ברצוני להתחיל בהבעת תודה עמוקה לנשיא המדינה ראובן ריבלין, שעם פנייתי אליו, לפני כשנתיים, הביע תמיכה ברעיון לקיים את פורום השואה העולמי החמישי בירושלים, בשיתוף יד ושם והקונגרס היהודי האירופי.
אתייחס כאן היום לשלוש נקודות:
- מדוע האנטישמיות מהווה איום לאנושות כולה ולא רק לעם היהודי?
- מהו מצב האנטישמיות כיום, בייחוד עבור יהודי אירופה?
- מהם הצעדים המעשיים שיש לנקוט כדי לעצור איום זה?
בהעניקו זכויות שוות ליהודים בצרפת, נפוליאון בונפרטה אמר, "הגישה הלאומית כלפי היהודים היא המדד לתרבותה של חברה".
ומדוע?
מבחינה היסטורית, היהודים תמיד היו בין האזרחים הנאמנים ביותר לארצותיהם, ועשו כמיטב יכולתם כדי לתרום להן. הם הפכו לעמודי התווך של המדינה בה חיו, בתחומי המדע, התרבות, האומנות, בכלכלה ובפוליטיקה. ניתן לטעון כי במדינות מערביות רבות, הבסיס האתי, הדמוקרטי והחוקתי שלהן, מבוססים על יסודות יהודיים-נוצריים, שמקורם בכתבים יהודיים עתיקים.
וכך, עבור כל אלה שרצו להרוס את מארג החברה, קיצוניים הן מימין והן משמאל, היהודים סימלו במובהק את יסודותיה של החברה.
דחייה של היהודים היוותה דחייה של הסדר הקיים. יהודים תמיד היו המטרה הראשונה, אך בהחלט אינם האחרונה.
הנאצים השמידו שליש מהעם היהודי, שישה מיליון יהודים, אך בסך הכל, למעלה מ-60 מיליון בני אדם נהרגו במלחמת העולם השנייה, והעולם עמד בשעריו של חורבן גדול יותר.
אם לא נעצור את הקיצונים בשערי האנטישמיות, קיים חשש רציני ואמיתי שהם יתפסו את השלטון במדינותיהם.
לצערי, כבר היום אנו יכולים לראות את סימני האזהרה ברחבי העולם.
רק 75 שנה חלפו מהשואה, אחת מנקודות השפל האפלות של האנושות, ויהודים שוב פוחדים ללכת ברחובות אירופה כשהם עוטים סמלים יהודיים. בתי כנסת, בתי ספר ובתי עסק יהודיים מותקפים באופן קבוע ובתי קברות יהודיים מחוללים כמעט על בסיס יומי. חיי הקהילות יהודיות, ברחבי העולם, מתנהלים מאחורי חומות גבוהות, שערי ביטחון ודלתות אבטחה משוריינות.
האנטישמיות התגברה לאחרונה באופן שמעורר ספק לגבי עצם המשך הקיום היהודי בחלקים מסוימים בעולם. על פי סקרים, יותר מ 80% מיהודי אירופה אינם חשים בטוחים כיום, ויותר מ 40% מהם שוקלים לעזוב את אירופה לחלוטין. בשנים האחרונות, מדי שנה, כ 3% מהם עזבו את בתיהם וקהילותיהם בחיפוש אחר מקום בטוח יותר לחיות בו. המשמעות היא שבקצב זה, לאחר יותר מ2,000 שנות חיים יהודיים ביבשת אירופה, בעוד 30 שנה בלבד, יתכן ולא יחיו יותר יהודים באירופה. אם המצב לא ישתנה, אנו עשויים להגיע למצב בו עד שנת 2050, לא יישארו קהילות יהודיות באירופה.
ולכן, על כולנו לשאול, מה ניתן לעשות?
ראשית, עלינו ללמד על השואה, על הסכנות שבאנטישמיות, גזענות ושנאת זרים, ובפרט, לעשות זאת מגיל צעיר. שנית, עלינו להציג חקיקה משמעותית ושלישית, לאכוף אותה במלואה.
בעניין זה, ישנן דוגמאות לצעדים חיוביים שננקטו במדינות שונות, היכולות להוות מודל אותו ניתן לאמץ. לדוגמה:
לפני שנתיים, גרמניה חוקקה חוק נגד התבטאויות אנטישמיות באינטרנט, אחת מפלטפורמות הנפוצות ביותר להפצת שנאה והכחשת שואה. ארצות הברית החלה לטפל לאחרונה באנטישמיות המתפשטת באוניברסיטאות, באמצעות צו מנהלי המאפשר הגבלה של מימון פדרלי למוסדות המאפשרים גילויי אנטישמיות. בצרפת, העביר הפרלמנט לפני מספר שבועות, החלטה המאשרת שאנטי-ציונות היא אנטישמיות. בריטניה היא מופת לתגובה יעילה לאנטישמיות. היא הקימה כוח משימה, המשלב בתוכו גופי אכיפת חוק, מוסדות משפטיים וארגונים חברתיים, שיתאמו ויפעלו ביעילות נגד אנטישמיות.
וברוסיה, בה נמדדים שיעורי האנטישמיות הנמוכים ביותר כתוצאה ממדיניות ארוכת טווח וחסרת פשרות כלפי פשעי שנאה, מטפלות רשויות השלטון והחוק בחומרה בתקריות אנטישמיות.
אלו צעדים ראשונים וחשובים. אך על מנת שננצח במאבק הזה, עלינו להקים קואליציה עולמית של מנהיגים ולבנות תכנית עבודה מקיפה ביחד עם האומות המיוצגות היום כאן, בירושלים.
כולנו יחד, מאוחדים בהבנה ובהסכמה כי אין מקום לאנטישמיות בחברה המודרנית.
ואנו חדורי אמונה ומחויבות להבטיח עתיד ללא אנטישמיות, גזענות ושנאת זרים.