להלן הודעת דובר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה:
קהילת עולי אתיופיה בישראל מונה כיום יותר מ-80 אלף נפש. קהילה זו מורכבת בעיקר מעולים (57 אלף) ב\"מבצע משה\" בסוף שנת 1948, שהיה אות פתיחה לתחילתה של עליית קהילה זו לישראל הגיעו כ-6,000 עולים (עוד כ-10,000 עולים הגיעו עד 1989).
ב\"מבצע שלמה\" שהיה ב-1991 הגיעו 14,000 עולים, יתר העולים הגיעו במהלך שנות ה-90 ותנועתם לא פסקה עד היום. 23 אלף ילדים \"צברים\" נולדו בישראל מאז תחילת גל העלייה, והם מהווים קרוב ל-30 אחוז מהאוכלוסיה. העולים מאתיופיה הם הקבוצה השנייה בגודלה מבין העולים שהגיעו במהלך שנות ה-90, אחרי עולי בריה\"מ לשעבר.
ייחודה הדמוגרפי של הקהילה הוא במבנה הגילים הצעיר שלה: 41 אחוז הם ילדים עד גיל 15, מחצית מהאוכלוסיה מתחת לגיל 19 ורק 5 אחוז הם בני 65 ומעלה. הגיל החציוני הוא 18.5 שנים לעומת כלל האוכלוסיה היהודית בישראל בה הגיל הציוני עומד על 28 שנים, ושל עולי בריה\"מ לשעבר - 36 שנים. גילה הצעיר של האוכלוסיה מושפע מהילודה הגבוהה: פריון הנשים האתיופיות נאמד היום בין 4 ל-5 ילדים (הפריוטן של כלל האוכלוסיה היהודית נאמד בכ-2.6 ילדים). בעקבות זאת ובעקבות העלייה המתמשכת בשנים האחרונו, בקצב של כאלפיים עולים לשנה, שיעור הגידול השנתי שלהם עובר את ה-5 אחוז, פי שניים משיעור הגידול של כלל האוכלוסיה בישראל.
נתונים על מצב משפחתי לפי גיל, מצביעים על כך שנשים אתיופיות נוהגות להינשא בגיל צעיר יותר, בהשוואה לכלל האוכלוסיה היהודית. גברים אתיופים לעומתן נישאים בגיל יחסית מבוגר, בדומה ליתר הגברים היהודים בישראל.
דפוס הפיזור הגיאוגרפי של עולי אתיופיה מצביע הן על ריכוזים גדולים במספר קטן של ישובים (בשכונות מסויימות), והן על פני אזורים בים בארץ, בעיקר במחוזות המרכז, הדרום וחיפה. בדומה לאוכלוסיה כולה, הם מרוכזים בישובים עירוניים (94 אחוז מהם) לעומת המגורים באתיופיה שם היו מרבית העולים בישובים בעלי אופי כפרי.
בשבעה ישובים נמצאו בסוף שנת 1999 ריכוזים של קרוב ל-3,000 עולים ומעלה: נתניה ורחובות - במחוז המרכז, חיפה וחדרה - במחוז חיפה, ואשדוד, אשקלון ובאר שבע - במחוז הדרום.
בניגוד למה שניתן היה לצפות, בעיר ירושלים נקלטו מעט יחסית מעולי אתיופיה, כאלף עולים, ועוד פחות מזה בעיר תל אביב, כמה מאות בלבד.
הריכוז הגדול ביתר של עולים נמצא במחוז המרכז, 36 אחוז מהעולים, במחוז הדרום 27 אחוז, ובמחוז חיפה 18 אחוז. בכל יתר המחוזות נוכחותם מעטה יחסית לכלל האוכלוסיה. אוכלוסיית עולי אתיופיה מעטה במיוחד בתל אביב - בו מתגוררים 18 אחוז מהאוכלוסיה הישראלית כולה אולם פחות מ-4 אחוז מעולי אתיופיה.
כמעט בכל הישובים בולטת תכונה המאפיינת את עולי אתיופיה, והיא הרצון לגור יחד עם עולים אחרים מאתיופיה הן במרכזי הקליטה, והן במגורי הקבע. כנראה, בעקבות מחירי דירות נמוכים יחסית, יחד עם רצון להישאר קרוב למשפחה המורחבת.
יצויין, כי בתחילה מרבית העולים נקלטו במרכזי קליטה או באתרים זמניים אשר הוקמו במיוחד עבורם במקומות שונים בארץ, וכיום הם נמצאים בתהליך של פיזור על פני כלל המדינה. שיעורי ההגירה הפנימית (בין ישובים) של עולי אתיופיה היו בשנים האחרונות גבוהים מאד, כ-90 לאלף, כפולים מאלה של כלל האוכלוסיה, על כן סביר להניח, כי תמונת פיזורם הגיאוגרפי הסופית תתברר רק בעוד מספר שנים.
קהילת עולי אתיופיה בישראל מונה כיום יותר מ-80 אלף נפש. קהילה זו מורכבת בעיקר מעולים (57 אלף) ב\"מבצע משה\" בסוף שנת 1948, שהיה אות פתיחה לתחילתה של עליית קהילה זו לישראל הגיעו כ-6,000 עולים (עוד כ-10,000 עולים הגיעו עד 1989).
ב\"מבצע שלמה\" שהיה ב-1991 הגיעו 14,000 עולים, יתר העולים הגיעו במהלך שנות ה-90 ותנועתם לא פסקה עד היום. 23 אלף ילדים \"צברים\" נולדו בישראל מאז תחילת גל העלייה, והם מהווים קרוב ל-30 אחוז מהאוכלוסיה. העולים מאתיופיה הם הקבוצה השנייה בגודלה מבין העולים שהגיעו במהלך שנות ה-90, אחרי עולי בריה\"מ לשעבר.
ייחודה הדמוגרפי של הקהילה הוא במבנה הגילים הצעיר שלה: 41 אחוז הם ילדים עד גיל 15, מחצית מהאוכלוסיה מתחת לגיל 19 ורק 5 אחוז הם בני 65 ומעלה. הגיל החציוני הוא 18.5 שנים לעומת כלל האוכלוסיה היהודית בישראל בה הגיל הציוני עומד על 28 שנים, ושל עולי בריה\"מ לשעבר - 36 שנים. גילה הצעיר של האוכלוסיה מושפע מהילודה הגבוהה: פריון הנשים האתיופיות נאמד היום בין 4 ל-5 ילדים (הפריוטן של כלל האוכלוסיה היהודית נאמד בכ-2.6 ילדים). בעקבות זאת ובעקבות העלייה המתמשכת בשנים האחרונו, בקצב של כאלפיים עולים לשנה, שיעור הגידול השנתי שלהם עובר את ה-5 אחוז, פי שניים משיעור הגידול של כלל האוכלוסיה בישראל.
נתונים על מצב משפחתי לפי גיל, מצביעים על כך שנשים אתיופיות נוהגות להינשא בגיל צעיר יותר, בהשוואה לכלל האוכלוסיה היהודית. גברים אתיופים לעומתן נישאים בגיל יחסית מבוגר, בדומה ליתר הגברים היהודים בישראל.
דפוס הפיזור הגיאוגרפי של עולי אתיופיה מצביע הן על ריכוזים גדולים במספר קטן של ישובים (בשכונות מסויימות), והן על פני אזורים בים בארץ, בעיקר במחוזות המרכז, הדרום וחיפה. בדומה לאוכלוסיה כולה, הם מרוכזים בישובים עירוניים (94 אחוז מהם) לעומת המגורים באתיופיה שם היו מרבית העולים בישובים בעלי אופי כפרי.
בשבעה ישובים נמצאו בסוף שנת 1999 ריכוזים של קרוב ל-3,000 עולים ומעלה: נתניה ורחובות - במחוז המרכז, חיפה וחדרה - במחוז חיפה, ואשדוד, אשקלון ובאר שבע - במחוז הדרום.
בניגוד למה שניתן היה לצפות, בעיר ירושלים נקלטו מעט יחסית מעולי אתיופיה, כאלף עולים, ועוד פחות מזה בעיר תל אביב, כמה מאות בלבד.
הריכוז הגדול ביתר של עולים נמצא במחוז המרכז, 36 אחוז מהעולים, במחוז הדרום 27 אחוז, ובמחוז חיפה 18 אחוז. בכל יתר המחוזות נוכחותם מעטה יחסית לכלל האוכלוסיה. אוכלוסיית עולי אתיופיה מעטה במיוחד בתל אביב - בו מתגוררים 18 אחוז מהאוכלוסיה הישראלית כולה אולם פחות מ-4 אחוז מעולי אתיופיה.
כמעט בכל הישובים בולטת תכונה המאפיינת את עולי אתיופיה, והיא הרצון לגור יחד עם עולים אחרים מאתיופיה הן במרכזי הקליטה, והן במגורי הקבע. כנראה, בעקבות מחירי דירות נמוכים יחסית, יחד עם רצון להישאר קרוב למשפחה המורחבת.
יצויין, כי בתחילה מרבית העולים נקלטו במרכזי קליטה או באתרים זמניים אשר הוקמו במיוחד עבורם במקומות שונים בארץ, וכיום הם נמצאים בתהליך של פיזור על פני כלל המדינה. שיעורי ההגירה הפנימית (בין ישובים) של עולי אתיופיה היו בשנים האחרונות גבוהים מאד, כ-90 לאלף, כפולים מאלה של כלל האוכלוסיה, על כן סביר להניח, כי תמונת פיזורם הגיאוגרפי הסופית תתברר רק בעוד מספר שנים.