הפרעת קשב - סיפור לילדים

איכשהו תמיד במבצעי החסד האלה של המורה, תוקעים אותי עם המשימות הכי קשות.

עדי דוד , י"ט בטבת תש"פ

הפרעת קשב - סיפור לילדים-ערוץ 7
הפרעת קשב
איור: עדי דוד

בגלל שאני התלמידה הכי טובה בכיתה המורה מחפשת לאתגר אותי, אבל לפעמים זה ממש לא פייר. לדוגמה, הפעם המורה החליטה לגבש את הכיתה וחילקה אותנו לזוגות. כל תלמידה צריכה לכתוב חיבור על בת הזוג שלה, ובשביל זה צריך להכיר, להתארח זו אצל זו ולברר מהם התחביבים שלנו. זו הייתה יכולה להיות משימה נהדרת אם בת הזוג שלי הייתה הודיה או תהילה, אבל היא תקעה לי את חיה.

חיה היא הילדה הכי מופרעת בכיתה. היא לא יכולה לשבת רגע אחד בשקט, והציונים שלה הם הכי נמוכים. אני לא חושבת שהיא אי פעם ישבה להכין שיעורי בית. אני ממש אצטרך לעבוד קשה כדי להוציא חיבור הגיוני אם הנושא שלו זו היא. לכן תכננתי הכול. הצעתי לה שתבוא אליי מיד אחרי הלימודים, נשב אצלי בבית ונכתיב זו לזו את החיבור.

חיה לא עמדה והקשיבה לי. היא הייתה עסוקה באחד מהדברים האלה שהיא עושה, ותוך כדי ענתה: "אחרי הלימודים אני הולכת לעזור לאבא בפיצרייה. אם את רוצה את יכולה להצטרף".

"אצלנו קודם מכינים שיעורי בית, ורק אחר כך יוצאים לעניינים אחרים", השבתי לה. חיה אמרה שלה אין זמן קבוע להכנת שיעורים, אבל הציעה לי לכתוב את העבודה שלי בסגנון "יום בחייה של חיה", להצטרף ליום שלה, ואז ההליכה לפיצרייה תיחשב לי כזמן הכנת שיעורי בית.

בשביל להכין שיעורים אני צריכה את השקט בחדר שלי, את שולחן העבודה, את הספרים ואת המחשב. באמת שלא התאים לי ללכת עם חיה לפיצרייה, אבל לא הייתה לי ברירה.

מהרגע שעברנו את הדלתות השקופות של "מאפים וגבינות" היה ברור שחיה היא הרוח החיה של המקום. כמה מהסועדים בירכו אותה לשלום, והיא עברה ביניהם כמו רוח סערה, לזה מוזגת מים תוך כדי שהיא משוחחת עם האחר על המצב בבית שלו. כשהילד מאחוריה הפיל מזלג, עוד לפני שמישהו בשולחן הספיק - חיה כבר הרימה והגישה לו את הכלי ליד תוך שהיא מלטפת את ראשו.

חיה הציעה שאכנס איתה למטבח ואעזור בהכנת פיצות. היא הסבירה לי את שלבי ההכנה (תוך כדי שהיא בוחשת בסיר הרוטב, מברכת את אבא שלה לשלום, חותכת עגבניות וממלאת קנקן מיץ).

טוב, להכין פיצה זה לא כל כך קשה. עמדתי לרדד את הבצק. אחרי כן אשים רוטב, עליו גבינה, נו, שלבי העבודה מאוד ברורים. תוך שאני מרדדת ביסודיות, ראיתי בזווית העין את חיה מתרוצצת מדבר לדבר, מסיימת לרדד מגש אחד, מוסיפה לאחר תוספות, מכניסה ומוציאה מגשים מהתנור ועוד מקבלת הוראות והזמנות מהמלצר. עד שסיימתי לרדד את עיגול הבצק שלי, היא כבר הגישה כמה וכמה פיצות.

"תגידי, איך את עושה את זה?", שאלתי אותה. חיה לא הפסיקה לרגע לעבוד, התנועות שלה מהירות ומדויקות, ותוך כדי ענתה לי: "אני היפר-אקטיבית. בכיתה זה מפריע לי לשבת בשקט, ואני גם שמה לב לכל רעש או תנועה שמוציאים אותי מריכוז, אבל פה זה יתרון".

גיליתי שכדי להקשיב לתשובה שלה הייתי צריכה להפסיק לרדד את הבצק. היא, לעומת זאת, הגישה פיצה והכניסה אחת לתנור.

כמו שאמרתי, המורה תמיד תוקעת אותי עם המשימות הכי קשות. החיבור שלי על חיה היה מלא ומגוון. הילדה הזאת מספיקה לעשות כל כך הרבה דברים ביום, ובאמת שאני לא יודעת מה ילדה מעניינת כמוה יכולה לכתוב על אחת כמוני.