בכל זיכרון לשואה ישראלי או בינלאומי תמיד צפה השאלה היכן היה הקב'ה בשואה. אז חשבתי בעוניי להשיב תשובה אחת ולתמיד בנושא: היכן שהיה בהקמת המדינה!
אי אפשר להאשים את הקב'ה בצרות שלנו ולזקוף את ההצלחות רק לנו. אם אתה מאמין שהקב'ה הפקיר אותנו בשואה ולכן הורדת את הכיפה אז היית צריך להחזיר אותה 3 שנים מאוחר יותר.
ואם אנחנו בעזרת צה'ל החזק ומסירות החלוצים הקמנו את המדינה בכוחות עצמינו, ואתה מתעלם מ'סידור המציאות' שסידר הקב'ה בעת ההיא(מלחמת העולם הראשונה-נפילת האמפריה העותמנית, הצהרת בלפור, התעוררות תנועות לאומיות בעולם, נפילת האמפריה הבריטית על קולוניותיה ברחבי העולם וכו') אז תהיה הוגן ותאשים אותנו בשואה, מדוע לא עלינו לארץ? מדוע לא ברחנו לאמריקה? וכו' וכו'.
צריך להיות הוגנים- או שהקב'ה מסובב הטובות והרעות או ש'מתעלמים' ולוקחים אחריות על הרע ועל הטוב. עד כאן הגיון פשוט.
אבל האמת צריכה להיאמר: "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב" (איכה ג,לח).
האדם בחטאתיו מביא על עצמו את רעותיו לא בדרך מקרה אלא בדרך גלגול ומסובב, דהיינו שעונשי הקב'ה אינם 'לא קשורים' לחטא אלא המשך טבעי שלו, כדוגמת אדם שאכל אוכל מקולקל שעונשו הטבעי הוא שיכאב לו הבטן.
כך אנו בגרמניה ובאירופה בכלל שכחנו את תפקידינו העולמי להיות לאור לגויים שתלוי דווקא בחזרתינו למולדתינו, למקור מחצב אבותינו ארץ התנ'ך.
ובמקום זה רצינו ל'היטמע' בלאומיות הגרמנית האירופאית ובתרבותה ועל כן העונש הטבעי היה הקאה.
אמנם כל זה מסביר את האירוע בכללותו אבל מדוע היו צדיקים רבים כל כך שנהרגו ונרצחו ונטבחו בעינויים רבים מאוד?
על כך כבר השיב הנביא בשם ה' (ישעיה נה,ט): "כי (כשם) גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם", ועל כן "המשכיל בעת ההיא ידום כי עת רעה היא" (עמוס ה,יג), דהיינו ניתן לרוע רשות להשחית אף טובים עם הרעים ורק הקב'ה יודע חשבונם מדוע וישלם להם שכר.
ואמנם יודעים אנו ידיעה כללית שאין דבר רע יורד מלמעלה (בראשית רבה נא,ג), דהיינו שכל שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה (ברכות ס,ב).
אלא שהרמח'ל קירב לנו קצת את הדברים אל הדעת וביאר באריכות ענין יסורי הצדיקים בעולם הזה בספרו דרך ה'(חלק ב פרק ג), ובכלל דבריו שם- שהצדיקים בייסוריהם מכפרים על דורם וממתקים תוקף מידת הדין מעל העולם כדי לקדמו אל השלמות ומכח זה זוכים ומתעלים בעצמם בעילוי עצום שהרי תיקון העולם כעת תלוי בהם.
וכן כתב מרן הרב קוק זצ"ל באורות (עמ' יג):"היחידים הנספים בלא משפט שבתוך המהפכה של שטף המלחמה יש בה ממידת צדיקים המכפרת, עולים הם למעלה בשורש החיים ועצמות חייהם מביא ערך כללי לטובה ולברכה אל כלל בנין העולם בכל ערכיו ומובניו, ואח"כ בתום המלחמה מתחדש העולם ברוח חדש, ולפי ערכה של גודל המלחמה בכמותה ואיכותה ככה תגדל הצפיה לגאולה שבה".
כך כתב על מלחמת העולם הראשונה וכך וביותר ראינו בעינינו את הקמת המדינה מתוך וע'י גלי האפר שבמלחמת העולם השניה.
נמצנו למדים שעל גבי ובזכות קרבנות השואה זוכים אנו לחיים כאן בארצינו הקדושה.
יהי זכרם ברוך!
עופר שלם אלישיב
הכותב הוא רב "נושא ונותן" בכולל "דביר אביה" של שעלי תורה בפסגת זאב