ארכיון
ארכיון צילום: רויטרס

המפיק והיוצר עופר אלוני, קרוי על שם דודתו מורדת גטו ורשה, מספר בראיון לערוץ 7 על מחקר שפיתוח סביב ההבדל הפסיכולוגי שבין צלב הקרס ומגן הדוד.

בדבריו מדגיש אלוני את נקודת האמצע של שני הסמלים, נקודות בעלות מאפיינים הפוכים. בעוד הסמל הנאצי מכנס את זרועותיו אל נקודת האמצע הפיזית מאוד, הרי שנקודת האמצע במגן דוד היא נקודה ריקה אותה מגדיר אלוני כ'נקודת המגוז'.

"כל המחקר הזה מתחיל ב"נקודת המגוז", נקודת ההיעלמות הקרויה על שם הגז, נקודה שהיא נסתרת. אדריכל במאה ה-16 אמר שכדי לצייר בפרספקטיבה עם עומק צריך לצייר על הנייר נקודה עם עומק וממנה להעביר קווי מתאר ואז נוצרת הפרספקטיבה. מאז הגילוי הזה ברנסנס של הנקודה הזו התחילו גדולי הציירים לצייר בפרספקטיבה".

"בצלב קרס יש נקודה עם ממשות שמחברת את צלעות הסמל, לעומת הנקודה הריקה והנעלמת שבאמצע המגן דוד. האמצע הריק הזה יוצר דרך. האדם מוגדר כהלך שמתקדם מחיסרון להשלמה מבלי יכולת לגעת בשלמות, והמהר"ל מסביר שכל דבר שנוגע לשלמות מיד נוגע בו החיסרון. נקודת החיסרון מבשרת על דרך".

אלוני סבור כי "לא במקרה הסמל שלנו הוא עם נקודת מגוז, שמייצרת את הדרך, בעוד לנאציזם לא הייתה דרך. היה להם הקטע המוחשי עם התחלה וסוף".

"בניתוח גרפי קר של צלב הקרס יש שם נקודה שכל הקווים מתנקזים אליה והם מלמדים על תפיסת כוחי ועוצם ידי, להבדיל ממגן דוד שיש לו נקודה מרכזית אבל היא בלתי נראית ולכן מובילה לתקווה. הרמח"ל מסביר את התקווה כמשהו הדומה לנקודת המגוז, כלומר צורך נפשי שאינו בא לידי מימוש פיזי".

אלוני סבור כי ניתן לומר את העיקרון הזה על כלל הצלבים ולא רק על צלב הקרס ומוסיף כי מנגד "תקווה היא קו אופק, שמתקרבים הוא מתרחק. זהו הגורם המניע. הקמפיין העל של כל הקמפיינים זו התקווה ובמגן דוד רואים את ההמשכיות ולא נעצרים".

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו