החקלאים והעגלים בחצר השר
החקלאים והעגלים בחצר השרצילום: אלעד גוטמן

עשרות חקלאים מכל רחבי הארץ הגיעו הבוקר (חמישי) לביתו של שר הבטחון, נפתלי בנט, ברעננה וקראו לו להתערב ולפעול נגד החרם הפלסטיני על הסחורה שלהם.

חלק מהמשפחות, שלא יכלו יותר לעמוד בעומס הכלכלי הביאו לבנט למשמורת את העגלים שלהם והורידו אותם בחצר שמול ביתו על מנת ש"יוכלו להנות מהדשא". לדבריהם "אין לנו כסף להמשיך ולהאכיל אותם. שר הבטחון מוזמן לטפל בהם או להתחיל לעבוד ולעצור את החרם הפלסטיני להחלטתו".

נזכיר כי מזה ארבעה חודשים הרשות הפלסטינית סוגרת את המעברים לסחורות בקר ישראליות ומחרימה את התוצרת הישראלית, בעוד ישראל מאפשרת לפלסטינים להמשיך להעביר את הסחורות כרגיל.

מארגני המחאה מציינים ומסבירים כי "לאחר עשרות נסיונות לשכנע את מקבלי ההחלטות בישראל ובראשם שר הביטחון האחראי על פתיחת המעברים, לפעול נגד החרם, נואשו החקלאים והגיעו לפתח ביתו של בנט וקראו לו להפעיל את כל האמצעים העומדים לראשותו על מנת לעצור את החרם".

"אנחנו מצפים מבנט לפעול בשבילנו. מקווים שהוא מבין את המשמעות הלאומית והכלכלית של חרם פלסטיני על חקלאים ישראלים. האבסורד הוא שיש לו ארסנל כלים עצום ביד לעצור את החרם הפלסטיני אבל עד היום הוא לא השתמש בו ובמקביל מאשר לפלסטינים להעביר סחורות לישראל כאילו כלום." אמר רן דה לוי, חקלאי ממושב מחולה שבבקעת הירדן.

לאחר כחצי שעה יצא בנט אל המפגינים ושוחח איתם. הם אמרו לו שהם בקריסה כלכלית וחייבים שיתערב. "העניין הוא לא כמה עגלים נכנסים אלא שוק חופשי. לא יכול להיות שהפלסטינים חוסמים כניסה של סחורות ישראליות ואנחנו מדינת ישראל מאפשרת להם להכניס משאיות של תוצרת חקלאית חופשי ופועלים חופשי כאילו כלום לא קרה", אמר אהרון אמנון ממושב פדויים שבנגב לשר הביטחון.

השר והמוחים בשיחה הבוקר
צילום: אלעד גוטמן

עוד מציינים מארגני המחאה כי בחודשים האחרונים נסגרו כבר מספר משקים של חקלאים שלא יכלו לעמוד במעמסה הכלכלית. "היקף המתפרנסים מהענף היינו בהערכה מעל 2200 משפחות. מרבית המשפחות גרות בפריפריה, החל ממושב פארן בערבה דרך כפר יהושע בעמק יזרעאל, מחולה בבקעת הירדן, בני יהודה בגולן, ופטיש בנגב ומדובר בפגיעה של מאות אלפי שקלים לחקלאות הישראלית".

"ב-25 השנים האחרונות, על רקע הסכמי פריס, היו פתוחים מעברי הגבול לסחורות משני הצדדים. בחודשים האחרונים, בצעד חד צדדי, סגרה הרשות הפלסטינית את המעברים ולא מאפשרת מעבר חופשי של סחורות ישראליות. מדינת ישראל לעומת זאת, מאפשרת לרשות הפלסטינית להמשיך להעביר סחורות חקלאיות כרגיל לישראל ולא נוקטת באמצעים הרבים שיש ברשותה על מנת לעצור את החרם".