומרת בתי בִתיה לצבי אחיה: אני רוצה להתחיל לצאת, אולי תאתר לי את החייל שהיה אצלנו בסוכות? צבי פנה אל החייל ששמו חגי, הציע לו את אחותו והוא הסכים בשמחה. הם קבעו לצאת, נפגשו, התאהבו והחליטו להינשא".

dvir794@gmail.com