הרבנית פנינה שפירא עם בעלה הגר"א שפירא זצ"ל
הרבנית פנינה שפירא עם בעלה הגר"א שפירא זצ"ל צילום: ארכיון המשפחה

הייתה לי, למשפחתי ולרבים אחרים הזכות הגדולה להיות במחיצת הרבנית פנינה זצ"ל במשך שנים, לזכות להיכנס פנימה אל המלכות, המלכה של תורה.

אספר על ההוד המיוחד, לראות את הרבנית מידי שבת, עם הסידור והתהילים מול נרות השבת, כשהיא מתפללת על כולם, זו הייתה חוויה בכל ליל שבת מחדש.

לשבת ולשמוע ממנה על דרכם של אבות ורבנים מהדור הקודם, שזכתה לראות וזיכתה אותנו לשמוע את הסיפורים עליהם. גדולי עולם בשרשרת הדורות. יש הרבה סיפורים ודברים שראינו, אבל באמת אי אפשר לתאר מי הייתה הרבנית הגדולה, הצנועה, הצדיקה. עקרת הבית, עיקרו של הבית.

לפני עשרים שנה, באדר תשנ"ט, הספיד מרן ראש הישיבה, רב אברום שפירא זצ"ל את הרבנית כלאב והדברים ברורים ונכונים במיוחד להספד של היום. וכך אמר מרן ראש הישיבה על הרבנית בתשנ"ט: למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה, לומר לך, מה פרה אדומה מכפרת, אף מיתתן של צדיקים מכפרת. הגמרא לומדת מהסמיכות שבין מיתת מרים לפרשת פרה אדומה, כי מיתת צדיקים מכפרת.

יש כפרה בפנים - בתוך ההיכל, ויש כפרה בחוץ - פרה אדומה. אבל גם הכפרה בחוץ צריכה להיות כנגד ההיכל. והמשיך הרב ואמר: יש כפרה למשה ויש כפרה למרים. יש בית מדרש למשה ויש בית מדרש למרים. יש בית מדרש בפנים ויש בית מדרש בחוץ. יש בית מדרש בפנים, שזה עצם הלימוד, עצם שקידת התורה. וכמו שיש בפנים כך גם בחוץ, החזקת התורה והישיבה. כמו שיש כפרה לעוסקים בעצם הלימוד, כך גם לנשים, שמחזיקות את התורה ודואגות לישיבה, יש כפרה.

הדברים האלו מדויקים ומתאימים לרבנית. דאגתה לישיבה, לאברכים ולתלמידים. הרבנית כל הזמן התעניינה ודאגה לישיבה, דאגה לבחורים, שיהיו מרוצים והעיקר שילמדו תורה. בליל שבת האחרון שהייתה בבית, שבועיים לפני שנפטרה, כשביקרנו אותה כמו תמיד, אמרתי לה כרגיל שבת שלום, וכרגיל היא ענתה בברכה "חורף בריא, בשורות טובות".

התחלתי לצאת ופתאום היא קראה לי בחזרה. היא אמרה לי, חצי בשאלה וחצי בקביעת עובדה, "נכון לבחורים טוב בחדר אוכל, יש מספיק אוכל, האוכל טעים להם"... זה מה שעניין אותה כל הזמן: שיהיה טוב לבחורים, שיהיה להם מספיק אוכל. וכך נפרדנו. תמיד שמחה לשמוע שבית המדרש מלא, במיוחד באלול שמחה לשמוע שהגיעו הרבה בחורים חדשים לישיבה. לפעמים שאלה מה קורה בישיבה, אמרתי לה שאין מקום בבית המדרש, עומדים בליל שבת בצדדים.

היא שמחה מאוד, זה היה האושר שלה. בשבתות האחרונות, כשדיברנו על בית המדרש המתרחב, שמחה כ"כ שמרחיבים אותו. במיוחד היה איכפת לה לדאוג לבחורים מסוימים בישיבה. אם ראתה מישהו מהישיבה במצוקה, היא הרגישה שהיא צריכה לעזור לו. היא אמרה לי על אדם פלוני בישיבה, שהיא מאוד דואגת לו. פעם היא ראתה אותו וחששה לבריאותו, אז היא שאלה אותי אם אני מכיר את אשתו ואם אני יכול לדבר איתה. היא מאוד דאגה לו. היא דאגה למשפחות שמביאות את הילדים לתלמוד תורה, הייתה לה עין מיוחדת לקלוט, לשים לב, אם יש משפחה שצריכה משהו וצריך לדאוג להם.

הרבנית הייתה ממש חלק מהמשפחות בישיבה. בכל קידוש שהיה בישיבה היא התעניינה, כשהיא שמעה את השירים מחדר האוכל שאלה מי התארס. שמחה עם כולם. כשנולדו הילדים והנכדים, היא תמיד שאלה מה שלום הילד, מה שלום הזוג, מה עם התינוק? היה לה מנהג מאוד מיוחד לתת ליולדת שבאה בפעם הראשונה ביצה עם סוכר. שאלתי אותה מה העניין בדבר הזה, היא ענתה: כך נהגו. גם על הילדים בתלמוד תורה, במתמידים, היא חשבה. היא הייתה מתקשרת (או הרב בן ציון), ומציעה להביא להם ממתקים שנשארו מאירוע כלשהו או ממשלוחי מנות.

הרבה דיברו על הענווה, הצניעות והפשטות. הפשטות שהייתה שם בבית, הקירות המכוסים כולם במדפי ספרים... ביתם של הרב והרבנית היה פתוח תמיד, ללא שעות קבלה. הייתה מקבלת כל אחד, אבל מייד נעלמת מאחורי הקלעים בצניעותה. "הנה באוהל", מלמד שצנועה הייתה. כתוב שעיקר העולם הבא של האישה זה הצניעות.

פעם ר' אברום זצ"ל ביקש מהנהג שלו לקחת את הרבנית לגאולה כדי שתקנה לה בגדים. לאחר יותר משעה חזרה הרבנית בלי שקנתה כלום. שאל אותה הנהג: לא מצאת כלום? ענתה הרבנית: היום הכול 'שמאטעס'. הבגדים של היום לא צנועים ופשוטים כמו בזמננו. אין מה לקנות!

הרבנית סיפרה שכשהייתה מדליקה נרות שבת היה הרב עומד ואומר פרקי תהלים ומתפלל. אמרה הרבנית: הרב אמר שאם לאישה זה זמן להתפלל על הילדים, אם כן גם בעלה ראוי שיתפלל באותו זמן.

הרבנית הייתה חכמה ובעלת ידע וזיכרון אדיר. היא ידעה את כל ההיסטוריה של גדולי רבני ירושלים וסיפרה עליהם. לא סתם סיפורים אלא ממש חיה את גדלותם ודרכם. כשבאנו להזמין את הרב והרבנית לבר מצווה של אחד מהילדים, היא זכרה ושאלה: נכון הילד הזה הגיע בגיל שלוש עם כתר כזה וכזה? פשוט מדהים, הזיכרון הגדול שלה.

אחד הנושאים שהרבנית הייתה ניכרת בהם זו הכרת הטוב. הרבנית הכירה טובה גדולה מאוד לכל אחד, לכל רופא שהגיע או לכל מי שהגיע ועזר במשהו. היא סיפרה כל הזמן בשבחו, כמה הוא טוב, וכמה הוא דואג. היא סיפרה כמה פעמים איך כשהיא הגיעה לארץ הרב רענן סידר להם בית מושלם. היא כל הזמן הייתה חוזרת שזה לא היה משהו רגיל. היא אמרה "הוא סידר לנו בית מייד כשהגענו, את זה לא היה לאף אחד".

היה תלמיד בישיבה שבליל סוכות, בזמן שרב אברום זצ"ל היה מאושפז במצב קשה, בלילה האחרון, הוא בא לרבנית לחזק אותה, לאחל לה חג שמח ולאחל לרב רפואה שלמה, ולהגיד לה שכולם מתפללים לרפואת הרב. אמרה לו הרבנית "בבקשה תתפללו, תחזירו לרב מעט ממה שהוא נתן לכם תמיד". למחרת הרב נפטר.

בהלוויה הענקית שיצאה מהישיבה, כשהגיעו להר הזיתים אחרי כל הדרך ברגל, כשנכנסה המיטה של הרב לתוך החלקה, עמדה שם הרבנית. תדמיינו את הרגעים הכי קשים, כשהרבנית רואה את קבורתו של הרב. באותו רגע קשה מה היא עשתה? היא שלחה את כלתה לדבר עם התלמיד שדיבר איתה בליל החג, כדי למסור לו תודה מהרבנית על כך שבא אתמול לחזק אותה. פשוט מדהים, איזו הכרת הטוב ברגעים הכי קשים. לאחר פטירת הרב, היה אברך בישיבה שעשה משהו לעילוי נשמת הרב. הרבנית מרוב הכרת הטוב שלחה לו מברק להודות לו.

אחות שבאה לטפל מדי פעם ברב זצ"ל לא הסכימה לקבל תמורה בעד הטיפול. הרבנית שלחה את כלתה שתקנה בגדי חג מיוחדים לילדיה של האחות, כהכרת הטוב.

הייתה לה חכמת חיים ענקית, הייתה לה הסתכלות בעין מיוחדת. היו לה משפטים שאמרה בחכמה ובחיוך, איך להתנהג לחתנים ולכלות, איך לא להתערב בחיים של הילדים הנשואים ומצד שני לעזור להם. האמרות היו חלקן באידיש והיא תרגמה אותם, חלקם בראשי תיבות ובהומור, והיא אמרה אותם בחיוך, ותמיד בנחת...

חתן וכלה שבאו לדבר עם הרב, תמיד ברכה אותם במזל טוב ומייד בצניעותה הלכה, הזוג נשאר לבד עם הרב. פעם אחת היה זוג מאורס שבא להתייעץ עם הרב, ובאמצע הרב קרא לרבנית שתשמע מה הם אומרים ותאמר מה לדעתה צריך לומר לזוג. כשהביאו לרב הזמנה לערוך חופה, הוא תמיד אמר, אני צריך קודם לקבל אישור מהרבנית. זה לא היה באמת לקבל רשות, זה היה כדי ללמד את הזוג, איך צריך להתייעץ ולשאול את האישה. בהקשר לזה אמר פעם הרב בישיבה, שהמלגה בישיבה היא לא גדולה. אבל אם פעם יתנו לך כסף, תדע שצריך לקנות בזה מתנה לאישה לפני שמשקיעים באתרוג.

גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה. כפי שאמרנו, תמיד הבית היה פתוח. בסוכות, כשבאו הרבה אנשים לבקר את הרב ולא היה מקום בסוכה, נכנסו לבית וגם ירדו לסוכה למטה. הרבנית כמובן נשארה בבית. בפסח, תמיד הכניסה את אלה שבאו לרב. בחגים, לאחר שהרב נפטר, כשבאו אליה לברכת חג קיבלה את כולם, כיבדה ודאגה שכולם יאכלו מהדברים שהיא הגישה יחד עם הרב בן ציון.

היה זמן שהיא סיפרה על דמויות מיוחדות מהזיכרון המופלא שלה, ואז היא סיפרה על משפחתה, איך הם עלו לארץ באונייה ועל התהפוכות שעברו עליהם. כשהיה יורד קצת שלג הייתה צוחקת ומספרת: אצלנו בליטא היה חצי שנה שלג, והסתדרנו...

היא סיפרה על המצב הקשה שהיה בארץ בתקופה שהמשפחה הגיעה. אני חושב שאף פעם לא התבטאה במילה 'עוני' אלא שהמצב היה קשה, לא כמו היום שיש הכול בשפע.

פעם היא הביאה לי ספר להראות לי תמונה של רב הקהילה שלהם בליטא שאקרא עליו, כדי שאתחבר לדמויות האלו.

הרבנית הייתה בקיאה בכל סימני הכשרות של ביצה. בכל פורים הרבנית הייתה מקבלת ממשפחת הרב שפרן תבנית של ביצים אורגניות, לא מתועשות, שיש בהם הרבה חלבונים וחלמונים ביחד, שצריך לדעת איך לבדוק אותן ביסודיות. הרב שפרן סיפר שהרבנית הייתה בקיאה בכל הבעיות ההלכתיות שיש בביצה הזאת ואיך צריך לבדוק אותה. ואם הייתה ביצה מאוד גדולה היא שמרה אותה לרב כי אלו ביצים בריאות ומחזקות.

היא כל הזמן דאגה לרב. זה היה מדהים. הרב לומד אתנו במוצאי שבת עד שעה מאוחרת, והרבנית נכנסת ואומרת, יש לרב עוד תיקים מבית הדין, הוא צריך עוד לשבת הלילה אחרי שנצא. והרב היה אומר: הרבנית צודקת, אבל אני צריך לענות לכם על השאלות.

סיפר לי חבר מהישיבה שעובד בחשמל, כשהרב עבר משכונת גאולה לביתו הוא ביקש שיתקינו לו שעון שבת. הרב אמר לו, תכוון את השעון שהאור יידלק בשבת בשעה ארבע לפנות בוקר. הרבנית ביקשה מהמתקין שיאריך את השעון בעוד שעה, שהרב ינוח קצת, הרב צריך לנוח. הרב שמע את זה ואמר לו בשקט שיחזיר את השעון שעה אחורה.

כל מה שקיבלנו ואנחנו ממשיכים לקבל בישיבה, הכול היה מכוחם המיוחד. כפי שניסיתי לתאר בקצרה את בית המדרש מבחוץ שהיה לנו, כפי שראש הישיבה זצ"ל הסביר, שגם הכפרה מבחוץ צריכה להיות מול ההיכל. הרבנית, אשת חיל שהייתה אתנו ממש מול ההיכל, בפשט ובדרש, שהייתה אתנו בצניעותה ובדאגתה, התפילה הגדולה שהיא התפללה על הישיבה ועל תלמידי הישיבה בחייה, אין ספק שהיא תמשיך ותתפלל ליד כסא הכבוד על כולנו.

על משפחתה, על ראש הישיבה שליט"א. פעמים רבות אמרה לי, "הרב עובד יותר מידי קשה". פעם היא ישבה אתי ועשתה אתי חשבון אלו שיעורים הרב אברהם שפירא זצ"ל היה מעביר, וכמה שיעורים, ייבדל לחיים, ראש הישיבה, הרב יעקב שליט"א מעביר, שהוא צריך לשמור על הכוחות שלו. יהי רצון שהרב יזכה להגביר חילים לתורה, מתוך בריאות ונחת. הרבנית תמליץ טוב על כולנו, ועל כל המשפחה.

זכינו לדוגמא אישית, לראות את כיבוד ההורים של בני המשפחה לרבנית. זה פשוט ספר בפני עצמו לראות את כיבוד ההורים של כל המשפחה. של הרב בן ציון, של הכלות, של כל הילדים. אנחנו חייבים לרבנית הכרת הטוב מרובה, ועלינו כולנו ללמוד לעילוי נשמתה.

זכתה הרבנית להיות שותפה מלאה בתורה של מו"ר רה"י הרב אברהם שפירא זצ"ל. לבנות לעם ישראל קומה כזו של תורה, זו זכות שיחידות בדור שלנו זכו, והרבנית פנינה זצ"ל זכתה לה.

הכותב הרב אביעזר שטראוס – מלמד בתלמוד תורה מורשה

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו