כל הורה יודע לדקלם את המסר "שהרשת היא מקום מסוכן", רובנו אפילו יודעים לומר בביטחון את הסכנות הנפוצות כמו תוכן פוגעני, ביריונות ברשת ואחרות, זה קל מדי!
מה שאף פעם לא סיפרו לכם הוא שהסכנה האמתית של הרשת היא היותה מותאמת לחולשות האנושיות של אנשים נורמטיביים, ילדים ומבוגרים כאחד.
אז איך הרשת באמת משפיעה עלינו? האם זה נכון מה שאומרים שהאינטרנט יכול לגרום למוח שלנו להתכווץ? ואיך מתמודדים?
לקבלת חודש ראשון חינם באינטרנט רימון לחצו כאן
הפסיכולוג ד"ר עמית פכלר התבטא בראיון שקיימתי עמו: "הורים מצטיינים בניסיונות להתכחש למציאות. אנחנו רוצים להדחיק או להכחיש את האפשרות שילדינו חשופים לתכנים בלתי הולמים. אנחנו לא רוצים לדעת מה הוא או היא עושים מעבר לדלת. הרי לו היינו מציצים בחומרים אליהם הם נחשפים היו שערותינו סומרות – למה לנו להתעמת עם זה"?
האיומים הישנים בעולם החדש
אז ממה בדיוק היו סומרות שיערותינו, כולנו יודעים. האמנם? בואו לא ניתמם, המדמנה ההופכת חלקים גדולים מהרשת לאתרי סילוק אשפה מורכבת בעיקר משלושת הגדולים: אלימות, חומרים מסוכנים וכמובן מי שעומד בראש היכל התהילה של הפגיעה ברשת: תכנים לא צנועים.
כאן אין שום חדש, כולנו יודעים שהתכנים האלו מזיקים – אך האם אנו יודעים כיצד פועל המנגנון הזה על צעירים ומה הביא אותו לתפוס נפח כל כך גדול ברשת האינטרנט?
השנה פורסם מחקר רחב היקף של המכון הלאומי האמריקאי (ללוחמה) בניצול מיני (NCOSE)שהכה גלים בתחום הפסיכולוגיה הקהילתית. המוסד הותיק בחן הררי נתונים מארה"ב ומהעולם המערבי וממנו עולים כמה נתונים מעניינים.
מעט יותר ממחצית מהמתבגרים שנסקרו, נחשפו לתכנים מזיקים עוד לפני גיל 13. בקרב מתבגרים עד גיל 18 אנו כבר עומדים על אחוזים הקרובים לשיעור התמיכה בשליט דרום קוריאה בבחירות, 93% בקרב הגברים. בקרב הנשים, "רק" 62% דיווחו על חשיפה לתכנים מזיקים בגיל ההתבגרות.
האתרים המפיצים את התכנים הללו מדורגים ברשימת האתרים הנצפים ביותר כשהפופולרי מביניהם צבר ב2017 יותר כניסות מאשר נטפליקס, MSN וeBay גם יחד.
הסכנות הנובעות מחשיפה לתכנים מזיקים שכאלו כוללת מנעד מגוון של פורענויות: דימוי גוף מעוות הגורר אחריו הפרעות נפשיות, במיוחד הפרעות אכילה. הריונות מוקדמים. צילום והפצת תמונות של צעירים מרצון או שלא מרצון ואף מקרי אובדנות כתוצאה מכך. תחושות אשם ודימוי עצמי נמוך בעקבות חוסר היכולת להימנע מצפיה בתכנים האלו ועוד.
מסתבר גם כי הצפייה בתכנים מזיקים אף פוגעת בהתפתחות הקוגניטיבית של ילדים ונערים שסף הגירוי שלהם הולך ועולה.
צמד הפסיכיאטרים סימונה קוהן ויורגן גאליאנט, פירסמו בשנת-2014 מחקר מקיף בכתב העת הפסיכיאטרי JAMA, מחקר שהוכיח את השינוי הנגרם ב"חיווט" מוחו של ילד או נער כתוצאה מחשיפה ממושכת לתכנים מזיקים.
לקבלת חודש ראשון חינם באינטרנט רימון לחצו כאן
החשיפה מעניקה גישה זמינה וחסרת מאמץ אל תחושת העונג הזו, והיא מעלה את רמת המוליך העצבי "דופמין" האחראי על תחושת ההנאה, כמו שוקולד, פעילות גופנית ועוד . ברם, עליה תדירה ברמות הדופאמין כתוצאה מחשיפה מקנה למערכת העצבים שלנו "עמידות" ממש כמו לתרופות וכך המוח דורש יותר ויותר כדי להגיע לאותה תחושת הנאה.
חוקרים נוספים גילו גם כי, שימו לב, מוחם של גברים מתכווץ בתוצאה מחשיפה מושכת לתכנים מזיקים. אזור המוח האחראי על קשרי פעולה-תגמול ונקרא "סטריאטום" קטן פיזיולוגית ממש בהתאם לחשיפה, לא רק לאינטרנט אלא גם לתכנים אלימים ולשימוש בסמים ובאלכוהול – כשכל התחומים הללו הם כר פורה להתמכרויות.
איננו זקוקים למחקרים האלו כדי להבין שיש כאן בעיה. המציאות הזו עולה מן השטח ממש. בראיון שקיימתי עם הרב עמיחי אליהו, יו"ר ארגון רבני קהילות המאגד מאות קהילות, רבנים ומחנכים, השתומם הרב כששאלתי אותו האם מגיעות אל רבני האיגוד, פניות הקשורות לבעיות הנובעות מחשיפה לתוכן פוגעני ברשת.
"כל יום, כל היום הנושא הזה עולה בקבוצות וכרגע אין לנו כלים להתמודד עם זה", אומר הרב אליהו. "אל תחשוב שזה עניין שנוגע לרק לילדים ולנוער. גם בוגרים רבים אינם מסוגלים להתמודד עם הפיתוי, כמו שיש רופאים שמעשנים. גם למי שחי חיים תורניים לא תמיד יש את הכח לקום ולהגביל את החשיפה למה שיש ברשת, לא רק בקשר לצניעות. אתה חושב באמת שלכל האנשים בבית אל למשל יש אינטרנט מסונן?"
אתה נתקל בפגיעות כאלה בקהילה שלך
בודאי.
אנשים מספיק פתוחים להודות בזה?
כשאנשים מגיעים למצב של גירושים או שלום בית בודאי שהם חייבים להתייחס בסופו של דבר לסיבה. הנושא של התמכרויות לתכנים שיש ברשת וההשפעות על היחס בין בני הזוג זה עניין מאוד שכיח.
כמה נושאים אחרים כמו אלימות, אלכוהול, חומרים מסוכנים?
הרבה פחות והתכנים הרחוקים מצניעות שיש בדור הם חלק מהעובדה שיש הרבה יותר מקרי גירושים למשל, שאילו אירועים שמאוד רלוונטיים לחוסן של קהילה.
איפה הילד?
הטלת אשמה על ההורים היא כאמור מרכיב מרכזי בשיח המתקיים בנושא. אבל איפה הילדים בסיפור הזה? ומה לגבי נערים שיקבלו מהמדינה אישור לאחריותם באמצעות רעשיון נהיגה והיתר לפתיחת חשבון בנק? האם אין להם שום אחריות? הילדים אמנם מחפשים תוכן בעייתי ביזמתם, אבל לא תמיד. חשוב להבין שרוב הנחשפים לתכנים מזיקים ברשת נחשפו באקראי כשחיפשו סרטון ביוטיוב או ביקשו לעקוב אחרי דמות באינסטגרם. תעשיית הרשע והשיווק המניפולטיבית עושה כל שביכולת לנצל כל סדק אפשרי כדי לחשוף אותם לתכניה. מדוע? כי הסקרנות הטבעית תרחיב את הסדק לכדי שער רחב ובעיקר כי מדובר בתעשייה המגלגלת מיליארדים בשנה, יותר מיצרני תוכן כמו נטפליקס ואחרים. תעשייה הזקוקה לזרם משתמשים רציף כדי להמשיך ולשגשג.
אבל לא רק אתרים פוגעניים שולחת זרועותיה אל ילדינו, גם אתרים לגיטימיים והגונים לכאורה, עושים זאת. האתרים הנצפים ביותר בישראל מלאים בתכנים שלו היו מופיעים לעיני הדור הקודם, היו מחוללים מהומה.
התשובה לשאלה מדוע לא נוכל להאציל מאחריותנו לנערים ובדואי שלא לילדים, נעוצה במבנה המוח האנושי. בני אדם (ברובם) מצוידים באונה קדמית הנחבאת מאחרי המצח ותפקידה לתכן ולרסן. היא מה שמבדיל אותנו מיונקים אחרים והיא מה שמאפשר לנו לתכנן לטווח ארוך ולרסן אינסטינקטים ודחפים אימפולסיביים. אונה זו מתפתחת לאורך תהליך ההתבגרות האנושי ולכן מבוגרים מסוגלים, או לפחות אמורים, לרסן עצמם טוב יותר מצעירים, מילדים ומחתולים.
כאשר ילד ניצב לפני פיתוי, כושר הריסון שלו מוגבל, לפעמים אינו קיים. למעשה חשיפה שאינה מסוננת ומבוקרת של תוכן לעיני צעירים וילדים משולה להכנסת ילד לחדר בו מונחת חוברת עם תכנים מזיקים על השולחן, מאוד מאוד קשה לו לרסן את הדחף לשלוח יד ולפתוח. מבנה המח הבלתי מאוזן עדיין, דורש יותר ויותר גירוי והאינטרנט מספק לו בשמחה: עוד אלימות, עוד חשיפה לתכנים הרסניים שונים ומשונים מאחרי הדלת הסגורה.
ילדים כבר כמעט אינם צופים בטלוויזיה בסלון עם יתר המשפחה, מה שאפשר בעבר ביקורת מסוימת על התכנים הנצפים. לכן אנו ההורים נצטרך לקום מהספה, לצאת מאזור הנוחות ולפקח על המתרחש והנה, שוב חוזרת האחריות (עם האשמה) אלינו ההורים.
התייעצנו עם המומחים של אינטרנט רימון אילו דברים כן ניתן לעשות כדי למנוע מהילדים חשיפה שאינה מתאימה להם ברשת:
1. הכירו את הרגלי השימוש של הילדים שלכם ברשת. בקשו מהבן ומהבת שלכם להראות לכם מה הם עושים ברשת, קיימו איתם שיחה פתוחה - שאלו אותם איפה הם אוהבים לגלוש? ממה הם נהנים? מה מעניין אותם ברשת? האם ובאלו רשתות חברתיות הם פעילים? בקשו מהם להראות לכם את הפרופילים שלהם ועם מי הם מתקשרים שם.
2. הבהירו לילדים שמהיום הם לא לבד ברשת האינטרנט. כמו בבית, גם לרשת יש חוקים והגבלות. הבהירו להם שאתם שם בשבילם - כדי לתווך, להוביל ולעזור. שאתם מתעניינים ומפקחים על מה שהם עושים.
3. אחת לכמה זמן שאלו את הילד האם הוא נחשף לתוכן מטריד או בוטה ברשת? אולי לא תמיד תקבלו תשובה כנה, אבל החשיבות של השאלה היא בכך שילדכם ידע שאתם מתעניינים, נוכחים ושאכפת לכם. כשיצטרך - הוא ידע למי לפנות.
4. שמתם לב שההישגים הלימודיים של הילדים יורדים? אולי קיימת נסיגה חברתית? חוסר בשעות שינה והסתגרות בחדר? אלו סימנים לשימוש מוגזם ופוגעני ברשת. היו ערניים לשינויים כאלו והגיבו בהתאם
5. אם אתם חוששים שהילדים שלכם נפגעו משימוש ברשת, אל תתביישו לבקש עזרה. התייעצו עם אנשי מקצוע, עם מורים, עם מטפלים ועשו כל שביכולתכם כדי לעזור לילד שלכם
6. יש דרך פשוטה ויעילה להגן על הילדים מהצד האפל של הרשת. השתמשו בסינון של אינטרנט רימון ושמרו עליהם מוגנים בכל זמן ומקום.